אור זרוע, חלק א ס״אOhr Zarua, Volume I 61
א׳פרק ב' דזבחים איבעיא להו מהו לקדש ידיו ורגליו בכיור ממנו אמר רחמנא ולא בתוכו או דילמא אפי' בתוכו. אמר רב נחמן בר יצחק ת"ש או שטבל במי מערה ועבד עבודתו פסולה הא מי כיור דומיא דמי מערה ועבד עבודתו כשרה לא מי מערה אצטריכא לי' שלא תאמר כל גופו טובל בהן ידיו ורגליו לא כש"כ. פרש"י בכיור שיכניס ידיו ורגליו לתוכו. הא כיור דומיא דמערה והיכי דמי כגון שנכנס לתוכו. מי מערה אצטריכא לי' כלו' לעולם דכוותי' בכיור נמי פסיל והא דנקט מי מערה איצטריכא לי' סד"א הואיל וטבילה מעליותא עדיפא הוא מהכיור שהן שאובין וקידוש אין כאן וטבילה אין כאן אבל הכא טבילה איכא קמ"ל עכ"ל. מיכן קשה על מה שאמרנו לעיל גבי חמי טבריא כל גופו עולה בהם ידיו ורגליו לא כש"כ ולמדנו משם שאם הטביל ידיו בנהר או במקוה של מ' סאה או במעיין סגי לי' דהשתא כל גופו עולה בהן ידיו מבעיא וכמו שהוכיח רבינו שלמה ממס' חגיגה דטבילה עדיפא מנטילה דהכא משמע דליתא להאי ק"ו דכל גופו טובל בהם ידיו לא כש"כ. ותירץ בה"ג דדוקא גבי קידוש כיור לא מהני ק"ו דאתיא קרא ואפקי' מק"ו ועוד כתב בה"ג דהאי דאיבעיא להו כהן מהו שיקדש ידיו ורגליו בכיור דהאי כיור אית לי' שלאבא וכדבעי כהן לקדושי ידיה שקיל מיא דבלע בשלאבא ואתי מיא לידי' ומשי ידיה ועביד עבודה והכי קמבעיא לן מהו למישך ידיה בכיור ורחצו ממנו כתיב דאתו מיא משלאבא לידי' אבל מישך ידיה בגוויה לא או דילמא דאי ממנו לאפוקי אי שקיל מני' במנא אי נמי דשקל בחדא ידא ומישך אידך אבל במישך ידיו בכיור ומעבד עבודה שפיר דמי ואמר רב אהא ש"מ מדקמבעיא להו לרבנן הכי ש"מ פשיט להו דכי האי גונא רחיצה מקריא ולא בטבילה היא משום דכתיב ממנו דקא מספקא להו דאי ס"ד לאו רחיצה היא תיפוק לי' דבעינן ורחצו וליכא אלא לאו ש"מ פשיטא להו הכי האי גונא רחיצה היא. שלאבא נקרא דד שכך שנינו בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור השתא דאמרת רחיצה היא מאן דבעי למיכל לחמא ואשכח מיא דרמו באגנא או במשיכלא שייך ידיה בגווייהו ושפיר דמי עד כאן לשון ה"ג. וקשה דתנא [בתוספתא] פ"ק דמקוואות זה דכלל כל מקום שאדם טובל בהם ידיו וכלים טובלים בהם אין אדם טובל בהם אין ידיו וכליו טובלים בהם ובכלים ליכא טבילת אדם. ותו קשה דפרק כל הבשר אמר אמר רבא האי אריתא דדלאי אין נוטלין ממנה ואין מטבילין בה את הידים אין נוטלין ממנה לידים דלא אתי מכח גברא ואין מטבילין בה את הידים דהוה להו שאובין ואי מיקרב לגבי דוולא דקא אתי מכח גברא נוטלין ממנה לידים ואי בזיע דוולא בכונס משקה מילף ליפי מטבילין בה את הידים. פרש"י אריתא דדולא צנור ששופכים לו מים מן היאור בדלי והוא מוליך מים בשדה. אין נוטלין ממנו לידים לתת ידיו לתוכו ויקלחו המים לתוכו דלא מכח גברא אתו שכבר עבר כח השופך והן מקלחין מאליהן ואין כאן לא נטילה ולא טביל' נטילה דלאו מכח גברא אתו וטבילה בצנור נמי ליתא ואי מקרב לגבי דוולא כשהדולה שופך וזה נותן ידיו בסמוך למקום השפיכה ודמים מקלחין מכח השפיכה לתוך ידיו שפיר דמי. ואי בזיע דוולא בכונס משקה שהנקב המכניס משקה גדול הוא קצת וקילוח היוצא ממנו נראה והשופך שופך דרך פיו לצנור והנקב מקלח מאחוריו ליאור מילף ליף דצנור עם היאור ע"י חדלי ומטבילין בצנור את הידים דלאו טבילה גמורה היא והיה בחבור זה ולא בעינן בשפופרת הנוד בדין עירוב מקוואות דעלמא עכ"ל. למדתי משם דאין טבילה בכלי מיהו נראה בעיני דכמו שפסקו ה"ג היא העיקר והא דתני' במקוואו' אין אדם טובל בהם אין ידיו וכלים טובלים בהם ההיא לענין ארבעים סאה תניא וגם טבילת ידיו וכלים בעינן מ' סאה מההיא דנזיר בר מההיא דבטלוה רבנן ואריתא דדלאי היינו טעמא שאין בצנור מ' סאה וכך אני מדקדק מתוך פרש"י כי ראיתי בפירושים שכתב בכתיבת ידו הקדושה שלכתחלה כתב כך ואין כאן לא נטילה ולא טבילה נטילה דלאו מכח גברא קא אתו וטבילה נמי בשאובין ליתא ומחק שאובין וכתב למעלה על שאובין ביני חיטי בצנור ועשה על תיבת ליתא ציון בזה. וכתב על הגליון שאין כאן שיעור ועוד היתה תיבה אחת בתוכה אצל שיעור ומחקה ולא יכולתי לראות מהו וסבור אני שהי' כתוב מקוה כלו' בעבור כך אינו יכול לטבול בצנור שאין כאן שיעור. ותו יש לפרש דאריתא דדלאי היינו טעמא דאין בה טבילה לידים דאין עלי' שם כלי. מיהו יש שדוחים דעת ה"ג ורוצים לומר דוקא גבי קידוש לא בעינן מכח גברא דכתי' ורחצו אהרן ובניו ממנו ואינו צריך שיהא אדם שם שישפוך לו על ידיו כדתנן פ"ק דתמיד לא היו רואין אותו לא היו שומעין את קולו וכו' הילכך גבי קידוש איבעיא לן כיון דלא בעינן מכח גברא אם מותר לקדש בתוך הכיור נמי אבל גבי נט"י דבעינן מכח גברא אינו יכול לטבול ידיו בתוך הכלי שמים שאובין פסולים לטבילת ידים בכל ענין. אך זה תימא כנגד מה תיקנו כח גברא בנטילה ואם נאמר שכנגד קידוש תיקנו שהרי לשם הי' מכח גברא שהדד הי' רחב הרבה עד כמלא [רביעי'] שכשהי' פותח הדד היו נשפכין מכחו על ידיו וזה קרוי כחו כדאמ' פרק קמא דשחיטת חולין האי מאן דכפתי' לחברי' ואשקיל עלי' בדקא דמיא כו' אם כן טבילה בידים נמי לא תהא כשירה. ויש לומר דהואיל דקידוש דאורייתא אזלינא בי' מספק לחומרא הואיל ולא איפשט ונטילת ידים דרבנן אזלי בה לקולא. ורבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל פי' דתקנוה כנגד קידוש וכנגד הזאה כנגד קידוש דאיכא [כלי וכנגד הזאה דמי חטאת דאיכ' כח גברא] ואני אומר דכולה נט"י כנגד מי הזאה תקנוה דבהזאה איכא כח גברא ואיכא נמי כלי דתנן פ"ק דמס' ידים אין מזין מי חטאת אלא בכלי (וכנגד הזאה דמי חטאת דאיכא כח גברא):
1