אור זרוע, חלק ב קכ״זOhr Zarua, Volume II 127
א׳לעיל ריש פרקין אמר אביי משמיה דרב נחמן אמת מבוי ואמת סוכה באמה בת חמשה טפחים אמת כלאים באמה בת ששה אמת מבוי למאי הלכתא לגובהו ולפרצת מבוי פירש"י ולפירצת מבוי דקיי"ל בהאי פרקין פרצת מבוי בעשר אמות פסלה ליה וקאמר רב נחמן דבעשר אמות קטנות פסלה ליה. וכן פי' רבי' שמואל זצ"ל דחשיבה פרצה לגבי מבוי בעשר אמות אבל בבציר מהכי לא הוה והו"ל דין מבוי. ורבא משמיה דרב נחמן אמר אחד זה ואחד זה באמה בת ששה אלא הללו של כלאים שוחקות. ומודדים בטפחים גדולים. וחללו של סוכה ומבוי עצבות. מצומצמות ואתיא דאביי כתנאי ודרבא ככ"ע והלכה כרבא אמת סוכה ומבוי באמה בת ששה טפחים וה"נ מסתברא דאמר רבה בר"ה משמיה דרב הונא אבוה נראה מבחוץ ושיה מבפנים נידון משום לחי אמר רבה ומותבינן אשמעתין חצר קטנה שנפרצה לגדולה [וכו'] ולימא לבוד ותשתרי וכ"ת דמיפלגי טובא כניסות [מחיצות] מכותלי אורך הגדולה טפי מג' שהיתה גדולה רחבה מן הקטנה הרבה והתני אדא בר אבימי קמיה דר' חנינא ואמרי לה קמיה דחנינא [בר] פפא קטנה בעשר גדולה באחד עשר. שאין גדולה עודפת על הקטנה אלא אמה אחת הרי ג' טפחים לכאן (לכאן ולכאן) וג"ט לכאן ועובי כניסת הכתלים ממעטים את השלשה מכל צד ואיכא לבוד. אמר רבינא במופלגין מכותל זה בשנים ומכותל זה בארבעה שלא היתה קטנה מכוונת כנגד אמצעיתה של גדולה אלא משוכה ב' טפחים לצד א' ויש מהאמה העודפת ב"ט לכאן וד"ט לכאן והכניסות דקות ונשאר מצד אחד יותר מג' ריוח. הא למדת דכל הסוגיא אזלה כרבא דאמת עירוב בת ששה טפחים וכן בההיא דפדישית לעיל בחשבון סאתים כחצר המשכן הכי פרישית בחשבון ששה טפחים לאמה. וה"ר משה מיימון כתב האצבע שמשערין בה בבל מקום היא רוחב אגודל של יד והטפח ד' אצבעות וכל אמה האמורה בכל מקום בין בשבת בין בסוכה וכלאים הוא אמה בת ו' טפחים ופעמים משערים באמה בת ו' טפחים שוחקות ורווחות ופעמים משערים באמה בת ששה טפחים עצבות ומצומצמות וזה וזה להחמיר כיצד משך מבוי בארבע אמות שוחקות וגובהן ב' אמה עציבות רחב הפרצה עשר אמות עציבות וכיוצא בזה לענין כלאים וסוכה עכ"ל. וכן האמת כדבריו דזה וזה להחמיר דהיכא שבאים האמות להכשיר כגון גבי משך המבוי לא מכשרינן אלא באמות בת ששה טפחים גדולים שהם שוחקות ורווחות והיכא שבאים האמות לפסול פסלינן אפי' באמות בת ו"ט עציבות ומצומצמות כגון גבי גובה מבוי ופרצתו מדפרכי' אליבא דאביי והא איכא משך בד"א לקולא. ולפרש"י והא איכא אמו' שהוזכרו במשך מבוי ד' אמות ואם ארכו בפחות ארבע אמות פסיל ליה אביי לקמן בפרקין ובהנהו אמות מבוי אתיא מילתיה דרב נחמן לקולא דמכשיר ליה בד' אמות קטנות ורב נחמן מדקאמר הכא קטנות והכא גדולות ש"מ הכא לחומרא [והכא לחומרא] דאי לאו לחומרא היכי מצי אמר הני קטנות והני גדולות ושנינן כמ"ד משך מבוי בר"ט ס"ל לר"נ ולא הוזכרו ד"א כשיעור משכו (איכא תימא) [איבעית אימא] בד"א ורוב (א') [אמות] קאמר ולא קאמר אמשכו של מבוי הא למדת דר"נ הכא לחומרא והכא לחומרא ובמבוי גופיה פעמים משערינן באמות קטנות ופעמים באמות גדולו' הלכך לרבא דאמר בת ו' טפחים לחומרא קאמר ופעמי' משערים בטפחים עציבות ופעמים שוחקות ורווחות:
1