אור זרוע, חלק א תקע״אOhr Zarua, Volume I 571
א׳תפלה של ראש אין עושין אותה של יד
1
ב׳אמר ר' יוסי ומודה לי ר' יהודה במי שאין לו תפלה ש"י ויש לו שתי תפלין של ראש שטולה עוד על אחת מהן ומניחה. פי' כי היכי דלהוי בית בעור אחד ומניחה בשל יד ואע"פ שאין פרשיות מדובקות בפנים. ופרכי' והא שלח רב חנניא משמי' דר' יוחנן תפלה ש"י עושין אותה של ראש ושל ראש אין עושין אותה ש"י לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ש"ר קרי קדושה חמורה לפי שהן בגובה של ראש ונראין לכל. ומשני ל"ק הא בעתיקתא והא בחדתא. פי' היכא שכבר הונחו על הראש אין עושין אותה ליד מפני שמורידן אבל בחדתא שעדיין לא הונחו בההיא קאמר שטולה עליהן עוד ומניחן. ונראה בעיני דדוקא ע"י הדחק התירו לעשות כן כדקתני מי שאין לו תפלה ש"י ופי' מורי ה"ר שמחה דדוקא טולה על אחת מהן שמכניס ד' בתים בבית אחת אבל להוציא הפרשיות מן הבתים ולהכניסן בבית לא דאפי' למ"ד מתירין מבגד לבגד. ה"מ תשמישי מצוה אבל תשמישי קדושה לא והא דתניא ס"ת שכלה ותפלין שכלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין (או) [אבל] מס"ת לס"ת או מתפלין לתפלה דליכא הורדה עושין טעמא משום דבלו הא לא בלו אפי' מס"ת לס"ת אין עושין ולהכי נקט בלו כדא' בפ' התכלת ושוין שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בה ובלבד שלא תהא מופסקת ש"מ מתירין מבגד לבגד דלמא דאי בלאי אלמא היכא דבלה מתירין. אבל הכא אוקמינא בחדתא נקט טולה עור על אחד מהן אבל אינו רשאי להוציאם מבית לבית. והא נמי דמסיק ולמ"ד דזמנה מלתא היא דאתני עלייהו מעיקרא. פי' ולמ"ד בפ' נגמר הדין הזמנה מלתא הי' אפי' חדתי שהזמין לראש אין מורידין לשל יד. וההיא דטולה עור על אחת מהן ומניחה היינו דאתני עלייהו מעיקרא דאי בעי עביד להו לשל יד. ההיא נמי פי' מורי ה"ר שמחה דוקא דלא לבשן מעולם אבל לבשן לא מהני תנאה דמעיקרא. דאמר בפ' קמא דיומא ילבש להביא בגדי כה"ג שכשרין לכהן הדיוט. א"ר שתי תשובות בדבר חדא בגדים שנשתמש בהם קדושה חמורה ישתמש בהם קדושה קלה ואי תנאה דמעיקרא מהני היכא דנשתמש בהם קדושה חמורה להורידה אין לך תנאי גדול מזה כיון דדינו להכי מעיקרא להני אתקון אחר עבודתו של כה"ג שישתמש בהן כהן הדיוט אלא כי מהני תנאה דוקא להוציא מתורת הזמנה אבל להוציא מתורת מעשה לא מהני. והא דאמר בפ' בני העיר אבל התנו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר שרי למשתי שיכרא. וכן בפ"ק דב"ב אמר רבה מריש לא הוה יתיבנא אציפי דבי כנישתא כיון דשמענא דשאין בני העיר לשנותן לכל מה שירצו יתיבנא דמשמע דמהני תנאה אפילו היכי דנשתמשו בהם. ה"מ בתשמישי קדושה ואין בהם אלא כמו קדושת דמים בעלמא אבל בקדושה גופא דיש בהם קדושת הגוף לא מהני תנאה דמעיקרא בתר דנשתמשו בהם:
2