אור זרוע, חלק ב ק״יOhr Zarua, Volume II 110
א׳מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט ר' יהודה אומר אינו צריך לפי שבאין ויוצאין דרך שם כל בני המבוי קורהו מבוי והרבה חצירות פתוחות למבוי ולכל חצר וחצר פתוחין כמה בתים וגזרו חכמים שלא לטלטל בשבת מבית לחצר אא"כ עירבו בני חצר לטלטל איש מביתו לחצר שאינו רשאי להוציא מרשותו לרשות חבירו מדרבנן גזירה שמא יוציא מרשותו לרה"ר או מרה"ר לתוכו שחייב כרת וסקילה במזיד ובהתראה ובשוגג חייב חטאת אא"כ עירב דאיכא הכירא ובהכי פטרינהו רבנן ועדיין אינם רשאים להוציא מחצירות למבוי אא"כ נשתתפו בשתופי מבוי כדמפרש לקמן כיצד משתתפין במבוי [ותקינו רבנן למיעבד לחי או קורה במבוי] חיישי' דילמא אתי לאתויי ולאפוקי ממבוי לר"ח וכי חזי קורה או לחי דעביד רבנן הכירא מדכר. וליתא לדרב דאמר רבנן מפתחו של היכל ילפי דלא מקרי פתח בגבוה יותר מעשרים אמה אלא קיי"ל כדרב נחמן בר יצחק דסבר דבין ההיא מתני' דתניא מבוי שהוא גבוה יותר מעשרים אמה יותר מפתחו של היכל ימעט ובין ההיא מתני' דתני חמא בריה (דרבא) [דרבה] בר אבוה דאם יש בה אמלתרא אפי' גבוה יותר מעשרים אמה אינו צריך למעט. תרווייהו סברי דקורה לרבנן טעמא מאי בעי לתוך עשרים משום הכירא דליחזו לה אינשי ולידעו דתקנתא עבוד ולא ליתי לאיחלופי ברה"ר. ומשו"ה מהניא אמלתרא דכיון דמסתכלי בה אינשי אפי' למעלה מעשרים אמה איכא חבירא. והא דקתני במתני' קמייתא יותר מפתחו של היכל לאו משום דגמרי מהתם אלא לסימנא בעלמא נקט שלא תטעה ותחליף הגירסא דעשרים ותאמר למעלה משלשים או מארבעים יהא פתח היכל סימן בידך. דאי כרב קיי"ל דרבנן מפתחו של היכל ילפי. אמלתרא לא מהניא מידי דההיא ברייתא דאמלתרא פליגי אההיא בריית' דרבנן ילפי מהיכל. אלא כדרב נחמן בר יצחק קיי"ל דלתרי ברייתות קורה לרבנן משום הכירא וכדפרישית. והא ליכא למימר דרנב"י נמי כרב ס"ל דרבנן מפתחו של היכל ילפי וה"ק בלא רב מתני' אהדרי ל"ק כלומר אי לאו דקיי"ל כרב לא הוה בעינן למימר דפליגי ברייתות אהדדי דהוה משנינן ליה כדפרישית דאין הלשון משמע כך ותו דמסקי' לרנב"י אי ס"ל הא דרב' דאמ' למען ידעו דורותיכ' כי בסוכו' הושבתי גו' עד כ' אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא דר בסוכה אלמא גבי סוכה נמי בהכירא פליגי למה לי לאפלוגי בתרתי צריכא כו' אלמא דסבר סתמא דתלמודא עיקר הדבר דבהכירא פליגי וקורה לרבנן משום היכר ומהניא אמלתרא אפי' בגבוה מעשרים אמה וה"נ מסיק סתמא דתלמודא לקמן אשכחן צוה"פ דמהניא ברוחבה ואמלתרא דמהניא בגובהה משמע דפשיטא ליה דהכי הלכתא דאמלתרא מהניא בגובהה שאם יש הקורה למעלה מעשרים אמה ואמלתרא למעלה על גבה אינו צריך למעט כיון דמסתכלי אינשי באמלתרא אגב הכי חזו נמי קורה ואיכא [הכירא] אפי' למעלה מעשרים ולא אתי לאתויי ולאפוקי ממבוי לרה"ר דאמלתרא היתה למעלה למפתן פתח לרחבו של היכל והיינו דפרכי' אלא מעתה לא תהני ליה אמלתרא דהא היכל אמלתרא הויא ליה אפ"ה עשרים אמה הוא דהוה גבוה אלמא על אמלתרא שהיא גבוהה למעלה מעשרים קא שקיל וטרי וכ"כ הר"מ בר מיימון אם היה בקורה של מבוי כיור וציור עד שיהיו הכל מסתכלין בה אע"פ שהיא למעלה מעשרים אמה כשירה שהקורה משום היכר עשויה [ואם היתה למעלה מכ' אינה ניכרת] ואם יש בה כיור וציור הכל מסתכלים בה ונמצא שם היכר. ואמרי' מאי אמלתרא חמא בריה (דרבא) [דרבה] בר אבוה אמר קיני פירש"י כמו קיני עופות בולטים מחומת האולם למעלה מן הפתח כי אתא רב דימי [אמר] אמרי במערבא פיסקי דארזא. כלונסות של ארז ארוכים תחובים בכותל ואיידי דנפיש משכא דידהו חזי להו אינשי ואיכא הכירא. מאן דאמר פסקי דארזא הוה היכר למבוי כ"ש קיני דאיידי דחשובי ומילתא דתמיהא מסתכלי בה אינשו וחזו לה לקורה מ"ד קיני אבל פיסקי דארזא לא ומ"ד פסקא דארזא מ"ט משום דנפיש משכיה והא סיכוך דנפיש משכיה וקאמרי רבנן דאי הוה גבוה מעשרים פסולה ולא מהני ליה משכיה אלא כיון דאמלתרא חשיב ליה אית ליה קלא ושלטי עינא והוה הכירא. והואיל ושקלינן וטרינן לתרוצי מילתא דרב דימי ש"מ דכותיה קיי"ל דפסקא דארזא נמי הוי הכירא למבוי שהיא גבוה מעשרים אמה ואינו צריך למעט אבל אי ליכא אמלתרא וגבוה יותר מעשרים אמה צריך למעט דקיי"ל כרבנן כדאמר לקמן. מקצת עובי קורה בתוך עשרים ומקצתה למעלה מעשרים מקצת סכך של סוכה בתוך עשרים ומקצתו למעלה מעשרים אמר רבה במבוי כשר בסוכה פסולה רב אדא בר מתנא מתני לה להא שמעתא איפכא אמר (רבא) [רבה] במבוי פסול בסוכה בשר מאי הוה עלה רבה בר עולא אמר אחד זה ואח' זה פסול רבא אמר אחד זה ואחד זה כשר חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן. עשרים אמה שהוזכרו בין בסוכה בין במבוי אחללה קיימי ואפי' כל הסיכוך משפת עשרים ולמעלה כשירה וכן במבוי אפילו ליכא כלום מן הקורה בתוך עשרים כשר ואין צריך למעט ובלבד שלא יהא החלל למעלה מעשרים והכי קיימא לן כרבא דא"ל רב פפא לרבא תניא דמסייע לך מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה יותר מפתחו של היכל ימעט והיכל גופיה חלליה עשרים ואמרי' נמי לקמן היה גבוה מעשרים ובא למעטו כמה ימעט כמה ממעט כמה דצריך ליה עד שלא יהא החלל יותר על עשרים: והא דתניא כיצד הוא עושה מניח את הקורה משפת עשרים ולמטה אוקמה רב פפא דאימא משפת עשרים ולמעלה והא דקתני למטה הא קמ"ל דלמטה כלמעלה מה למעלה חללה כ' אף למטה חללה עשרה וקמ"ל דשיעור קורה שנתנו חכמים למטה מי' טפחי' אחלל קאי כמו אותו שיעור שאמר בעשרים למעלה וה"ק מתני' מניח את הקורה משפת עשרים ולמעלה וכן למטה אם בא לעשותו נמוך מניחה משפת עשרה טפחים ולמעלה דבנמוך מעשרה טפחים לא מיקרי פתח ולא מהני ביה עירוב והכי אמרינן לקמן היה פחות מעשרה חוקק בו להשלימו לעשרה דקיי"ל דמחיצה לא חשיבה בפחות מעשרה טפחים ותנן לחיים שאמרו גובהן עשרה טפחים פי' לחיים שאמרו חכמים להכשיר המבוי צריך שיהא בגובהו עשרה טפחים משום דבמקום מחיצה קיימי ואין מחיצה פחותה [מי'] טפחים. ובערוך פי' אמלתרא קיני דארזא פי' לוח ארז רחבה ד' טפחים פ"א קיני הן לוחין שעשויין תחת הקורה ועשויין כצורת הקן עושים להן פתחים קטנים מן הגואזא כדי לנאות בהם הפתחין ופעמים צפורים שם יקננו. פסקא דארזא קורות של ארז משוקעין בכותל ונראין בולטין ארוכין ומשוכין עד שמגיעין לצדו של פתח וכן מצדו האחר ומועילין למעט הגובה ורואין אותן במקום קורה העומדת בתוך עשרים עכ"ל סובר שאמלתרא באה למעט החלל וליתא דאינה באה אלא להכירא דאגב דמסתכלי בה חזו לה לקורה ולא אתו לאתויי ולאפוקי ממבוי לרה"ר כדפרישית לעיל:
1
ב׳היה גבוה מעשרים אמה ובא למעטו פירש רבינו שלמה ובא למעטו לעשות בנין אצטבא או עפר תחת הקורה בארץ למעט גובה החלל. רוחבו בכמה פי' של מיעוט להרחיבו לתוך אורך המבוי כמה. רב יוסף אמר טפח כנגד רחבה של קורה ותחתיה. אביי אמר ארבעה טפחים:
2
ג׳היה פחות מי' טפחים וחקק בו להשלימו לעשרה כמה משכו של חקק לתוך אורך המבוי. בדבר הבולט כגון מיעוט שייך לומר רחב ובדבר השוקע ומחיצות מקיפות אותו כגון חקק שייך לומר לשון משך. רב יוסף אמר בארבעה טפחים אביי אמר בד' אמות. רב יוסף דבעי לעיל טפח הכא בעי ארבעה התם דאיתיה לדופן ולמעוטי קאתי בהיכר בעלמא סגי הכא דהשתא הוא דמשוי ליה לדופן בין לרב יוסף בין לאביי בעינן דליחזי האי דופן לשיעור הכשר מבוי שלם הלכך לרב יוסף שיעור (הבשר) [משך] מבוי בד"ט ואביי ס"ל [דשיעור] משך מבוי בארבע אמות. וקיי"ל כאביי בהני תרוייהו חדא דאביי בתראה ותו דההיא דאמר [רב] אין המבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהיו בתים וחצירות פתוחין לתוכו מסייע ליה לאביי ורב יוסף שני לה בשינוי דחיקי דפתח לה בקרן זוית ותו דאמרינן לקמן א"ר יוסי בר אבא אר"ה לחי המושך עם דופנו של מבוי פחות מד"א נידון משום לחי ומשתמש עם חודו הפנימי ד"א נידון משום מבוי ואסור להשתמש בכולו ואמר רב חסדא עלה שמע מינה משך [מבוי] בד' אמות ואפילו תימצי לומר דאליבא דרב הונא קאמר אפילו הכי הוי רב הונא כאביי הלכך הלכה כאביי דמשך מבוי בארבע אמות והלכה נמי כמותו בקמייתא.
3
ד׳והרחב מעשר אמות ימעט. זהו שיעור רוחב סתם פתחים וטפי מהכי לא מקרי פתח אלא פירצה ואנן פתח בעינן וצריך לנעוץ קנים למעט רחב כניסתו ולהעמידה על עשר או על הפחות:
4
ה׳ואם יש לו צוה"פ. לחי מיכן ולחי מכאן וקורה על גביהן כזה אע"פ שהוא רחב מעשר אמות א"צ למעט. מתני לי' רב יהודה לר' חייא בר רב קמיה דרב אינו צריך למעט א"ל אתנייה צריך למעט וליתא לדרב אלא אינו צריך למעט כדתנינן במתני'. דרב משום דסבר דרבנן מפתחו של היכל ילפי להכי קאמר דביותר מעשר לא מהני צוה"פ כדאמ' לעיל והא היכל צוה"פ הויא לה אפ"ה עשר אמות הוא דהוה רווח ולהכי תנא רב במתני' צריך למעט אבל אנן קיי"ל דקורה לרבנן משום הכירא ותני במתני' א"צ למעט. והא נמי דאסקינן לימא מסייע ליה דפנות הללו שריבה בהן פתחים וחלונות [מותר] ובלבד שיהא עומד מרובה על הפרוץ אלמא עומד מרובה בעינן ואע"ג דאיכא פתח בכולה. וש"מ דצוה"פ לא מהניא. אוקמה רב כהנא בפיתחי שימאי. והא נמי דאמרי' ואף ר' יוחנן ס"ל [להא דרב] דלא מהניא צורת הפתח ליותר מעשר במבוי במסקנא ר' יוחנן לית ליה לדרב וכן כל שמעתין אזלא דצורת הפתח מהניא. תנא צוה"פ שאמרו קנה מיכן וקנה מיכן (וקורה) [וקנה] על גביהן:
5
ו׳צריכין ליגע. קנה שעל גביהן לקנין שבצדדין או אפי' תלויה למעלה מהן באויר ר"נ אמר אין צריכין ליגע ורב ששת אמר צריכין ליגע אזל רב נחמן עבד עובדא בי ריש גלות' כשמעתיה. פירש"י הקיף להתיר רחבה לטלטל בה ועשה בה פתחים הרבה יותר מעשרה ועשה להם פיאה דהיינו קנה העליון ולא נגע בקנים של מטה א"ל רב ששת לרב גדא שמעיה זיל שלוף הלחיים והקנה שעל גבם ושדינהו חוצה ולא ישתמשו שם הואיל ולא נגע בקנים של מטה. אזל שלף שדינהו אשכחוה דבי ריש גלותא חבשוה אזל דב ששת קם אבבא א"ל גדא פוק תא נפק [ואתא] מפני שרב ששת חשוב היה בבי ריש גלותא והניחוהו לצאת מפני כבודו אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל א"ל תני מר מידי בצורת הפתח א"ל אין. תנינא כיפה ר"מ מחייב במזוזה וחכמים פוטרים ושוין שאם יש ברגלה עשרה חייבת פי' כיפה שער [העשוי] ככיפה. וחכמים פוטרים. מפני שלמעלה בעוגל מיצר ואינו רוחב ארבעה ואין פתח פחות מארבע רוחב. ושוין שאם יש ברגלה עשרה. גובה רגלה קודם שיתחיל לעגל. חייבת. דהא יש בה עשרה גובה ברוחב ארבעה ואפי' כל העגול סתום נשתייר שם שיעור פתח בשר אלמא אין צריכין ליגע דהא הכא הכשירא דפתח ברגלה היא והעגול מפסיק בין תקרה עליונה למזוזות וקתני חייבת. אמר אביי הכל מודים גבוהה עשרה וכו' אביי לפרושי פלוגתייהו אתא ל"א ואמר אביי גרסי' דמפירושא דאביי ילפינן דאין צריך ליגע. הלכך אע"ג דפסקו הגאונים דכל ר"נ ורב ששת [הלכתא כרב ששת באיסורי הבא הלכתא כרב נחמן דאין צריך ליגע דתני כותיה ורב ששת] נמי לא מהדר ליה לרבה בר שמואל ולא מידי משמע דקיבל את דבריו ומדברי אביי נמי איכא למילף דאין צריכין ליגע. אמר רב חסדא צורת הפתח שעשה מן הצד. שנתן הקנה בין שני הקנים מזה לזה באמצעותו ולא על ראשיהן לא עשה ולא כלום אלא צריך שיהא מונח על ראשי אותן שני הקנין:
6
ז׳ואמר רב חסדא צורת פתח שאמרו צריכה שתהא בריאה כדי להעמיד בה דלת של קשין דהיינו יתד הנעוץ צריך להיות בריא כדי לעמוד בו דלת כל שהוא ואפי' יכול לעמוד דלת של שיבולים דיו. ארשב"ל משום ר' ינאי צורת הפתח צריכה היכר ציר מאי היכר ציר א"ר אויא אבקתא פי' חור שהדלת סובב בו ואע"פ שאין צריכה דלת מיהו חזיא לדלת בעינן. אשכחן צורת הפתח דמהניא ברוחבה ואמלתרא דמהניא בגובהה איפכא מאי ת"ש דתניא מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט ואם יש לו צוה"פ אינו צריך למעט אמלתרא ברחבה מאי ת"ש דתניא מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט והרחב מעשר אמות ימעט ואם יש לו צוה"פ אינו צריך למעט ואם יש לו אמלתרא אינו צריך למעט מאי לאו אסיפא וש"מ אמלתרא ברחבה מהניא לא ארישא אגבוה מעשרים אמה אבל ארחבה לא מהניא:
7
ח׳הכשר מבוי בש"א לחי וקורה ובה"א או לחי או קורה ר' אליעזר אומר לחיים משום ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד [לפני ר"ע] לא נחלקו ב"ש וב"ה על מבוי שהוא פחות מד"א שהוא [ניתר] בלחי או בקורה על מה נחלקו על [רחב] מד"א ועד עשר שבש"א לחי וקורה ובה"א או לחי או קורה אר"ע על זה ועל זה נחלקו ואוקמה רב יהודה בגמ' למתני' במבוי שהוא סתום משלש צדדין ומפולש מצד אחד לר"ה (בזה) דב"ש סברי שלש מחיצות דאוריית' לזרוק לטלטל עד דאיכא ארבעה הילכך בעי לחי וקורה דהוי מחיצה דביעית עלייתא וב"ה סברי לזרוק בשתי מחיצות הוא דמחייב אבל לטלטל ביותר מד"א לא שרו רבנן עד דאיכא שלש ולחי או קורה שבדופן רביעי להכירא דלא ליפקו ממבוי לר"ה ומר"ה למבוי. ומבוי שהוא פחות מד"א לר' ישמעאל לכ"ע הוא ניתר בלחי או קורה ולר"ע לב"ש בעי לחי וקורה ולב"ה או לחי או קורה וכמה יהיה פחות [רחבו] מד"א ויהיה צריך תיקון א"ר אחלי ואיתימא רב יחיאל עד ד"ט אפי' אינו רחב אלא אמה או חמשה טפחים או ארבעה צריך לחי אבל בפחות מארבע אין צריך כלום:
8
ט׳הלכך מבוי שהללו גבוה למעלה מעשרים לא משתרי לטלטל ממבוי לחצירות ומחצירות למבוי ואפי' במבוי עצמו יותר מד' אמות ואפי' ע"י שיתוף מבוי עד שישפיל הקורה עד שלא יהא החלל למעלה מעשרים והואיל ואין מן החלל כלום למעלה מעשרים ה"ז בשר ע"י שיתוף מבוי. ואם יש אמלתרא דהיינו קיני עופות שבולטים למעלה ע"ג הקורה או כלונסות של עצים ארוכים תחובים בקורה או שיש לו צוה"פ אין צריך להשפילו דהא איכא הכירא:
9
י׳והיכא שהיה גבוה החלל למעלה מעשרים ובא למעטו לעשות בנין איצטבא או עפר תחת הקורה בארץ למעט גובה החלל צריך שיהיה רחבו של מיעוט להרחיבו לתוך המבוי ארבעה טפחים:
10
י״אוכן אם המבוי נמוך עד שאין בחללו עשרה טפחים לא הויא מחיצה ולא משתרי בלחי וקורה ואם חקק בו להשלימו לעשרה צריך שיהא משכו של חקק לתוך אורך המבוי ארבע אמות:
11
י״בוכן מבוי שהוא רחב יותר מעשר אמות לא משתרי בלחי וקורה וצריך לנעוץ קנים למעט רחבו ולהעמידו על עשר או על פחות:
12
י״גאם יש לו צוה"פ לחי מיכן ולחי מיכן וקורה על גביהם אע"פ שהוא רחב יותר מעשר אמות אינו צריך למעט:
13
י״דואין צריך קנה העליון ליגע בשני קנים התחתונים אבל צריך שיהיה על ראשי הקנים ואפי' הוא תלוי למעלה באויר ואם נתן הקנה השלישי מן הצד כין שני קנים מזה לזה שלא על ראשיהם לא עשה ולא כלום:
14
ט״ווהקנה שמן הצד צריך להיות בריא כדי להעמיד בו דלת ואפי' של קש וצורת הפתח צריכה שיהא בה חור שהדלת סובב בו אבל דלת אינה צריכה:
15
ט״זוהמבוי שהיא סתום משלשה צדדין והוא רוחב מארבעה טפחים עד עשר אמות הכשירו בלחי או בקורה ומהני ביה שיתוף ואם רחב פחות מד"ט א"צ שום תיקון:
16