אור זרוע, חלק א תקע״וOhr Zarua, Volume I 576
א׳מקום הנחת תפלין של יד
1
ב׳ת"ר ידך זה שמאל וכן המסקנא דכולהו תנאי מודו דהנחת תפלין של יד על יד שמאל וכבר היו בני אדם שהיו רוצים לומר שמניחין תפלין בקנה שלמעלה מן היד שלפני העצל שקורין קושרא בלע"ז ובלשון כנען לוקי"ט. ופי' ר"ת זצ"ל דא"א לומר כן דה"א רפ"ב דברכות א"ר יצחק על לבבכם וקשרתם שתהא שימה כנגד הלב. ואמר נמי לקמן רב חייא [ורב אחא] ברי' דרב אויא מכוין ומנח לה להדי לבא. וזה א"א אא"כ יניחם בזרוע במקום שקורין בלשון כנען מישקא. וה"נ ת"ר חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות תפלין בראשיהן תפלין בזרועותיהן. הלכך אין להניח תפלין אלא בזרוע בקיבורת כדתנא דבי מנשה על ידך זו קיבורת דהיינו גובה של יד כדת"ר על ידך זו גובה של יד. אתה אומר זה גובה של יד או אינו אלא ידך ממש אמרה תורה הנח תפלין [ביד והנח תפלין] בראש מה להלן בגובה שבראש אף כאן בגובה של יד. הלכך אין להניח אלא בזרוע שהוא למעלה מן העציל שקורין קושר"א בלע"ז ובלשון כנען לוקי"ט כדתנן פ"ק דאהלות מאתים וארבעים ושמנה אברים באדם כו' עד שלשים בפיסת יד ששה בכל אצבע שנים בקנה שנים במרפק אחד בזרוע אלמא שהזרוע למעלה ממרפק. ומרפק היינו עציל שקורין לוקי"ט כדתנן פ' האומר משקלי עלי משקל ידי עלי ר' יהודה אומר ממלא חבית מים ומכניסה עד מרפיקו. וקתני בגמ' ת"ר משקל רגלי משקל ידי עלי ר' יהודה אומר ממלא חבית מים ומכניס היד עד העציל קתני עציל במקום מרפק הא למדת דעציל היינו מרפק. ומשמע ממשנה דאהילות שמה שלמעלה מפיסת היד הוא הנקרא קנה ומה שלמעלה ממרפק היינו זרוע ומקום חבור הקנה עם הזרוע הוא המרפק שהוא עציל הנקרא קושר"א בלע"ז ובלשון כנען לוקי"ט והיינו דכתיב כתפי משכמה תפול ואזרועי מקנה תשבר שהזרוע מחובר בקנה שלמטה הימנו. וראי' לדבר שהעציל נקרא לוקיט דקתני במס' סופרים גבי ס"ת לא יתננו ע"ג ארכובותיו ויתן אציליו עליו וזהו מה שקורין לוקי"ט שכן דרך כל בני אדם לישען בו. וכתי' יחזקאל על כל אצילי ידי ומתרגמי' מרפק ידוי והא דכת' בירמי' שים נא בלויי הסחבים תחת אצילי ידיך היינו תחת קושר"א לוקי"ט ולא בית השחי שקורין בלע"ז איישי"לש ובלשון כנען פדוח"א. הלכך אתבריר לן דמקום הנחת תפלין שביד בזרוע בגובה הזרוע וה"נ מוכח בפ' האומד משקלי עלי דפריך אהא דת"ר מכניס ביד עד העציל וכי מקרי יד עד העציל ורמינהו קידוש ידים ורגלים במקדש עד הפרק פי' מקום חיבור הכף והזרוע אלמא יד לא הוה אלא עד הפרק דהא יד כתי' בקרא ומשני דאורייתא עד הפרק בנדרים הלך אחר לשון בני אדם. פי' מדאורייתא לא מקרי יד אלא עד מקום חיבור הכף והזרוע בלשוי בני אדם קרוי יד עד העציל ופריך ודאורייתא עד הפרק והא גבי תפלין דכתי' ידך ותנא דבי מנשה ידך זה קבורת ומשני דאורייתא קבורת פי' מדאורייתא מקרי עד גובה הזרוע רחוק למעלה מן העציל בנדרים הלך אחר לשון ב"א שקורין יד עד העציל. קידוש ידים ורגלים במקדש הלכתא גמירי לה שהוא עד הפרק סוף פיסת יד. הא למדת דמקום הנחת תפלין בגובה הזרוע למעלה מן העציל ובעי למימר דעל ידך כתיב היינו על הזרוע וזרוע נמי מקרי יד כדתניא בתוספתא דשבת פרק הגוזז מן הבהמ' מנין לזרוע שהוא יד שנאמר ותהיינ' העבותו' אשד על זרועותיו בפשתים אשר בערו באש וימסו אסוריו מעל ידיו וגילוי מלתא בעלמא הוא. כההוא דרפ"ק דב"ק גבי קרן וההיא דס"פ המפלת דרש ר' שמלאי למה הולד דומה במעי אמו מקופל ומונח בפנקס ושתי ידיו על שתי צדעיו ושני אציליו על שתי ארכובותיו ושתי עקביו על ב' עגבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו. ופי' רשב"ם זצ"ל התם אציליו איישי"לש דהיינו פרוח"א והתם הוה ניחא טפי לפרש כך משום שאז הוא נוח להניח ראשו בין ברכיו ושמא הואיל והתינוק מקופל אפילו תאמר אצילי היינו קושר"א לוקי"ט נמי נוח לו להניח ראשו בין ברכיו ונפרש דלא כרשב"ם א"נ שמא אציל באלף הוא איישי"לש פדוח"א ועציל בעי"ן הוא קושרא לוקי"ט ואמר בפ"ב דזבחים מאי לא יחגרו ביזע אמר אביי לא יחגרו במקום שמזיעין כדתניא כשהן חוגרין אין חוגרין למטה ממתניהם ולא למעלה מאציליהן אלא כנגד אצילי ידיהם דהיינו כנגד מה שקורין קושר"א לוקי"ט ששם דרכן של ב"א לחגור דאי איישי"ליש אין לך מקום שמזיע יותר ממנו ובריש ואתה תצוה פי' ר"ש גבי אפוד אציל קושרא וראיתי כתוב בשם רב היי גאון זצ"ל דהא דאמר רב יעקב אמר רב יהודה גבי קשר של תפילין וצריך שיהיה כלפי פנים דקאי אתפלה של יד דצריך שיהא כלפי פנים כנגד הלב הלכך הלכה למעשה וכן המנהג להניח תפלה ש"י בזרוע בקבורת מה שקורין מישק"א כדר' יצחק דאמר פ"ב דברכות ובפ' הקומץ ושמתם את דברי אלה על לבבבם וקשרת' שתהא שימה כנגד הלב רב חייא [ורב אחא] בריה דרב אויא מכוין ומנח ליה להדי לבא דהיינו קבורת שמכוון כנגד הלב ובעי' נמי לקיים ההיא דר' אליעזר דאמר והיה לך לאות על ידך לך לאות ולא לאחרים לאות דהיינו קבורת שהוא מקום צנוע. ואמרי' רב אשי הוה יתיב קמיה דאמימר הוה צירי' בידי'. פי' צירי' לשון קרע כמו צרי' דחיטי ואית דאמרי דהיתה לו מכה בזרוע והי' קרוע כנגד המכה והוה מתחזיא תפלה דרך הקרע ולחוץ א"ל לא סבר לה מר לך לאות ולא לאחרים לאות א"ל במקום לך לאות אתמר. פי' והאי נמי במקום לך לאות הוא שהרי הוא במקום צנוע אלא שנקרע החלוק ואלו לא נקרע הוה שפיר לך לאות ולא לאחרים ובירושל' פ"ב דברכות גבי ההיא שהבאתי לעיל ובקייטא לביש דאדרעי' ואינו אסור משום ערוה א"ר חייא בר אבא אפיקריסין הי' לבוש מבפנים משמע הי' חוצץ כמו בזמן הזה מכנסיים. בספר חסידים כתוב מי שיש לו נתק או שחין שליחה יוצאה במקום הנחת תפילין יניח בזרוע ולא בראש ומי שיש לו (כזה) [כויה] בזרועו יניח על הראש ולא בזרוע ע"כ:
2