אור זרוע, חלק א תרנ״גOhr Zarua, Volume I 653
א׳[א]
1
ב׳נשא אשה בארץ ישראל ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל מן הבנים אלא או יגרשנה ויתן לה כתוב' או ישא אחרת עמה ואם אינו [רוצה] לגרשה כופין אותו בשוטים לגרשה.
2
ג׳[ב]
3
ד׳וליתן כתובתה מנה מאתים ולא תוספת כך פר"ח וכן פי' ר"ת אבל מורי רבי' יהודה בר יצחק זצ"ל כתב דתוספת נמי יש לה וכן משמע בדברי רבינו יצחק אלפס זצ"ל דתוספת נמי יש לה ואפי' אמרה היא דיירנא בהדיה בסהדי לא שבקי' ליה אלא כופין אותו להוציא וליתן כתובה כך פסק רבי' יצחק אלפס.
4
ה׳[ג]
5
ו׳גירשה מותרת להנשא לאחר ולא אמרי' עקרה היא דשמא ראשון הוא דלא זכה להבנות ממנה.
6
ז׳[ד]
7
ח׳גירשה שני לא תנשא לשלישי אא"כ יש לו בנים נשאת למי שאין לו בנים והכיר בה תצא בכתובת' ואם לא הכיר בה תצא בלא כתובה.
8
ט׳[ה]
9
י׳אבל נשא אשה בחו"ל אע"פ ששהתה עמו שנים מרובו' ולא ילדה אין כופין אותו להוציא דשמא משום חו"ל הן עקורין וכן אם שהה עמה בארץ ישראל עשר שנים ובאותם עשר שנים הוא היה חולה או שהיתה היא חולה או שהיו חבושים בבית האסורים אינם עולים לו מן המנין עד שישהה עמה עשר שנים בשופי ולא ילדה ואם הפילה בתוך עשר שנים מונה משעה שהפילה וסותרת את שלפניה.
10
י״א[ו]
11
י״בובשאנו באים לכופו להוציא והוא אומר הפילה בתוך עשר ועדיין אין זמן להוציא דהא מונה משעה שהפילה והיא אומרת לא אפילית אלא עקרה ואינה תובעת להתגרש ובאה מחמת טענה דבעיא חוטרא לידה ומרא לקבורה היא נאמנת וכופין אותו להוציא וליתן כתובה.
12
י״ג[ז]
13
י״דהפילה וחזרה והפילה הוחזקה לנפלים בג' זימני ויוציא ויתן לה כתובה וא"צ לשהות עשר אבל בתרי לא כך פי' רבי' יהודה בר נתן זצ"ל.
14
ט״ו[ח]
15
ט״זהוא אומר הפילה תרי זימני ולא אוציא והיא אמרה אפילית תלת היא מהימנא וכופין אותו להוציא וליתן כתובה ולא שהיא תובעת גירושין אלא שעלינו לכופו לקיים פריה ורביה כך פירש"י וה"ה אם תובעת גירושין ובאה מחמת טענה וכ"מ בפירושי רבינו יהודה זצ"ל.
16
י״ז[ט]
17
י״חויש לי ללמוד דכ"ש אדם פנוי שיש עלינו לכופו לישא אשה לקיים פו"ר. והיכא דלא שהה עשר שנים בא"י או שהה עשר שנים בחו"ל והיא תובעת להתגרש והוא אינו רוצה לגרשה אין כופין אותו ואם באה מחמת טענה דבעי' חוטרא לידה ומרא לקבורה כופין אותו לגרש וליתן כתובה מנה מאתים וכן פר"ח ורבי' יצחק אלפס דכל היכא דמחייבתו לבעל ליתן כתובה מחמת תביעת האשה דווקא מנה מאתים אבל תוספת לא:
18
י״ט[א]
19
כ׳תנן בפ' הבא על יבמתו נשא אשה ושהה עמה עשר שנים אינו רשאי ליבטל פירש"י אלא או יגרשנה או יקח אשה אחרת עמה וס"ל כרבא דאמ' בגמ' נושא אדם כמה נשים והוא דאפשר ליה למיקם בסיפוקייהו וכן פר"ח ורבי' יצחק אלפס דהלכה כרבא מיהו לדידן אסור אע"ג דאפשר לי' למיקם בסיפוקייהו שכבר פשטה עלינו גזירת רבי' גרשום זצ"ל ואמרי' ס"פ המדיר א"ר יהודה א"ר אין מעשין אלא לפסולות כי אמריתה קמיה דשמואל אמר כגון אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר אבל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אין כופין אותו להוציא ורב תחליפי בר אבימי אמר שמואל אפי' נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה כופין אותו להוציא ופסק רבי' יצחק אלפס דקיי"ל דכופין אותו להוצי' אפי' בשוטים ופסק נמי דאפי' אמרה דיירנא בהדיה בסהדי לא שבקינן לי' אלא יוציא ויתן כתוב' כדגרסי' פ' המדיר:
20
כ״א[ב]
21
כ״בת"ר [פרק] הבא על יבמתו נשא אשה ושהה עמה עשר שנים (וילדה) [ולא ילדה] אינו רשאי ליבטל ויוציא ויתן כתובה שמא לא זכה ליבנות ממנה וכתב בפר"ח לקמן בשמעתין גבי הפילה וחזרה והפילה דדוקא מנה מאתים ולא תוספת ולקמן אכתוב לשונו וכן סובר ר"ת אבל מורי רבי' יהודה בר יצחק זצ"ל כתב דהאי דלא חשיב ר"פ אע"פ תנאי כתובה בכתובה לנשא אשה ושהה עמה עשר שנים דיש לה כתובה משום דמילת' דפשיטא הוא דיש לה תוספ' כתובה כמו איילוני' דאמרי' ס"פ אלמנה ניזונית דיש לה תוספת כתובה דהא הכא מה יכולה לעשות אם כופין אותו חכמים להוציא. ואין נראה לרבי' תם דהא איילונית אין לה כתובה משום דארעתא דהכי לא קידשה כלל אבל תוספת יש לה דמתנה דיהיב כגון שיודע שהיא איילונית וכן ממאנת וחברותיה דס"פ אלמנה ניזונית ולא אתבריר' לי תשובה זו. וכן משמע בדברי רבי' יצחק אלפס שסובר דיש לה תוספת נמי שהרי כתב גבי הפילה וחזרה והפילה ובהני כולהו יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה ליבנות ממנה ולקמן בעובדא דר"נ כתב שכתובה דמחייבין לבעל בתביעת האשה מנה מאתי' אבל תוספת לא משמע אבל היכא שאין האש' תובעת להתגרש אלא שהוא מעצמו בא לגרשה או שב"ד כופין אותו לגרש חייב ליתן לה גם התוספת.
22
כ״ג[ג]
23
כ״דותנן במתני' גירשה מותרת להנשא לאחר ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים פי' ולא אמרינן עקר' היא דשמא ראשון הוא דלא זכה להיבנות ממנה.
24
כ״ה[ד]
25
כ״ואבל לשלישי לא תנשא אא"כ יש לו בנים כדדייקי' בגמ' שני אין שלישי לא פי' שאם נשאה ראשון ושהה עמה עשר שנים וגירשה ונשאה שני ושהה עמה עשר שנים וגירשה לא תנשא לשלישי דקיי"ל לעניין נישואין כר' דבתרי זימני הוי חזקה והוחזקה שהיא עקרה דא"ל רב יוסף בריה דרבא לרבא בעאי מיניה מרב יוסף הלכתא כר' וא"ל אין הלכה כרשב"ג וא"ל אין אחוכי קא אחיך בי א"ל לא סתמא הוא ופשט לך נשואין ומלקיות כר' וסתות ושור המועד כרשב"ג נשואין הא דאמרן. פי' דסתם לן תנא דידן כר' דקתני רשאי השני שני אין שלישי לא ואע"ג דמתני' לענין אחזוקי עקרות היא קרי ליה נשואי' משום דקתני מותרת לינשא לאחר ות"ר נשאת לראשון ולא היו לה בנים לשני ולא היו לה בנים לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים ואם נשאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה פירוש וכגון שלא הכיר בה [אבל הכיר בה] חייב לה מנה מאתים וגם התוספת. וכן פירש רבינו יצחק בר שמואל דהכא מיירי בנישאת לשלישי ולא הכיר בה וקאמר שיגרשנה לאלתר שאינו רשאי לשהותה כדתנן ורשאי השני להשהותה עמו עשר שנים ואיכא למידק שני אין שלישי לא ורבי הוא דאמר בתרי זימני הויא חזקה וכן משמע בתוספתא דקתני נשאת למי שאין לו [אשה ובנים] תצא שלא בכתובה מפני שנישואיה נישואי טעות.
26
כ״ז[ה]
27
כ״חוהני מילי שאמרנו שחייב להוציאה כששהה עשר שנים ולא ילדה הני מילי בא"י אבל בח"ל אפי' שהה עמה שנים מרובות אינו חייב להוציאה (דתנינן) [דתלינן] דבעון חו"ל הן עקורין כדת"ר נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל ויוציא ויתן כתוב' שמא לא זכה ליבנות ממנה ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ ללמדך שאין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין פי' מקץ עשר שנים בא על הגר והאי דלא נסיב לה בהנך שני קמאי עד שלא בא לארץ כנען שהיו שם שנים מרובות בפדן ארם ללמדך שאין ישיבת חו"ל עולה לו דשמא משום בעון חו"ל הם עקורין. וסיום הברייתא לפיכך היה הוא חולה או שחלתה היא או שהיו שניהם חבושי' בבית האיסורין אינו עולה לו מן המנין פי' לפיכך הואיל וקא חזינן שאין ישיבת חו"ל מן המנין דתלינן בכל דבר המונעה מן ההריון. אפילו בא"י היכא שחלו או שהיו חבושים בבית האיסורין אינו עולה לו מן המנין ואין כופין אותו להוציא ומסתבר לי דאפי' לדידן דאית לן גזירת רבי' גרשום זצ"ל שאינו יכול לישא אשה אחרת אפ"ה אין כופין אותו להוציא דהואיל דבעון חו"ל תלינן ואין שייך כאן לומר לא זכה להבנות מזאת דוקא.
28
כ״ט[ו]
29
ל׳ותנן אם הפילה מונה משעה שהפילה פי' נשא אשה בא"י ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה ובתוך אותם עשר שנים הפילה מונה משעה שהפילה וסותרת את שלפניה. ואמרי' בגמ' הוא אומר אפילת בנו עשר והיא אמרה לא אפילת א"ר אמי אף בזו היא נאמנת אם איתא דאפיל נפשה בעיקרתא לא מחזקה פי' היכא ששהה עמה עשר שנים ולא ילדה ואנו באים לכופו להוציא והוא אומר הפילה בתוך עשר עדיין אין זמן להוציא דתנן מונה משעה שהפילה והיא אמרה לא אפילית אלא עקרה אני הוחזקה לנפלים הוציא ויתן כתובה דשמא לא זכה להבנו' ממנה. ויש לפרש וכגון שאינה תובעת להתגרש א"נ כמו שפי' רבי' יהודה בר נתן זצ"ל שאמרה לא אפילי' והרי אתה זקוק להוציאני ואנשא לאחר ונהי דלא מיפקד' אפו"ר אפ"ה רוצה לפרוש הימנו דבעיא חוטרא לידה ומרא לקבורה דאמ' לקמן כי הא ודאי כפינן. ובספר המקצועות משמע דאפי' תובעת להתגרש ואינה באה מחמת טענה נאמנת שכך כתב היכא דהוא אומר אפילה והיא אומרת לא אפילי' א"ר אמי הוה עובדא ואמור במדרשא דהאי גוונא הימנוה מהימנא מ"ט אע"ג דאיכא למימר עיניה נתנה באחר אם איתא דאיעבר ואפיל לא הוה מחזקא נפשה בעיקרתא דחיישן לה אחריני ולא נסבין לה עכ"ל ואי שאינה תובעת להתגרש פשיטא דלא נתנה עיניה באחר ואי בבאה מחמת טענה בלא טעמא דחיישן ולא נסבין לה אחריני מהימנא דכל באה מחמת טענה נאמנת כדאי' לקמן.
30
ל״א[ז]
31
ל״בהפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה הוחזקה לנפלים פי' רבי' יהודה בר נתן הוחזקה לנפלים (בתרי) [כתלתא] זימני כרשב"ג ויוציא ויתן כתוב' דשמא לא זכה להיבנות ממנה וא"צ לשהות עשר אבל בתרי לא ואע"ג דסתם לן תנא דידן כר' בנישואין בנפלים לית הלכתא כותיה עכ"ל וכן בספר המרצועות. והיכא דאיעבר ואפילה תלתא זימני הוחזקה בנפלים ונפקי' לאלתר ולא צריך למישהי בהדה עשר שנין דת"ר הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה הוחזק' בנפלים וכי הוחזק' בנפלים לדידיה דאמר שמא לא זכה ליבנות הימנה אבל כתובה אית לה עכ"ל.
32
ל״ג[ח]
33
ל״דהוא אומר אפילה תרי זימני והיא אמרה תלתא א"ר יצחק בן אלעזר עובדא הוה בי מדרשא ואמרו היא מהימנא דאם איתא דלא אפילה נפשה בניפלי לא מחזקא פי' הוא אומר אפילה תרי זימני ולא אוציא היא מהימנא. וכופין אותו ופירש"י ולא שהיא תובעת גירושין אלא שעלינו לכופו לקיים פרי' ורבי'. משמע מדבריו אבל אם היתה תובעת גירושין לא מהימנא. ורבינו יהודה בר נתן פי' והיא אמרה אפילי' תלת ורוצה לפרוש הימנו ולהבנות מאחר משום חוטרא לידא ומרא לקבורה ותרווייהו אמת.
34
ל״ה[ט]
35
ל״וויש לנו ללמוד מיכן דכ"ש אדם פנוי בן עשרים שמצוה עלינו לכופו לישא אשה דהשתא אנו כופין אותו לגרש את זאת כדי שישא כדאשכחן פ"ק דקידושין דא"ל רב הונא לרב המנונא חזי דלא חזית לאפאי עד דנסבת ואמר רב הונא בן כ' שנה ולא נשא אשה כל ימיו בהרהור עבירה ותנא דבי ר' ישמעאל עד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם אימתי ישא אשה כיון שהגיע ב' ולא נשא אומר תיפח עצמותיו ואר"ח האי דעדיפנא מחבירי דנסבי בשיתסרי ואלמלי נסיבי בארביסר הוה אמינא לי' לשטן גירא בעינך. מיהו י"ל דוקא לכופו לגרש מצוה דכל זמן שנשוי זאת לא ישא אחרת אבל אדם פנוי אם לא ישא בשנה זאת ישא בשנה אחר' ולא יבטל מפו"ר הלכך אין כופין אותו לישא. שא"ת כופין אותו לישא עד שאנו כופין אותו [לגרש] נכפהו לישא אחרת דהא קיי"ל כרבא דאמר נושא אדם כמה נשים ובלבד שיוכל לעמוד בסיפוקייהו מיהו נ"ל האמת שמצוה עלינו לכופו לישא. וכל היכא דקתני גבי נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה דכופין אותו להוציא היינו פי' דכופין אותו להוציא או כופין אותו לישא אחרת וכן פי' מורי (אמ' רש"י) במתני'. אסקינן ס"פ הבא על יבמתו מאי הוי עלה פי' עלה דאיתת' מיחייבא בפו"ר או לא ת"ש דאמר רבי אחא בר חנינא עובדא הוה בבי כנישתא קמי' דר"י בקסרי ואמר יוציא ויתן כתובה ואי ס"ד לא מפקדה כתובה [מאי עבידתה] תיפוק אבל אנן אמאי כפינן לאפוקי ולמיתן כתובה מה לנו ולגירושין כיון דלא מיפקדא תעמוד כל הימים תחתיו ושנינן דילמא באה מחמת טענה. פי' לעולם אימא לך לא מיפקדא והאי דכפינן ליה בבאה מחמת טענה כההיא דאתאי לקמי' דר' אמי פי' ותבעה להתגרש משום דלית ליה בני אמר לה לא מיפקדת אמר' ליה מסיבו דילי מאי תיהוי עלה דהך איתתא אמר כי הא ודאי כפינן ההיא דאתאי לקמיה דר"נ אמר לה [לא מיפקדת אמר' ליה] לא בעיא הך איתתא חוטרא לידה ומרא לקבורה כי הא ודאי כפינן. פי' ר"י בר נתן זצ"ל בעובדא דר' יוחנן ואי ס"ד לא מיפקרא אמאי כפינן לאפוקי ולמיתן כתובה ומשמע דלא קפיד תלמודא אלא מה שכפאו ליתן כתובה אבל על מה שכפאו לגרש לא קפיד אע"ג דאכתי ס"ד דלא היתה באה מחמת טענה. א"כ היה משמע לפי פירושו היכא שאינה תובעת כתובה כי אם גט כופין אותו לגרש אע"פ שאינה באה מחמת טענה ואין זה נראה כלל דהא הואיל ומודה בביאה מדלא אמרה השמים ביני לבינך וגם מחמת טענה אינה באה ואפרי' ורביה לא מיפקדה אמאי כפינן לגרשה. ורש"י פי' לא מיפקד' ואם רוצה את לצאת אין ליך כתובה וכפייה להוציא וליתן כתובה לא הזכיר בפירושיו הלכך י"ל שנתרצה לה מעצמו לגרשה כשתבעתו [אבל] לא היה רוצה לגרש כלל והי' אומר לה לא מיפקד' אינו חייב לגרש ובמסקנא דאוקימנ' דבאה מחמת טענה אתי שפיר שכופין אותו אפי' לגרש. וכבר היה מעשה באדם אחד ששהה עם אשתו ולא היה יכול ליזקק לה ועשה רבי' יצחק בר' אברהם הוראה בתשובה שמתחלת (ישעו) [ישען] על (כי) [ביתו] ולא יעמד יחזק בו ולא יקום שאם באה מחמת טענה כפינן ליה כדאיתא לכולה ס"פ הבא על יבמתו ואם אינה באה מחמת טענה לית כאן כפייה והו"ל שלא כדין ואינו גט. ופי' רבי' יהודה בר נתן בעובדא דר"י לאחר ששהתה עשר ואין נראה בעיני אני המחבר כלל דר' יוחנן ור' אמי בארץ ישראל ואי הנהו עובדי דידהו לאחר ששהתה עשר מאי איריא דבאה מחמת טענה אפי' אינה באה מחמת טענה ואינה רוצה להתגרש כלל אנו כופין להוציאה וליתן כתובת' ועוד כך יש לי לאחר עשר בבבל שהוא חו"ל כמו תוך עשר בארץ ישראל ור"נ בבבל בחו"ל אמר כי הא ודאי כפינן הלכך נ"ב דכל הנהו עובדי תוך עשר הוו. ובספר המקצועות כתב והיכא דהוא אית לי' בני מאתתא אחריתי והיא לית לה בני ואמר' שהיי לי עשר שנין ובעינא למיפק לאינסובי לגבר דהוו לי' בני תצא שלא בכתובה מ"ט דאיהי לא מיפקדא אפו"ר ואי ודאי באה מחמת טענה והיא דאמרה לאו משום פו"ר אלא בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה טענתה טענה ושומעין לה ומיחייב לאיגבוייה כתיבה והוא דשהה עשר שנין עכ"ל. ונראה בעיני בדוחק לפרש בדבריו דהואיל והוא אית ליה בני והיא לית לה הרי רגלים לדבר שעכבת בנים מחמתה א"כ אפי' כשבאה מחמת טענה מאיזה טעם נוציא ממון ממנו. ולהעמיד ולפרש כגון שהיו לה ומתו כל זה דוחק ואכתי מאיזה טעם נוציא ממנו ממון. וכתב בפר"ח לעיל ויש מי שאומר דכתובה דמחייבין ליה לבעל מנה מאתים וראייתו מהא דגרסינן בתחילת פרק אע"פ א"ר אייבו א"ר ינאי תנאי כתובה ככתובה דמי למאי נפקא מינה למוכרת למוחלת וכו' וחשיב להו לכולהו דדינם תנאי כתובה ככתוב' והיא התוספת והא לא חשיב לה בהדייהו ואומדן דעתא היא דכי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אבל אדעתא דלימא אפקה והב לה כתובה לא אקני לה. ואי קשיא לך הממאנת וחברותיה שאין להם כתובה מנה מאתים ולש להם תוספת התם בהריא קתני לה מכדי ידע דקטנה היא דילמא גדלה ומיחרטא ונפקא אמאי כתב לה אלא רצה לזלזל בנכסיו וכן בחברותיה שעומדות לצאת ה"ה והיא הראיה וגם זו סיוע היא למה שאמרנו שלא כל מי שיש לה כתובה יש לה תוספת אלא שיש נשים שיש להם תוספת בלא כתובה כך יש כתוב' בלא תוספת ומחייב כתובה ותוספת בזה צריך ראיה ברורה דמכללא לא מפקי' ממונא עכ"ל וכ"כ אלפס הכל כלשון פר״ח אלא שכתב יש מי שאומר שכתובה זו שמחייבין לבעל בתביעת האשה מנה מאתים אבל תוספת לא וכו' כלשון פר"ח ומשמע שר"ל דוקא בתובעת להתגרש אין לה ב"א מנה מאתים אבל כשהוא מגרשה או כ״ד כופין אותו לגרש גובה גם התוספת:
36