אור זרוע, חלק א תרכ״טOhr Zarua, Volume I 629
א׳[א]
1
ב׳אסור לאדם לישא או לארס מעוברת חבירו ומניקת חבירו עד שימתין ב"ד חודש מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו ואם נשא לא סגי ליה בהפרשה אלא מוציא בגט ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס ואם כהן הוא מוציא בגט ואינו מחזיר עולמית.
2
ג׳[ב]
3
ד׳ואם אירס ולא נשא זה [היה] מעשה והודה ה"ר יוסף דאורלינ"ש דסגי ליה בהפרשה וא"צ להוציא בגט ור"י בר שמואל זצ"ל מצריך גט וכן בשאלתות דרב אהאי מצריך גט.
4
ה׳[ג]
5
ו׳ואם היתה גרושה והיא מניקה בזה הורה ה"ר שמשון שמותרת להנשא אחר ג' חדשים ושאילתות דרב אחאי ורבינו תם זצ"ל ור"י בר שמואל אוסרים.
6
ז׳[ד]
7
ח׳נתנה בנה למניקה אסורה להנשא
8
ט׳[ה]
9
י׳מת בנה מותרת להנשא גמלתו אסורה להנשא:
10
י״א[א]
11
י״בתניא בפ' החולץ לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו ואם נשא יוציא ולא יחזי' עולמית דר"מ וחכ"א יוציא ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס פירו' דהיינו לאחר כ"ד חודש וכדפסק לקמן גמ' אחד הבתולות כו' והלכת' מניקה צריכה להמתין כ"ד חודש [חוץ] מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו ופר"ח דהלכה כחכמים ואע"ג דקיי"ל הלכה כר"מ בגזירותיו ה"מ בדגזר הני אטו הני כדתניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה כו' אבל הכא קנסא קניס ולית הלכתא כותיה בקנס עכ"ל וכ"פ בה"ג כחכמים וכן משמע סוגיא דליתא לדר"מ מדבעי רב יהושע בריה דרב אידי מרב אשי מעוברת חבירו ומניקת חבירו דאינסיבא לכהן מאי מי עבוד רבנן תקנתא לכהן או לא ומהדר לי' דלא עבוד וע"כ שקלו וטרו אליבא דרבנן דאי אליבא דר"מ מאי קא מיבעיא ליה הא אפי' גבי ישראל קא"ר מאיר יוציא ולא יחזיר עולמית כ"ש כהן אלא ודאי אליבא דרבנן קא בעי דהילכתא כרבנן ומסקנא דלא עבוד תקנתא לכהן אלא מוציא ואסורה עליו עולמית כרבנן דאמרי יוציא וא"ר ולדברי חכמים יוציא בגט פי' לא סגי ליה בהפרשה ואמר מר זוטרא דיקא נמי דקתני יוציא ולא קתני יפריש ש"מ.
12
י״ג[ב]
13
י״דוהקשה ה"ר יוסף דאורלינ"ש זצ"ל מפ' ארוסה ושומרת יבם דאמר חתם מעוברת חבירו ומניקת חבירו לא שותה ולא נוטלת כתובה דר"מ פי' שאם נשא מעוברת חבירו ומניקת חבירו וקינא לה ונסתר' לא שותה דכתיב תחת אישה והאי לאו אישה הוא דהא אסורה לו. דר"מ שהיה ר"מ אומר לא ישא אדם מעובר' חבירו ומניקת חבירו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמי' וחכ"א יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן אלמא לרבנן בהפרשה בעלמא סגי וקשיא אמסקנא דידן דאוקימנא דלרבנן יוציא בגט ולא סגי ליה בהפרשה וי"ל דיוציא משמע דוקא בגט אבל להפרישה משמע הכי והכי ומר זוטרא הכי דייק מדלא קתני וחכ"א יפריש שהייתי יכול לפרש בלא גט וקתני מוציא ש"מ דדוקא בגט וההיא דפ' ארוסה דקתני יכול להפרישה היינו בגט א"נ י"ל דלהפרישה משמע דווקא בלא גט ואפ"ה לא תקשי דשאני התם דהואיל וקינא לה ונאסרה עליו מן התורה וגם אם בא עליה קודם השקאה הי' אוסרה עליו עולמית לא חיישי' כולי האי שמא יבוא עליה ודיו בהפרשה בעלמא אבל הכא בשמעתין דלא אסיר' עליה אלא מדרבנן וגם אם בא עליה לא נאסרה עליו עולמית לא סגי ליה בהפרשה דחיישי' שמא בא עליה. וכבר היה מעשה באחד שקידש מניקת והורה ה"ר יוסף דאורלינש שא"צ להוציאה בגט לא לר"מ לא לרבנן אלא סגי ליה בהפרשה בעלמא דאע"ג דבקידש אלמנת חבירו וגרושת חבירו תוך ג' צריך להוציא בגט אם לא ברח הכא לא אחמור כולי האי אלא כמו שאמרו חכמים גבי סוטה דיכול הוא להפרישה אפי' בלא גט כדפרי'. וע"כ האי לישנא דפרי' דלרבנן מפרישה בלא גט עיקר דאז שותה לרבנן דתחת אישה קרינן בה הואיל וא"צ גט דאי לרבנן בעיא גט א"כ אינה שותה כמו לר"מ אלא ודאי הואיל ואסירא עליה שקינא לה ונסתרה לא חיישי' שמא יבוא עליה ודיה בהפרשה הכא נמי כשקידש מניקת חבירו הואיל ואסורה עליה דקיי"ל כלה בלא ברכה אסורה לבעלה בנדה לא חיישי' שמא יבוא עליה קודם נשואין ודיה בהפרשה ואע"ג דגבי סוטה איכא איסורא דאורייתא והכא איסורא דרבנן הא לא קשיא דגבי סוטה עבד איסורא כבר שכבר בא עליה דאי ארוסה קיי"ל דאינה שותה אבל הבא לא עבד איסורא אלא קידושי' בעלמא הלכך כך יש לי איסורא דרבנן היכא דלא עבד איסורא כמו איסורא דאורייתא היכי דעבד איסור' ושפיר ילפו מהדדי ואף על גב דבנשא מינקת חבירו נמי לא עשה אלא איסורא דרבנן ואפילו הכי צריך להוציא בגט שאני התם שכבר עשה איסורא שכבר בא עליה והוא הדין לנשא ולא בא עליה שצריך להוציא בגט דסתם נישואין לביאה. ועוד הביא ראיה מפ' אף על פי דאמר התם אריסיה דאביי אתא לקמיה דאביי א"ל מהו לארס בחמשה עשר חודש א"ל חדא דר"מ ור"י הלכה כר"י [ועוד] ב"ש וב"ה הלכה כב"ה ואמר עולא הלכה כר"י ואמר מר עוקבא לי התיר ר' חנינא לישא אחר חמשה עשר חודש כ"ש את דלארס כי אתא לקמיה דרב יוסף א"ל רב ושמואל דאמרי תרווייהו צריכה להמתין כ"ד חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו רהט בתריה תלתא פרסי וא"ד פרסא בחלא ולא אדרכיה ולא מצינו בשום מקום בתלמוד שהצריכו להוציא. מיהו לכתחילה ודאי כשם שאסור לישא כך אסור לארס כדאמר בפ' אע"פ ת"ר מניקה שמת בעלה בתוך כ"ד חודש ה"ז לא תתארס ולא תנשא עד כ"ד חודש. ורבינו יצחק בר שמואל זצ"ל אוסר ומצריך להוציא בגט שכשם שכלה בלא ברכה אסורה לבעלה מדרבנן כן מינקת חבירו דנשוא' לו אסורה מדרבנן ואפ"ה מוציא בגט ולא סגי ליה בהפרשה ואין נראה לי לחלק דשאני הבא שכבר עשה איסורא שכבר בעל וההיא דאע"פ אינה ראיה כי טורח היה לתלמוד לכתוב כל המעשה כמו שהיה. וההוא דת"ר מניקה שמת בעלה ה"ז לא תתארס ולא תנשא עד כ"ד חודש לכאורה היה משמע משם דבקידש אינו מוציא בגט מדקתני לא תתארס ולא תנשא דאי בנתארסה מפקי' מיניה בגט למאי הילכתא קתני ולא תנשא אבל אי לא מפקי' לה מיניה שפיר קתני לא תתארס ואם נתארסה מפרישין אותה ולא תנשא עד זמנה מיהו הא לאו ראיה היא דחדא דיש ספרים דגרסי' בהו לא תנשא ולא תתארס ולא זו אף זו קתני ועוד אפי לפי הספרי' דגרסי' בהו לא תתארס ולא תנשא איכא למימר דתנא לא תנשא משום דר' יהודה היא דמתיר בי"ח חודש אפילו להנשא. ובשאלתות דרב אחאי זצ"ל פ' וירא כתוב היכא דעבד ואנסיב או אקדיש מפקי' לה בגיט' מיניה. הלכך נראה לרבי' יצחק בר שמואל זצ"ל דמוציאה בגט ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס דהלכה כחכמים כדפרי' לעיל. מיהו אם קידש מינקת חבירו ומעוברת חבירו [וברח] ערוקי' מסתייה כדברי רבי' יצחק אלפס כדפי' לעיל גבי קידש תוך שלשה. תניא בתוספתא מניין שלא ישא אדם מעוברת חבירו שנאמ' ובשדה יתומים אל תבוא. פסוק כמשלי ואסמכתא היא דלא אסיר אלא מדרבנן כדמפרש בהחולץ
14
ט״ו[ג]
15
ט״זוהיכא שנתגרשה והיא מניקה בזה הורה ה"ר שמשון זצ"ל זקינו של רבי' שמשון דשנ"ץ זצ"ל שמותרת להנשא אחר ג' חדשים והביא ראיה מפ' אע"פ דתניא נדרה מלהניק את בנה ב"ש אומרים שומטת דד מפיו ובה"א כופה ומניקתו נתגרשה אינו כופה אלמא דגרושה לא מיחייבא להניק. מותרת להנשא אחר ג' חדשים. דדוקא גבי אלמנה שהיא חייבת להניק את בנה אסירא לה להנשא עד כ"ד חודש מפני שבושה [לבוא] לב"ד והורגת את בנה אבל גרושה דלא מיחייבא להניק את בנה מותרת להנשא אחר ג' חדשים ואפי' מכירה התינוק שהיא להנשא דאע"ג דאם היה מכירה נותן לה שכרה וכופה ומניקתו מפני הסכנה היינו דוקא כופה בב"ד מיהו כ"ז שלא כפוה בב"ד שריא להנשא. ושאילתות דרב אחאי אוסרין אפי' בגרושה שכך כתוב בשאילתות פ' וירא איתתא דפטרה גברא בגיטא או שכיב גברא ומיעברא או קא מניקה אסורה לה לאינסובי עד מישלם מניקותה והיכא דעבר ואינסיב או אקדיש מפקי לה בגיטא מניה עכ"ל השאלתות וכן פוסק ר"ת זצ"ל דאפי' גרושה מניקה אסורה עד כ"ד חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארס' בו ומביא ראיה מפ' החולץ גמ' וכן שאר כל הנשים כו' דפריך היכא [דקים] לן דמעוברת היא תנשא פי' תנשא בתוך ג' חדשים אלמה תניא לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו ומשני שמא תעשה עוברה סנדל והאי טעמא שייך בין באלמנות בין בגרושות ובתר רבי קאמר אלא סתם מעוברת למניקה קיימא פי' כשתלד זה שנתעבר' מן הראשון עומדת היא להניקו ודילמא בתוך הזמן נתעבר' מבעל' שני זה שהיא תחתיו ומיעכר חלבה וקטלה ליה כדאוקמ' אביי מפני שהיא בושה [לבוא] לב"ד ולתבוע יורשים ליתן לה בצים וחלב והורגת את בנה פי' מת מעצמו מחמת חלב עכור שהיא מניקתו ולא מפליג בין גרושה לאלמנה ש"מ דמיירי בתרוייהו דהאי טעמא שייך בתרוייהו ואדרבה שייך בגרושה יותר שבושה לבא לב"ד ולישאל מבעלה כדאמרי' פ"ב דכתובות דאין נזקקין להם ורב פפא [הוה משמית להו ורב הונא ברי' דר"י] הוה מנגיד להו כשבאין לפניו גרושה עם בעלה לב"ד. מיהו רש"י פי' סוגיא דכתובו' בגרושת כהן. ותו דאינה ראיה כ"כ די"ל דוקא אלמנה שחייבת להניק ואינה יכולה להסתלק מלהניק אסרי' לה להנשא דהואיל שע"כ חייבת להניק ויש לחוש דילמא מיעברא וקטלה לה לברה אבל גרושה הרי יש בידה להסתלק ולהחזיר הבן לאביו ועליו חובה לחזר אחר מניקה לבנו. מיהו גם רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל אוסר אפי' בגרושה ומשיב על דברי ה"ר שמשון שהתיר בגרוש' אפי' במכיר' דכיון שיכול לכופה להניק כ"ש דלא תנשא. ועוד אפי' אינו מכירה מ"מ אנו רוצים שיוכל התינוק למצוא מניקה דשמא לא יוכל הבעל למצוא מניק' אחרת אלא היא או שמא לא יהא לו ממסמסא בבצים וחלב. ועוד דאלמנה קיי"ל אם תבעה כתובת' אינה חייבת להניק את בנה שהרי פטורה היא מו' מלאכות כדתנן כתובות אלמנה ניזונית מנכסי יתומים מעשה ידיה שלהם דמעש' ידיה שתיקנו לבעל תחת מזונות הוו ליורשין ואמרי' ס"פ נערה שנתפתת' ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא בדרב יהודה אמר שמואל דתובעת כתובת' בב"ד אין לה מזונות והואיל ואין לה מזונות אינה חייבת במלאכות. וההיא דר"פ אלמנה ניזונית דא"ר יוסי בר חנינא כל מלאכות שהאש' עושה לבעלה אלמנה עושה ליורשין היינו כ"ז שלא תבעה כתובתה ואפ"ה קיי"ל דכל אלמנות לא ינשאו מדלא מפליג תלמודא בין תבעה כתובתה ללא תבעה. הא למדת דאפי' אלמנה שאינה חייבת להניק אסורה להנשא הלכך גרושה נמי אע"פי שאינה חייבת להניק אסורה להנשא עד כ"ד חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארס' בו:
16
י״ז[ד]
17
י״חבפרק אע"פ ת"ר נתנה בנה למניקה גמלתו או מת מותרת להנשא מיד פי' מניקה זו שמת בעלה נתנה בנה למניקה אחרת בתוך הזמן מותרת להנשא מיד וא"צ להמתין כ"ד חודש רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע סבור למיעבד עובדא כי הא מתני' אמר' להו ההיא סבתא בדידי הוה עובדא ואסר לי' ר"נ איני והא ר"נ שרא לדבי ריש גלותא שאני דבי ר"ג מכי יהבי בנייהו למניקת' לא הדרי בהו פי' אלמנ' מניקה של בי ריש גלותא שנתנה בנה למניק' אותה המניק' יריאה לחזור בה לפי שבנ"א מאויימים הם אבל באינשי אחריני לא דילמא הדרא בה המניק' ויחזור הבן אצל האם ויסתכן אמר להו רב פפי ואתון לא תסברו' מהא דתניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה כו' כולן צריכות להמתין ג' חדשים דר"מ. פי' אי לאו עובדא דר"נ לא הייתם יודעי' ללמוד מתוך ברייתא זו שאסור' דתניא הרי שהית' רדופ' לילך בו' וא"ר נחמן אמר שמואל הלכה כר"מ בגזירותיו פי' בכל מקום שהוא מחמיר מדרבנן אע"ג דאין כאן משום להבחין בין זרע ראשונ' לשני דהא לא מיעברא לא פלוג בתקנת גזיר' שלהם בין אשה לאשה וגזרו סתם שתמתין כל אשה ג' חדשים והכא נמי לא פלוג רבנן במניק' שמת בעלה בין שהיא מניקתו בין שאינה מניקתו. אמרו ליה לאו אדעתין כלומר לא הוזכרנו מאותה הברייתא והורו לדבריו. הלכך הלכה למעש' מניק' שמת בעלה אע"ג דנתנה בנה למניק' אחרת בתוך הזמן צריכ' להמתין ב"ד חדשים חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארס' בו.
18
י״ט[ה]
19
כ׳ואמרי' התם בפ' אע"פ והלכת' מת מותר גמלתו אסור פי' שגמלתו מחמת שרוצה להנשא מר בר רב אשי אמר אפי' מת נמי אסור דילמא קטלה ליה ואזלא ומינסבא הוה עוברא וחנקתי' ולא היא ההיא שוטה הואי ולא עבדי נשי דחנקי לבנייהו. ופר"ח חזינא רבואתא עמודי עלמא דקא פסקין הילכתא שאם מת מותרת והילכך לא היא דמר בר רב אשי אלא סוגיין כהלכת' שאם מת מותרת והלכת' מת הבן בתוך כ"ד חודש מותרת להנשא מיד גמלתו אסור' ואע"ג דאמר מר בר רב אשי אפי' מת אסורה נדחית דאסיקנ' ולא היא ההיא שוטה הואי עכ"ל:
20