אור זרוע, חלק א ע״בOhr Zarua, Volume I 72
א׳פרק כל הבשר אמר רב אידי בר אבין א"ר יצחק בר (אשי) [אשיין] מים ראשונים מצוה ומים אחרונים חובה [מיתבי מים ראשונים ואחרונים חובה] ואמצעים רשות. מצוה לגבי רשות חובה קרי ליה גופא מים ראשונים ואחרונים חובה ואמצעים רשות. מים ראשונים ניטלים בין ע"ג בלי בין ע"ג קרקע. ומים אחרונים אין נוטלים אלא ע"ג כלי. ואמרי לה אין נוטלים ע"ג קרקע. מאי בינייהו איכא בינייהו קינסא. אמר רב יהודה בריה דר' חייא מפני מה אמרו מים אחרונים חובה מפני שאדם אוכל אחר סעודתו מלח ויש מלח סדומית שהוא מסמא את העינים ומשתכח כי קורטא בכורא. א"ל רב אחא בריה (דר' אבא) [דרבא] לרב אשי כל מלחא מאי אמר ליה כש"כ. ופרק כיצד מברכין אמר רבא בר שמואל אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר שתייתך שתה מים ואי אתה ניזוק תניא אכל כל מאכל ולא אכל אחריו מלח שתה כל משקין ולא שתה מים אחריהן. ביום ידאג מפני ריח הפה ובלילה מפני אסכרה. משמע מאלו הלכות דמים אחרונים אינם כי אם משום סכנה. ומשום כך פסק בה"ג מים ראשונים מצוה וטעונים ברכה ואחרונים חובה ואין טעונים ברכה. מפני שאין שייך בהן לומר וצונו שהרי אינו אלא משום מלח סדומית והיכא שאין מלח סדומית אינה חובה הילכך אין לברך עליהם (כי אם) היכא דאיכא מלח סדומית וקשה דס"פ אלו דברים בברכות אמר ת"ר שמן מעבב את הברכה דברי ר' זילאי ר' זיואי אומר אינו מעכ' ר' אחא אומר שמן טוב מעכב ר' זוהמאי אומר כשם שהמזוהם פסול לעבודה כך ידים מזוהמות פסולות לברכה אמר רב נחמן בר יצחק אנא לא זילאי ולא זיואי ולא זוהמאי ידענא אלא מתני' אנא ידענא דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתני' תנא והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן אני ה' אלהיכם זו ברכה פרש"י שמן שהיו רגילין להביא בסוף הסעודה לסוך את הידים אחר מים אחרונים להעביר זוהמתן מעכב את הברכה שאסור לזמן עד שיביא וכן לענין שמעכבת [ברכות] כל דבר הכא בקינוח סעודה שמותר לאכול בלא ברכה עד שיסוכוהו. [שמן טוב] שמן שיש בו בשמים מעכב את הברכה למי שרגיל בו עכ"ל. ומעתה הואיל ואסמכינהו אקרא ליבעי נמי מים אחרונים ברכה דהא מים ראשונים נמי אסמכת' בעלמא היא דאסמוך רבנן אקרא דוידיו לא שטף במים ואפ"ה בעי ברכה ויש מתרצים דהאי קרא דוהייתם קדושים דדרשינן מני' מים אחרונים היינו למזמן ברכת המזון וההוא נוטל ומברך אע"ג דלא אכל מלחא והא דתלי טעמא פרק כל הבשר דמים אחרונים משום מלחא היינו לשאר כל בני הסעודה מיהו אכתי קשה דבפ' כל הבשר מסמיך למים ראשונים אקרא דוידיו לא שטף במים והכא מסמיך להו אקרא דוהתקדשתם ותו דרש"י פי' הכא דשמן מעכב למי שרגיל בו אע"ג דדרשינן כי קדוש זה שמן הלכך פי' רבינו יהודה בשם רבינו יצחק זצ"ל דאין צריך ליטול מים אחרונים אפי' למברך דדוקא להם היו חשובות כמו מזוהמות לפי שהיו רגילים ליטול ידיהם לאחר אכילה משום מלח למשוח בשמן ערב הילכך היו נוטלים אותם קודם ברכה והסמיכו אותם אקרא אבל לדידן שאין אנו רגילין במלח ואין אנו רגילין ליטול ולמשוח בשמן אנו יכולים לזמן על הכוס בלא ברכה כן נהג רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל שלא הי' נוטל אחר אכילה: פרק כל הבשר כי אתא רב דימי אמר מים ראשונים האכילו בשר חזיר אחרונים הוציאו אשה מבית בעלה כי אתא רבין אמר מים ראשונים האכילו בשר נבילה אחרונים הרגו את הנפש אמר רב נחמן בר יצחק וסימנך אתא רב דימי אפקה אתא דבין קטלה ר' אבא מחליף חדא מהני וחדא מהני לחומרא פירש"י האכילו בשר חזיר שהי' חנוני ישראל מוכר בשר שחוטה לישראל ומבשלה ומאכילו וכשהי' בא עכו"ם בחנותו מאכילו נבילות בא יהודי אחד לאכול ולא נטל ידיו וכסבור שעכו"ם הוא והאכילו בשר חזיר. הוציאו אשה מבעלה והרגו את הנפש פרק בתרא דיומא בעובדא דכידור. איכא למ"ד קטלה ואיכא למ"ד לא קטלה אלא אפקה. וסימנך שלא תטעה מי אמר הוציאה ומי אמר הרגה אתא רב דימי אפקה אתא רבין קטלה הראשון הוציאה והשני הרגה אחוז הסימן כאלו שניהם עשו גירושין והריגה ושוב לא תטעה דודאי אין להחליף ולומר הראשון הרגה והשני הוציאה והן היו יודעין דרב דימי אתא מארעא דישראל מקמי רבין. חדא מהני לחומרא ראשונה בשר חזיר כרב דימי אחרונים הרגו כרבין בשר חזיר חמור מנבילה דאית בה תרי איסורי עכ"ל: פרק יום הכיפורים ר' יהודה ור' מאיר ור' יוסי הוו שקלי ואזלי באורחא מטו לההוא אושפיזא ר' מאיר הוה דייק בשמא אמר לי' ר' מאיר מה שמך אמר לי' כידור במעלי יומא דשבתא ר' יהודה ור' יוסי אשלימו לי' כיסייהו ור' מאיר לא אשלים לי' כיסי' אזל וקברה בקברי' דההוא גברא ברישא אתחזי לי' בחלמא אמר לי' תא שקיל כיסא דמנח לרישא דההוא גברא אמר לי' לר' מאיר הכי והכי אתחזי לי בחלמא אמר לי' חלמא דבי שמשי בטלין אינון אזל ר' מאיר נטרי' לכיסי' כולא יומא לאורתא אייתי' לכיסי' למחר אמרו לי' ר' יהודה ור' יוסי הב לן כיסן אמר להם להד"מ אמרו לי' לר"מ מ"ט לא אשלים לי' מר כיסי' אמר להם כידור שמי' וכתיב כי דור תהפוכות המה ומ"ט לא אמר לן מר אמר להו אימור דאמרי אנא למיחוש אחזוקי מי אמרי משכוהו ועיילוהו לחנוותא חזו טלופחי אשיפוותיה אזלו ויהבו סימנא לאנתתי' ושקלו לכיסייהו ואזל איהו וקטל אנתתי' היינו דתני' מים ראשונים האכילו בשר חזיר מים אחרונים הרגו את הנפש מיכן ואילך אינהו נמי הוו דייקא בשמא אתו לההיא אושפיזא אמרו לי' מה שמך אמר להם בלה לא עיילו דכתי' לבלה ניאופים פרש"י אשלימו לי' כיסייהו ערב שבת הי' והפקידו אצלו כיסם. דבי שמשי של ע"ש. לית בהו ממשא מתוך שאדם במנוחה מהרהר ורואה חלומות ומתכוין הי' לדחותו שלא ילך ויטלנו עכ"ל:
1