אור זרוע, חלק א תרמ״וOhr Zarua, Volume I 646
א׳הרי שהי' ראובן חולה ורצה לגרש את אשתו כדי שלא תצטרך לייבום ומיחה בידו שמעון אחיו ומת ראובן ורוצה שמעון לייבם אין מניחין לו לייבם אלא כופין אותו לחלוץ:
1
ב׳כתוב בספר המקצועות הכי אמר רבי' צמח בר שלמה דיינא דבבא זצ"ל על ראובן שהי' חולה ומסוכן והיה לו אח ונכנסו הקהל לבקרו וראו נקיי הדעת כי הוא מסוכן למיתה וא"ל פטור אשתך בגט כדי שלא תפול לפני אחיך לייבום ורצה לפוטר' ומיחה בידו אחיו ומת ובסוף י"ב חדשים ראו כי קשה מב"ד שילכו אצל היבם ותחלוץ לו ולא רצה היבם לפוטרה בחליצה אלא מבקש לכונסה ושאלנו אם היא מותרת לו ואם לאו. והודה ואמר שאסורה לו הואיל והיה בדעת אחיו המת לגרשה שלא תפול לפניו והוא מיחה בידו גילה בדעתו שהיה רוצה לכונסה והו"ל נותן עיניו באשת אחיו בחיי אחיו ואסרה לו משום אשת אח דתניא אבא שאול אומר הכונס יבמתו לשום נוי לשום עושר כאילו פוגע בערוה וקרוב אני לומר הולד ממזר. ותנן מצות יבום קודמת למצות חליצה בראשונה שהיו מתכוונים לשם מצוה [עכשיו שאין מתכונים לשם מצוה] אמרי מצות חליצה קודמת למצות יבום. וכיון דגלי דעתיה בחיי אחוהי דבדעתי' למינסב' ולא שבקיה לאחוהי לפוטרה כגט אסורה לו לכונסה אלא יחלוץ לה ואם אינו רוצה לחלוץ בדין הוא לנדותו עד שיחלוץ לה ואפי' בעל כרחו דקיי"ל חליצה מעושה כשירה וכן הלכתא ע"כ לשון המקצועות:
2