אור זרוע, חלק א תקס״זOhr Zarua, Volume I 567
א׳רצועה של תפלין שנפסקה אם מותר לתופרה
1
ב׳אביי הוה יתיב קמי' דרב יוסף. אפסיק לי' רצועה דתפלי א"ל מהו למקטרי' א"ל וקשרתם קשירה תמה פי' שלא יהא שום פיסוק ברצועה והאי מכיון דאפסיק תו לא הוה קשירה תמה. א"ל (רבא) [רב אחא] ברי' דרב יוסף לרב אשי מהו למתפרה ועיולי לתפירה לגאו. פי' שלא תראה והוי כקשירה תמה א"ל פוק חזי מה עמא דבר. פי' רבינו אליקים פוק חזי שאין נוהגין לתפור הרצועות כלומר קח אחרות ועשה קשירה תמה. וכן פירש"י לחומרא ור"ת זצ"ל פי' לקולא כי ההיא פ"ק דעירובין גבי הילמי ולחיין וכן בסוף פ' כיצד מברכין. ואמר בירושלמי דמגילה ר' ירמיה אפסקא לי' רצועה דתפלי. שאל לר' אבא בר ממל א"ל וקשרתם אף קשירה תהא תמה. ר' זעירא אפסק' גידא דרצועי שאל לרב הונא ורב קטינא ושרון לי' אפסק זמן תניינות ושרון לי' ולאו מן אולפנא. משמע בהדיא כפי' ר"ת שיכול לתפור הרצועות. ואפי' נפסק הגיד בתרי זימני שרי ור' אבא בר ממל שאסר לר' ירמי' היינו בקשירה כדקא' נמי הכי מהו למקטרי' ואסר משום קשירה תמה. והא דקאמר ולאו מן אולפנא היינו שלא היתה קבלה בידו אלא מסברא התיר. ומורי ה"ר שמחה כמו כן פי' מאי עמא דבר לקולא בההי' דירושלמי דפ"ז דפאה כל הלכה שרופפת בב"ד ואי אתה יודע מה יבה צא וראה האיך הצבור נוהג ונהוג ואנן חמי צבורא דלא מפרשין. פי' אפירות דבעי קאי דלא מפרשין מנייהו מעשר כלו' בין להקל בין להחמיר חזי מה עמא דבר:
2