אור זרוע, חלק ב קל״דOhr Zarua, Volume II 134
א׳מתני' נתנו לעירוב באילן למעלה מי"ט אינו עירוב למטה מי"ט ה"ז עירוב: יתיב ר' חייא בר אבא ור' אסי ורבא בר נתן ויתיב רב נחמן גבייהו וקאמרי האי אילן דקאי היכא אילימא דקאי ברה"י שהיה חצר בסוף אלפים אמה. מה לי למעלה מה לי למטה רשות היחיד עולה עד לרקיע ואלא ברה"ר דנתכוון לשבות היכא אי דנתכוון לשבות למעלה הוא ועירובו במקום אחד הוא שהרי יכול לעלות עליו מבע"י ולאכול שם עירובו בין השמשות אלא דנתכוין לשבות למטה הלכך למעלה מעשרה אין עירובו עירוב דבמקום דנתכוון לשבות שם היא שביתתו וכיון דאי בעי למשקל עירוביה למיבכליה בשעה שהעירוב זוכה לו דהיינו ביה"ש לא מצי שקיל (דמיידכי) [דמייתי] מרה"י לרה"ר לא הוי עירוב וכגון שהאילן רחב ארבעה דהוי למעלה מי' דידיה רה"י למטה מעשרה עירובו עירוב ואע"ג דלמטה מעשרה כרמלי' היא דכל מטה משלשה ועד תשעה כרמלית היא כדאמרי' ביציאות השבת וקא מייתי מכרמלית לרשות הרבים. הוא דאמר (כר"א) [כר'] דאמר כל דבר שהוא משום שבות ל"ג עליו [בין] השמשות ופרכינן והא קא משתמש באילן כי שקיל ליה ואפילו למטה מעשרה אמאי עירובו עירוב והא לא מצי שקיל ליה דשימוש אילן שבות היא כדתנן פרק משילין אילו הן משום שבות לא עולין באילן וה"ה דמצי נמי למיפרך והא קמייתי מכרמלית לרשות הרבים אלא כיון דהא שבות והא שבות חדא מנייהו נקט. לעולם דקאי ברשות הרבים ונתכוון לשבות למטה (ור"מ) [ורבי] היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות שהוא שעת קניית עירוב וכיון דההיא שעתא מצי שקיל ליה נמצאת סעודה הראויה [לו] באותה שעה ותו לא איכפת לן. אמר להו רב נחמן ישר וכן אמר שמואל אמרו ליה פתריתו בה כולי האי אינהו נמי קא פתרי בה הכי אלא אמרו ליה קבעיתו לה בגמרא ואמר להו הן: אמר רבא ל"ש אלא באילן העומד חוץ לעיבורה של עיר כל בית שישנו בתוך שבעים אמה ושיריים לעיר קרי ליה עיבורה של עיר בכיצד מעברין אבל אילן העומד בתוך עיבורה של עיר כגון שהיתה העיר בסוף אלפים אמה של עירו ורוצה לילך עוד אלפים והניח עירובו באותה העיר באילן. אפילו למעלה מעשרה ונתכוון לשבות למטה עירובו עירוב דמתא מתוך שהיא מוקפת יישוב מחיצות ואינה מגולה (דחינן) [חזינן] לה כמאן דמליא עפר והוי כנתכוון לשבות למעלה ואע"ג דאי בעי למשקליה לא מצי שקיל דהא אילן דה"י ותחתיו רה"ר דמתא רשות הרבים עוברת בתוכה חזינן למקום שביתתו כאילו הוא גבוה למהוי כנתכוון לשבות למעלה ויקנה לו העירוב. ופרכי' וכיון דאמר רבא לקמן בפרקין הנותן את עירובו יש לו ד' אמות כלומר ד"א שסביביו הו"ל במוקפות מחיצה וכי היכי דהנותן את עירובו בבית שמקצתו בתוך התחום ומקצתו חוץ לתחום מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה דהוי כל הבית כאילו הוא מתחומו כדאמרי' לקמן בכיצד מעברין אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה האי נמי כל ארבע אמותיו הו"ל בבית ומצי לאתויי מחוץ לתחום לתוך התחום אלמא לרבא כרה"י הן ורה"י עולה עד לרקיע אי הכי אפי' נתנו למעלה מעשרה הוא ועירובו ברה"י הן ונהי דלאו רה"י ממש נינהו לגבי איסורא דאוריי' למשקליה מאילן להתם דהא ליכא מחיצו' מיהו לענין מיהוי הוא ועירובו במקום אחד הוי' חד רשותא דומיא דנותן בעיבורה של עיר דחזי ליה רבא כמא דמליא. ושנינן אה"נ דאפי' חוץ לעיבורה של עיר באילן העומד ברה"ר אפי' למעלה מי' ונתכוון לשבות למטה עירובו עירוב אמר רב יצחק בריה דר"י הכא באילן שנופו נוטה חוץ לד"א [עסקינן]. והניח עירובו בנופו חוץ לד"א והוא נתכוון לשבות בעיקרו. הלכך למטה מעשרה עירובו עירוב דמצי נפיק חוץ לר"א במה דבעי ולמשקליה ואייתוייה פחות פחות מד"א עד לתוך ד' אמותיו דאע"ג דמשוינן להו שם רה"י לגבי קניית עירוב לאו רה"י גמורה נינהו שלא יוכל להביא מחוצה להן לתוכן דלאו מחיצות איכא ולאו חילוק רשות [איכא]. למעלה מעשרה אין עירובו עירוב דהא כי נפק ושקיל ליה מייתי ליה מרה"י לר"ה. ומאי למעלה ומאי למטה. דדבר הנוטה שוה הוא ואי למעלה אית ביה למטה לית ביה ולא שייך בו מעלה ומטה אלא לשון גבוה ונמוך והכי אבעיא ליה למתני נתנו באילן גבוה עשרה אין עירובו עירוב אין גבוה עשרה עירובו עירוב (ומייתי) [ומדתני] מעלה מטה משמע דזקוף ויכול להניח למעלה בגובהו או למטה בשיפולו. דהדר זקיף בסוף נטייתו ומשכחת ביה מעל' ומטה בזקיפתו וכגון דנטייתו כולו למטה מי' דאי למעל' מי' לא משכח' לה בזקיפתו מעלה ומטה. והא איבעי מייתי ליה דרך עליו כי הוי חוץ לארבע נמי ולמעלה מי' כיון דד' אמותיו עד לרקיע רה"י הרי יכול לעלות באילן עד למעלה מעשרה וליטלו דהא כל האילן מעשרה [ולמעלה] רשות היחיד הוא ויביאהו למקום שביתתו. ושנינן כשרבים מכתפים על נטיית המוט שחוץ לד' אמותיו הנמוכה מעשרה דהויא רה"ר וכי מייתי ליה למעלה מי' דרך אוירא של נטיה עובר באויר רה"ר וקיי"ל במושיט מרה"י לרה"י דרך אויר רה"ר אפי' למעלה מי' חייב. והואיל וסתם לן תנא כר' דכל דבר שהוא משום שבות ל"ג עליו בין השמשות. הילכך הנותן את עירובו ע"ג האילן בין שהיה האילן עומד ברה"י כגון שהיה חצר בסוף אלפים בין שהיה האילן עומד ברה"ר כגון שהיתה העיר בסוף אלפים ורה"ר עוברת בתוכה והאילן עומד בר"ה בין שהיה ברה"ר חוץ לעיבורה של עיר בכל אלו בין שנתן העירוב למטה מי"ט באילן בין שנתן למעלה מי"ט באילן בכל אלו הוי עירוב וכן אם היה אילן ברה"ר ונופו נוטה חוץ לד' אמותיו והדר זקיף בסוף נטייתו בין שנתן העירוב על הנוף הנוטה למעלה מעשרה בין שנתן העירוב למטה מעשרה הוי עירוב אבל אם היו מכתפים על נטיית המוט שחוץ לארבע אמותיו ונתנו על הנוף למעלה מעשרה לא הוי עירוב ואע"ג שיכול לזרוק לתוך ד' אמותיו לא חשיב הוא ועירובו במקום אחד הואיל שאינו יכול להביאו אצלו ע"י הושטה ועוד דאין זורקין את האוכלין ועוד דאין חשוב הוא ועירובו במקום אחד אא"כ יכול להביאו הוא בעצמו אצלו ממקום שמונח שם למקום שביתתו דרך הוצאה גמורה ולאפוקי כלאחר יד ולאפוקי זה עוקר וזה מניח דכעין דירה בעינן דאע"ג דעירוב תחומין אקנויי תחומא היא מ"מ קניית שביתה דומיא דדירה בעינן: ופי' ר' יצחק בר שמואל זצ"ל דהא דחשיב אילן דהדר זקיף רה"י דמיירי כגון שתחתיו סתום שאין הגדיים בוקעים תחתיו א"נ כשיש אורך עשרה בזקיפתו דחשיב רה"י אע"פ שגדיים בוקעין תחתיו כמו עגלות דהזורק שהם רה"י אע"פ שתחתיהם רשות הרבים: מאי רבי ומאי רבנן דתניא נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב וכדאוקימנא בנתכוון לשבות בעיקרו ונופו נוטה חוץ לארבע אמות וקני ליה עירוב בין השמשות דכיון דשימוש אילן שבות דרבנן הוא לא גזרו עליו בין השמשות ואסור ליטלו בשבת אם רוצה לאכלו. בתוך שלשה. שהניח עירובו למטה משלשה סמוך לקרקע. מותר ליטלו. בשבת דכל למטה משלשה אפי' באילן לא גזרו עליו דהוי בארעא סמיכתא וה"נ תנן בפ' בתרא היו שרשיו גבוהין מן הארץ שלשה לא ישב עליהן:
1
ב׳נתנו בכלכלה ותלאו באילן אפי' למעלה מעשרה טפחים עירובו עירוב דברי ר' וחכמים אומרים כל מקום שאסור ליטלו אין עירובו עירוב. חכמים אהייא אילימא אסיפא לימא קסברי רבנן צדדין אסורין. כגון הכא דאינו משתמש באילן עצמו בכלכלה הוא דמשתמש שהוא צידי אילן. אלא ארישא. קיימו רבנן דקאמר ר' נתנו באילן למטה מעשרה עירובו עירוב ואסור ליטלו ואמרי ליה רבנן אע"ג דהוא ועירובו ברה"י כיון דאסור ליטלו בשבת משום אילן אסור ליטלו נמי בין השמשות שהוא ספק ואין עירובו עירוב. האי אילן ה"ד אי דלית ביה ארבע רוחב. מקום פטור הוא. ואפי' נתנו למעלה מעשרה אמאי אין עירובו עירוב. ואי אית ביה ד' רוחב. ומשו"ה קאסר ברישא. סיפא כי נתנו בכלכלה מאי הוי דכיון דהאילן רה"י הוא הו"ל כלכלה חורי רשות היחיד. אמר רבינא רישא דאית בה ד'. ומשו"ת לאו רה"י הוא. וכלכלה משלימתו לד' ורבי ס"ל כר"מ דאמר חוקקין להשלים וס"ל כר"י דאמר בעינן עירוב ע"ג מקום ארבעה ועירוב המונח למעלה מי' אינו עירוב ואפי' נתכוון לשבות למעלה אא"כ מונח ע"ג מקום ארבעה הילכך אי לאו כלכלה ליכא עירוב ע"ג מקום ד' אא"כ משלימתו לד' ומיהו רה"י גמורה לא הוי כיון דאין בתחתיתו של אילן רחב ד' אע"ג דבראשו הוי ד' דכלכלה משלמת ליה לא הוי רה"י אא"כ מתחיל להיות רחב ד' בתוך ג' הסמוכין לקרקע דהכי אמרי' בהזורק הני ביצנייתא דמישן והן ספינות ששוליהן חדין ואין בשוליהן רחב ד' ולמעלה הן הולכות ומרחיבות הרבה ומחיצותיהן גבוהות עשרה. אין מטלטלין בהם אלא בד' דלאו רה"י נינהו ואע"ג דגבוהין י' ורחבן ד' למעלה הואיל ובשוליהן לא הוי ד' והכא גבי אילן נמי טעמא משו"ה היא כדפירש רש"י. והאי דלא מוקים לה בשיש לכלכלה ד' ולא יצטרך לומר דסבר חוקקין להשלים ומ"מ רה"י לא הוה דגדיים בוקעים תחתיה ובאילן אין בו ד'. משום דא"כ מאי קמ"ל לר' דהוה עירוב דאי משום דאע"ג דאסור לטלו הא שמעינן מרישא ואע"ג דאצטריך לאשמעינן דאע"ג דאיכא איסור צדדין וקמ"ל דצדדין אסורין לא הוה למתנייה הכא הואיל דגבי עירוב לא קמ"ל מידי ואם תאמר הך כלכלה ה"ד אם הוא שוה לגב האילן או תלויה בנמוך מן הגב בתוך ג' א"כ לא צריכינן הכא לחוקקין להשלים ואם היא תלויה למטה משלשה מגב של אילן א"כ מאי קא פריך ואי דאית ביה ארבעה כי נתנו בכלכלה מאי הוי הא לא חשיב חורי רה"י אפי' יש באילן ארבע אם לא מטעם חקיקה וי"ל כגון שהיא בתוך שלשה לגב האילן והעירוב מונח מתחתיה של כלכלה בשוליים ורחוק מגב האילן ג' דהשתא מקום ד' לא הוי אלא ע"י חקיקה. והא דלא אוקמה כגון שהעירוב בפי הכלכלה דלא ליבעי חקיקה משום דא"כ לא הוה קמ"ל מידי במאי דעירובו עירוב. מיהו אכתי קשה דלמה ליה למימר כלל ס"ל כר"מ וס"ל בר"י אימא לעולם לא בעי עירוב ע"ג מקום ארבע והכא כשהכלכלה שוה לראשו של אילן. והא קמ"ל דלא חשיב רה"י דאפי' לר' יוסי בר יהודה דחשיב טרסקל רה"י היינו התם משום דהדרן מחיצתא. ונראה לפרש דמשמע ליה דווקא ע"ג כלכלה הוי עירוב הא (א') [נתנו] ע"ג [אילן] לא הוי עירוב מדקתני נתנו בכלכלה ותלאו באילן ולא קתני תלה בו כלכלה ונתן שם עירוב הלכך ע"כ איירי בששולי הכלכלה רחוקים ג' מראשו של אילן כל זה פירש רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל:
2
ג׳ומאי ר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר נעץ קורה ברה"ר והניח עירובו עליה גבוה עשרה. דמידליא ברה"ר צריך שיהא בראשה ארבע רוחב שיהא שם מקום חשוב. אינה גבוה עשרה א"צ שיהא רחבה ד' דאפי' פחות מד' עירובו עירוב דכל למטה מי' קלוטה כמי שהונחה אארעא דמיא. ר' ירמיה אמר לעולם מתני' דר' דלעיל רישא וסיפא ברוחב ד' ודקא קשיא לך כי נתנו בכלכלה מאי הוי. שאני כלכלה הואיל ויכול לנטותה. שארוכה היא ולא יעקרנה מתלייתה ויטה ראשה אחד עד שיהא לתוך עשרה ויטול את עירובו. וקיי"ל כרבינא ואע"ג דשקלי וטרו אמוראי אליבא דר' ירמיה אפ"ה כרבינא דהוה בתראה קיי"ל מיהו דר' ירמיה נמי אי מקלע דהויא כלכלה ארוכה שיכול לנטותה עד שיהא לתוך עשרה אפשר דאיתא נמי דבעיקר הילכתא לא פליגי רבינא ור' ירמיה אלא באוקומי מתני' דר' דמר מסתבר ליה בהכי לאוקומי' ומר מסתבר ליה בהכי לאוקומי:
3
ד׳נתכוון לשבות ברה"ר והניח עירובו בכותל. סמוך למקום שביתתו חוץ לד"א קאמר וכדאוקימנא באילן דאי תוך ד"א אפי' למעלה מעשרה נמי עירובו עירוב דהנותן את עירובו יש לו ד"א. למעלה מעשרה אין עירובו עירוב. דכי נפיק חוץ לד"א קאי ברה"ר לא מצי למישקליה מרה"י דהוא ברה"ר ועירובו ברה"י והכא ליכא למימר כמאן דמלי דהא חוץ לר"א הוא. למטה מעשרה עירובו עירוב אע"ג דעירובו חוץ לארבע אמותיו מצי למישקליה ואתוייה פחות פחות מד"א דהא בשבת לא אסיר כה"ג אלא משום שבות דרבנן והכא דבין השמשות היא לא גזור:
4
ה׳נתכוון לשבות (בתוך) [בראש] השובך או בראש המגדל והניח עירובו (בכולו) [בכותל] למעלה מעשרה עירובו עירוב שהמגדל אצל הכותל ויכול להביאו אצלו שאין הפסק ביניהם למטה מעשרה כגון בטפח תשיעי ורבים מכתפים עליו והוי רה"ר אין עירובו עירוב דלא מצי מייתי ליה מרה"ר לרה"י. ויש כאן שיטה אחרת לפרש שהניח עירובו בתוך המגדל ורבי' שלמה האריך בה אבל הוא פי' שעיקר כדפרישית. ואוקמה ר' ירמיה במגדל מסומר. דליכא למימר הואיל ויכול לנטות המגדל של מקום שביתה ולהביאו לתוך ר"ה ונהוי ראש המגדל כרמלית דרוחב ד' ואין גבוה עשרה. ורבא אמר אפי' תימא במגדל שאינו מסומר הכא במגדל ארוך עסקינן דאי ממטי ליה קלי אזיל חוץ לארבע אמות ונמצא מעביר ראש המגדל חוץ לארבע אמות אי נמי נמצאת שביתתו מתרחקת מארבע אמותיו הראשונות ואין זה מקומו. ואם יש חלון במגדל כנגד מקום שהעירוב שם ויש חבל בידו וקשור חבל בעירוב מבעוד יום ואפילו כשהוא ברה"ר למטה מעשרה וראש השני יהא במגדל יביאנו אצלו דכיון דאיגודו בידו אין כאן אלא משום שבות כי מייתי ליה מר"ה לרה"י כדתנן בהמוצא תפילין היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו אפי' בארץ גוללו אצלו שאין לך דבר שהוא משום שבות עומד בפני כתבי הקודש אלמא היכא דאיגודו בידו שבות בעלמא הוא ואנן אליבא דר' קיימינן דאמר לא גזרו על השבות בין השמשות:
5
ו׳מתני' נתנו לעירוב בבור אפילו עמוק מאה אמה הרי זה עירוב. האי בור דקאי היכא אילימא דקאי ברשות היחיד פשיטא רשות היחיד עולה עד לרקיע וכי היכא דסלקא לעיל ה"נ נחתה לתחת. ומאי אפילו בור עמוק עשרה רשות היחיד הוא. אלא דקאי ברשות הרבים נתכוון לשבות היכא אי למעלה הוא במקום אחד ועירובו במקום אחד הוא ואי למטה פשיטא ל"צ דקאי בכרמלית. כגון בקעה דהיינו שדות דהוי בור רה"י ושפתו כרמלית ונתכוין לשבות למעלה ור' היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות ל"ג עליו בין השמשות:
6
ז׳מתני' נתנו לעירוב בראש הקנה או בראש (הקונטס) [הקונדס] כ"ז שהוא תלוש ונעוץ אפי' גבוה ק' אמה ה"ז עירוב והואיל ואין למטה רוחב ד' לאו רה"י הוא ואע"ג דלמעלה רחב ד' דהא עירוב ע"ג מקום ד' בעינן. רמי ליה רב אדא בר מתנה לרבא תלוש ונעוץ [אין לא תלוש ונעוץ] לא מני רבנן היא דאמרי כל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בין השמשות והא אמרת רישא רבי היא רישא רבי וסיפא רבנן א"ל כבר רמי ניהלה רמי בר (רב אחא) [חמא] לר"ח ושני ליה רישא ר' וסיפא רבנן רבינא אמר כולה רבי היא וסיפא גזירה שמא יקטום. לפי שהקנה רך הוא איכא למיגזר שמא יקטום כי שקיל ליה (דמעל) [אבל] אילן [קשה] הוא וביה"ש שמא יעלה ויתלוש לא חיישי' אכל קטימת קנה ודאי היא איידי דרכיכא מיקטמא ולאו שבות הוא אלא מלאכה דמחייב עליה משום קוצר. ההוא פולמוסא. חיל המלך. דאתא לנהרדעא. והיה מקום דחוק לתלמידים מפני אנשי החיל. א"ל ר"נ פוקו ועבידו כבשי באגמא. צאו וכפו הקנים זו על זו הרבה לעשותן כמין כסאות לישב עליהן. איתביה רמי בר (חייא) [חמא] לר"נ וא"ל רב עוקבא בר חמא לר"נ תלוש ונעוץ אין לא תלוש ונעוץ לא. אלמא קנים כאילן הם ואסור להשתמש עליהן. א"ל התם בשל עוזרדין. שהוקשו ככר הרי הן כאילן וכי שרינא אנא כשאין עוזרדין בעוד שהקנים רכים דהוו כירק ובירק לא הזכירו חכמים שבות:
7