אור זרוע, חלק א ת״רOhr Zarua, Volume I 600
א׳אחד מן האחין שחלץ ליבמה בין הוא ובין האחין אין חייבין לא על חלוצה כרת ולא על צרה כרת
1
ב׳אתמר החולץ ליבמתו ואח"כ בא עליה אמר רשב"ל הוא אינו חייב על חלוצה כרת אבל האחין חייבין על החלוצה כרת. על הצרה בין הוא בין האחין חייבין על הצרה כרת. ור' יוחנן אמר בין הוא בין האחין אין חייבין לא על חלוצה כרת ולא על צרה כרת. וקיי"ל כר' יוחנן דכולא ביתא בלאו קאי כדאמר לקמן בהחולץ הלכתא כוותיה דרשב"ל בהני תלת. אבל בכולא תלמודא הל' כר' יוחנן ותו דאתמר הבא על יבמתו וחזר הוא או אחד מן האחין ובא על צרתה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעשה וחד אמר בכרת. מ"ד בעשה כר' יוחנן ומ"ד בכרת כרשב"ל וקיי"ל דכל היכי דפליגי רב אחא ורבינא רב אחא לחומר' ורבינא לקולא והלכתא כרבינא לקולא. הלכך קיי"ל הכי דכולא ביתא בלאו קאי. הלכך החולץ ליבמתו וחזר הוא או אחד מן האחין וקידש את החלוצה או את הצרה תפסי בהו קידושין. וצריכה גט וכן פי' ר"ח דהלכה כר' יוחנן:
2