אור זרוע, חלק א תקצ״דOhr Zarua, Volume I 594
א׳בעל קרי ומשמש מטתו ומניח תחת מראשותיו
1
ב׳קיי"ל בפ' הישן דבע"ק מותר להניח תפלין. ואסור לשמש מטתו כשהוא לבוש בהן. שכח ושימש מטתו בתפלין אינו אוחזו אלא ברצועה ולא בקציצה עד שיטול את הידים מפני שהידים עסקניו' הם. ובפ' מי שמתו פסיק רבא כשמואל דמניח אדם תפליו תחת מראשותיו ואפי' אשתו עמו. ואוקמה ר' ירמי' דמניחן בין כר לכסת שלא כנגד ראשו. ור"פ בא לו אייתי ההיא דפ"ק דתמיד פושטין אותן (ומקבלין) [ומקפלין] אותן (כן) [כו'] ואמר רב אשי ש"מ תפלין מן הצד שפיר דמי והכי עבד עובדא רבא במי שמתו. וס"פ מי שמתו תניא בית שיש בו ס"ת ותפלין אסור לשמש מטתו עד שיוציאם או עד שיניחם כלי בתוך כלי. אמר אביי ל"ש אלא בכלי שאינו כליין פי' שהכלי שהתפלין בתוכו אינו מיוחד הלכך כשהוא מכוסה בכלי אחד סגי. אבל בכלי שהוא כליין אפי' עשרה מאני כחד מאנא דמי ואסור. משום דכיון דמיוחד לכך הרי הן כתפלין עצמן ומגולין הן אמר (אביי) [רבא] גלימא אקמטרי ככלי בתוך כלי דמי. פי' קמטרא ארגז המיוחד להניח בו תפלין כך פירש רב היי גאון. א"כ הא דפרישית דמניחן תחת מראשותיו איירי כגון כלי בתוך כלי ושאינו כליין או שמא הואיל ומכוסים בין כר לכסת כגלימא אקמטרי דמי ושרי. ת"ר חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות. תפלין בראשיהן. ובזרועותיהן. ציצית בבגדיהם. מזוזה בפתחיהן. ועליהם אמר דוד שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך. ר' אליעזר בן יעקב אומר כל שיש לו תפלין בראשו תפלין בזרועו ציצית בבגדו מזוזה בפתחו. הכל בחוזק שלא יחטא. שנאמ' והחוט המשולש לא במהרה ינתק. ואומר חונה מלאך יי סביב ליראיו ויחלצם. ותני במכילתא המניח תפלין פטור מת"ת שנאמ' למען תהיה תורת ה' בפיך. פי' לאו פטור ממש. אלא מעלין עליו כאלו תורת ה' פיו. אפי' אינו שונה בהם כדדרשי' בשוחר טוב כ"א בתורת ה' חפצו כל מי שעוסק בתורה הקב"ה עושה לו חפצו ר' אלעזר אומר אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אנו רוצים ליגע בתורה יום ולילה אבל אין לנו פנאי אמר להם הקב"ה קיימו מצות תפלין מעלה אני עליכם כאלו אתם יגעים יום ולילה. ר' יוחנן אמר מקרא מלא הוא והיה [לך] לאות על ידך ולזכרון בין עיניך וגו' ובפרק התכלת כל המניח תפלין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו:
2
ג׳סליק הלכות תפילין
3