אור זרוע, חלק ב קט״זOhr Zarua, Volume II 116
א׳איתמר נראה מבפנים ושוה מבחוץ. שהעמיד הלחי רחבו לצד ארכו של מבוי ולא משך קצת רחבו קימעא כלפי חוץ אלא השוה חודו החיצון לעובי כותלי המבוי ודומה כמי שמוסיף על רחב הכתלים ואינו נראה מבחוץ כלחי אבל חודו הפנימי נראה מבפנים שעוביו בולט לתוך רחב המבוי. נידון משום לחי. דהואיל ואיכא הכירא מבפנים אע"ג דליכא הכירא מבחוץ הוי לחי (כזה). נראה מבחוץ ושוה מבפנים. שמשך כל הלחי לחוץ וחודו הפנימי נכנס בכותלי המבוי ואינו נראה מבפנים אלא דומה כמוסיף על אורך הכותל אבל מבחוץ ניכר שאינו מכותל המבוי שהרי נמשך להלאה מרוחב הכותל לצד רחבו של מבוי (כזה). ר' חייא ור"ש ברבי חד אמר נידון משום לחי וחד [אמר] אינו נידון משום לחי תסתיים דר' חייא הוא דאמר נידון משום לחי דתני ר' חייא כותל שצידו אחד כנוס מחבירו. שכנס הבנין ומיעטו מעוביו דהשתא יוצא ממנה כמין עמוד. בין שכניסתו נראה מבפנים ושוה מבחוץ ששוקע הכותל מאחוריו ונראית הפגימה לפנים (בזה). בין שנראה מבחוץ ושוה מבפנים כגון ששוקע הכותל מלפניו שאין הכניסה נראית לעומדים מאחריה אלא לבני ר"ה (כזה) בתרויהו נידון משום לחי תסתיים. ופסקינן בשלהי שמעתי' הלכתא כמאן דאמר נראה [מבחוץ] ושוה מבפנים נידון משום לחי ואע"ג דאיתותב מההוא דתניא חצר קטנה שנפרצה לגדולה כו' אפ"ה הואיל ור' חייא קאי כותיה פסקינן הלכתא כותיה. הלכך בין שנראה מבפנים ושוה מבחוץ בין שנראה מבחוץ ושוה מבפנים בתרויהו נידון משום לחי והואיל [וכן הא דתנן] חצר קטנה שנפרצה לגדולה גדולה מותרת וקטנה אסורה ליתא אלא קטנה נמי מותרת ולא אסרי בני גדולה על הקטנה אלא הויא נמי האי פירצה פתחא לגבה להיות כשתי חצירות ופתח ביניהם (כזה) ואע"פ ששוה מבפנים שהעומד בתוך הקטנה רואה כל כותלי ארכה שוין שאין שם מכותל רחבה לפיאותיה כלום והוה מילואה הרי מבחוץ בתוך הגדולה נראין לה שיורין כותל של גדולה מיכן ומיכן שהגדולה עודפת על הקטנה דהא גדולה נמי בהא משתריא משום דלדידה נראה מבפנים. והא דתנן חצר קטנה שנפרצה לגדולה גדולה מותרת וקטנה אסורה מפני שהיא כפתחה של גדולה ההיא כדאוקמה ר' זירא בנכנסין כותלי קטנה לגדולה. ובולטין לתוך הגדולה כשתים ושלש אמות דהנך גיפופי דנפישי לגדולה שעומדים מאחורי פרצות הקטנה נראות שלא מאותו כותל היה (כזה). אבל היכא שאינם נכנסים כותלי קטנה לגדולה תרויהו שרו הקטנה משתריא בנראה מבחוץ ושוה מבפנים והגדולה בנראה מבפנים ושוה מבחוץ ואע"ג דאסיקנא דליתא לדר' זירא וליתא נמי לדרבינא דקאי בשיטתיה היינו דליתא לסברתייהו אבל איתא להלכתייהו. ליתא לסברתייהו. דסברי דמתני' איידי בנכנסין כותלי קטנה לגדולה וסברה מתני' דנראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי משום קושיא דברייתא דתנא אדא בר אבימי קמיה דרבי חנינא ואמרי לה קמיה (דרבי) חנינא [בר] פפא קטנה בעשר וגדולה באחד עשר. אבל איתא להלכותייהו. דנראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי כדפסק' שלהי שמעת'. הלכך ע"כ חצר קטנה שנפרצה לגדולה תרויהו משתרו קטנה משתריא כנראה מבחוץ ושוה מבפנים וגדולה משתריא בנראה מפנים ושוה מבחוץ. ותו נראה בעיני דאיתא נמי לסברתייהו כדאמרי' שלהי שמעתין והלכתא נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי תיובתא והלכתא דהא איתותב ממתני' דחצר קטנה שנפרצה לגדולה. אין משום דתני ר' חייא כותיה ופי' רבי' שמואל וא"ת איך יתכן דשבקינן מתני' דחצר קטנה כו' דאותבינן מינה תיובתא לרבה בר רב הונא דנראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי והשתא אמרי' הלכתא כותיה משום דתני ר' חייא הלכתא כותיה והא פשיטא לן אפי' (דדוקא) [דיוקא] דמתני' מכרעא ברייתא כדאמרי' לקמן בפרקין דמותבינן לרב פפא מהא בריית' דפנות הללו שרובן פתחים כו' תיובת' דר"פ תיובתא והלכתא כותיה דרב פפא תיובתא והלכתא משום דדיקא מתני' כותיה ואת אמרת בריית' מכרעא משנ' מפורשת. תריץ האי דאותיבו מתני' לרבה ב"ר הונא היינו משום ברייתא דתני אדא בר אוכמי דאי לאו האי [ברייתא] לא קשתיה מתנית' והאי דאמר הלכתא כותיה היינו משום ברייתא דתני ר' חייא כותיה וברייתא דר' חייא לא מכרעא מתני' אלא ברייתא דאדא בר אוכמי מכרעא דדחקה לן לאוקומי מתני' ולמשמע מינה תיובתא לרבה בר רב הונא וכיון דברייתא דרב אדא בר אוכמי ליתא תיקו מתני' בנכנסין כותלי קטנה לגדולה וכדמפלגי טובא דליכא למימר לבוד ולא תקשי לרבה בר רב הונא ואמרי' כל מתני' דלא מיתניא בר' חייא ור' הושעיא לא מותבינן מינה בי מדרשא משום הכי מכרעא ברייתא דר' חייא לברייתא דרב אדא בר אוכמי היא דתני ומשתבש שמעינן מינה דמתניתיה משבשתא נינהו הילכך איתא להלכתייהו דר' זירא ודרבינא. ואיתא נמי לסברתייהו דמתני' איידי בנכנסין כותלי קטנה לגדולה וכגון שהפליג כניסות מן כותלי אורך הגדולה טובא דאיכא טפי משלשה טפחים שהיתה גדולה רחבה מן הקטנה הרבה אבל אם אין הגדולה רחבה מן הקטנה אלא מעט פחות משלשה לכאן ופחות משלשה לכאן דהשתא אין ריוח שבין הכניסות לכותלי ארכה של גדולה שלשה טפחים קטנה נמי משתריא דכלבוד דמי ומחזי כאילו ראשי הכניסה של כותלי הקטנה סנופין בבוין לצד כותלי ארך הגדולה דהדר הוו להו גיפופי נראין מבחוץ ומשתריא. וה"ר משה מיימון זצ"ל כתב חצר קטנה שנפרצה במילואה לחצר גדולה מבעוד יום אנשי גדולה מערבין לעצמן ומותרין שהרי נשאר [להם פצימין] מיכן [ומיכן] ואנשי קטנה אסורין להוציא מבתיהן לחצר שלהן עד שיערבו עם בני הגדולה עירוב אחד שדיורין של גדולה חשובין כקטנה ואין דיורי קטנה חשובים כגדולה עכ"ל וליתיה לפסקיה אלא כדפרישי' הלכה למעשה דההיא דכל גגות דיתיב רבא ור' זירא ורבה בר רב חנן ויתיב אביי גבייהו ויתבי וקאמרי שמעי' מינה ממתני' דיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה דגדולה אסרה על הקטנה ולא קטנה על הגדולה היינו בנכנסין כותלי קטנה לגדולה וכדאוקמה ר' זירא:
1