אור זרוע, חלק ב קמ״וOhr Zarua, Volume II 146
א׳הוליכוהו עכו"ם או רוח רעה לעיר אחרת והרי היא מוקפת מחיצות. או שנתנוהו בדיר של בהמות. שעושין בשדות היום כאן ומחר כאן כדי לזבלה בגללי בהמות. או בסהר. שעושין לבהמות והן מוקפין והיקיפן גדול. ר"ג וראב"ע אומרים מהלך את כולה. הואיל ומוקפת מחיצו' הרי היא כד"א ומטלטל בכולה כי אורחיה ר' יהושע ור"ע אומרים אין לו אלא ד"א מעשה שבאו מפלדנסין והפליגה ספינתן בים ר"ג ור' אלעזר ב"ע הילכו את כל הספינה ואע"פ שהספינה הלכה בשבת ויצאו חוץ לתחום והוי כמי שיצא חוץ לתחום וניתן בדיר או בסהר שהספינה מחיצות יש לה ור' יהושע ור"ע לא זזו מד"א שרצו להחמיר על עצמן: אמר רב הלכתא כר"ג בדיר וסהר וספינה ושמואל אמר הלכתא כר"ג בספינה אבל לא בדיר וסהר דכ"ע מיהת הלכה כר"ג בספינה מ"ט רבה אמר הואיל ושבת באויר מחיצות מבעוד יום הויא לה כל הספינה כד"א ור' זירא אמר הואיל וספינה נוטלתו מתחילת ד"א ומניחתו בסוף ד"א כלומר משיצא [זה] חוץ לתחום לא נקנו לו ד"א דספינה מהלכת בכל קפיצה וקפיצה יותר מד"א נמצא שאין לו תורת ד"א כלל שלא עמד פסיעה אחת בתוך ד"א הלכך לא קנו לו ד"א כלל. מאי איכא בין רבה לר' זירא איכא בינייהו שנפחתו דופני הספינה מבעוד יום ובטלו המחיצות דרבה לית' ור' זירא איתא. א"נ בקופץ בשבת מספינה לספינה. ובאויר מחיצותיה של זו לא שבת לרבה אין יכול להלכה ולר' זירא שריא. ור' זירא מ"ט לא אמר כרבה אמר לך מחיצות להבריח מים עשויות. ולא חשיבי מחיצות לעשות כל הספינה כד"א. ורבה מ"ט לא אמר כר"ז אמר לך במהלכת. דאיכא למימר האי טעמא דספינה נוטלתו אפי' ר"ע מודה דשרי להלך ולטלטל את כולה. כי פליגי כשעמדה. דלר"ג ולראב"ע אפ"ה מהלך ומטלטל את כולה הואיל ושבת באויר מחיצות ולר"י ולר"ע אין לו אלא ד"א. וכן אר"נ בר יצחק דבמהלכת לא פליגי וכן א"ר אשי דבמהלכת לא פליגי א"ל רב אחא בריה (דרבה) [דרבא] לרב אשי הלכה כר"ג בספינה הלכה מכלל דפליגי אין והתניא. בניחות'. חנניה אומר כל אותו היום שהיו בספינה ישבו ודנו בדבר הלכה אמש הכריע אחי אבא ביניהן הלכה כר"ג בספינה והלכה כר"ע בדיר וסהר ופליגי כשעמדה. והא דקתני רצו דמשמע דחומרא בעלמא עשו ר"י ור"ע היינו במהלכ' אבל בעמדה איסורא אית לה ולר"ג ולראב"ע שרי אפי' בעמדה וכ"ש במהלכ' והלכה דפסיק כר"ג בספינה היינו [כשעמדה] אבל במהלכת אפי' ר"י ור"ע שרו. ופסק רבינו חננאל זצ"ל הלכה כרבי יהודה ורבי עקיבא בדיר וסהר כדתניא בברייתא שהכריע הלכה כרבי עקיבא בדיר וסהר ורבי' יצחק אלפס פסק דהלכה כר"ג בדיר וסהר וההיא דברייתא לאו ראיה היא דקיי"ל דאין למדין הלכה מפי התלמוד וכ"ת דמכריע הוא הא אמרי' בפרק כירה דאין הברייתא מכרעת ועוד אחי אביו של חנניה היינו ר"י והחולק א"י להכריע הלכך הדרינן לכללא דהלכתא כרב באיסורי. ותו דלקמן בעובדא דנחמיה ברי' דרב חנילאי דייקינן בפשיטות מאי תבעי ליה והא"ר הלכה כר"ג בדיר וסהר ועוד ראיה דאמרי' לקמן בפרקין הנהו דיכרי דאתו למברכתא ואמר רבא לזבונינהו לבני מברכתא דכולה מברכתא לדידהו כד"א דמיא ופירש"י כד"א דמיא כדתנן במתני' הוליכוהו לעיר אחרת או נתנוהו בדיר וסהר ופסקי' לעיל א"ר הלכה כר"ג בדיר וסהר וספינה וה"ה לעיר שיש לה מחיצות אלמא דסבר דהלכה כר"ג בדיר וסהר וכ"פ ה"ר משה בר מיימון זצ"ל בדיר וסהר שמהלך את כולה אבל אם יצא חוץ לתחום לדעת אע"פ שהוא בתוך רה"י כגון דיר וסהר אין לו אלא ד"א: כתב רבי' שמואל זצ"ל במתני' ספינה הנכנס בה מבע"י מותר לילך [בתוכה] בשבת אע"פ שהספינה מפליגתו חוץ לתחום ובלבד שלא יצא מן הספינה בשבת דהא אמרי' מישיצא חוץ לתחום אין לו אלא ד"א וכל הספינה כולה הויא ליה כד"א כשנכנס בה מבעוד יום ושבת באויר מחיצות של ספינה דהכי אמרי' כגמ' כי אמרי' כל הבית כולו בד"א היכא דשבת באויר מחיצות ולפיכך נהגו ליכנס בה מבעוד יום לקנות להם שביתה בספינ' כדי שתהא להם כל הספינה כד"א ויהלכו את כולה. וה"ה נמי דמותר להפליג בשבת עצמו אבל משיצא חוץ לתחום אינו זז מד' אמותיו ואין הספינה לו כד' אמותיו הואיל ולא שבת באויר מחיצה מבע"י דהכי מוכחא ההיא דאמרי' בגמ' כי אמרי' כל הבית כולו כד"א היכא דשבת באויר מחיצות אבל לא שבת באויר מחיצות מבע"י אין לו אלא ד"א. ומי שנכנס בשבת בספינה וישב לו בד' אמותיו והלכה ספינה חוץ לתחום וחזרה לאחוריה לנמל שהפליגה משם מותר ישראל זה לצאת מן הספינה לשוב לעיר כבתחילה דהוי כהוציאוהו עכו"ם והחזירוהו עכו"ם דהוי כאילו לא יצא. ואם תאמר למה התירו חכמים להפליג בספינה בים הלא נמצא מביא עצמו לידי אונס ולצאת חוץ לתחום ולא דמי למי שהוציאוהו עכו"ם. איכא לתרוצי לא אחמור רבנן כל כך בספינה דהכא ליכא טרחא כמו בהולך ברגליו ביבשה דהתם אין אדם רשאי שיביא א"ע שיוציאוהו עכו"ם דהא איכא טירחא יתירתא אבל המפליג בספינה הולכת והוא נראה שאינו זז ממקומו ומותר להשתמש בה כאשר ישתמש בביתו. ועוד שהואיל ונעקרה הספינה ממקומה נראה כאילו אינו יכול לעכבה והספינה ביד רב החובל המנהיגה שהוא עכו"ם בידו הוא להעמידה ולהוליכה. והמפליג בספינה אינו צריך להתנות עמו ע"מ לשבות ואע"פ שאינו שובת דהא דאמרי' ביציאות השבת אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת בד"א לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר ופוסק ע"מ לשבות ואינו שובת משום דמיחזי כאילו מביא עצמו לידי אונס ההיא ב"ש היא דה"נ אמרי ב"ש במשנה אין שורין דיו וסממנין וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום וכן אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום ואמרי' התם בכולן ב"ה מתירין להתחילן עם השמש ואע"ג דהולכין ונעשין מאליהן כל השבת כולה ה"נ כיון שנכנס בספינה הולכת הספינה מאליה ע"י עכו"ם חוץ לתחום והוא יושב בתוכה. וכאשר התרנו להפליג בספינה כך מותר להפליג ולהעלות ישראל בקרון והעכו"ם מושך בקרון ובלבד שלא תמשך בהמה כקרון דאיכא משום אין רוכבין ע"ג בהמה ובלבד שלא יצא חוץ לקרון. אבל איכא למיחש שמא יפגעו בו לסטים א"נ אשתמיט ונחית מן הקרון משו"ה אסור. והמפליג בספינה ונכנס בה מבעוד יום כדי לקנות בה שביתתו צריך לעמוד שם כל בין השמשות עד שיקנה שם שביתתו ואח"כ יוצא לחוץ והולך ואודל בביתו וחוזר ונכנס בספינתו ומהלך את כולה שהרי שבת בה כל בין השמשות עכ"ל. מה שהתיר ליכנס בספינה בשבת אפי' היכא דלא קנה שביתה מביה"ש ופי' ההיא דשלהי יציאות השבת דאין מפליגין בספינה אליבא דב"ש אין זה נראה לרבי' יצחק בר שמואל שתהא ההיא ברייתא דלא כב"ה. ותו דמוכח בירושלמי דב"ה אסרו דתניא בירושלמי שלהי יציאות השבת אין מפליגין לים דגדול לא בע"ש ולא בחמישי בשבת בש"א אפי' ברביעי וב"ה מתירין משמע דמתירין אפי' בע"ש דאי ברביעי דוקא היינו ת"ק וכה"ג שינה שם גבי אין משלחין אגרות ביד עכו"ם לא בע"ש כו' אבל בשבת לא שרו להפליג כמו לענין איגרות וכל הנהו דתנן ביציאות השבת אין נותנין עורות לעבדן ולא כלים לכובס נכרי אלא כדי שיעשו מבעוד יום ובכולן ב"ה מתירין עם השמש אבל בשבת לא אע"ג דבנתינה לא קעביד איסורא מידי. ואע"ג דאיכא למידחי דכל הני דאסרי ב"ה בשבת היינו משום דאמירה לעכו"ם שבות אבל להפליג בספינה בשבת ה"נ דשרו ב"ה אפ"ה לא מסתבר לו לרבי' יצחק בר שמואל זצ"ל להתיר אלא נראה לו לאסור ליכנס בספינה בשבת היכא דלא קנה שביתה מבין השמשות. וראיה מפ' תולין דאמרו ליה רבנן לרב אשי חזינא להאי צורבא מרבנן ורב הונא בר חייא שמיה ואמרי לה רב הונא בר חילון שמיה דשקיל ואזיל ונאים במברא ועבר להך גיסא וסייר פירא ואמר למינם קא מכוינ' וא"ל רב אשי הערמה (מדרבנן) [בדרבנן] הוא וצורבא מרבנן לא אתי למיעבד לכתחילה. דוקא משום הערמה שרי ודוקא לצורבא מרבנן אבל לאינש אחרינא אפי' ע"י הערמה אסור דילמא אתי למיעבד בתחילה ואפי' בתוך התחום דהא התם לא איירי כלל ביציאת חוץ לתחום. והא ליכא למימר דמשום דסייר פירי קאמר רב אשי התם. דהא שרי אפי' בשכר כדאמרי' פ' שואל אמר רב יהודה אמר שמואל מותר אדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי. ואומר רבי' יצחק בר שמואל הלכך גזרו חכמים שלא ליכנס בשבת בספינה היכא שלא קנה שביתה מביה"ש משום דדמי לשט בנהר בשבת שאסרו חכמים כדתנן פ' משילין ולא שטין ע"פ המים ואמרי' בגמ' גזירה שמא יעשה חבית של שייטין ותו דאיכא למיחש שמא ינהיג הספינה והוה כמוליכה ד"א בכרמלית אבל היכא שקנה שביתה מבין השמשות איכא הכירא טובא וליכא למיחש כולי האי. והקונה שביתה מביה"ש צריך להיות בספינה כל ביה"ש וליכנס בה קודם שיתחיל בין השמשות וישב שם ולאחר ביה"ש ילך לביתו ויאכל וישוב לספינה לאחד אכילתו בלילה או למחר ביום. ויש בני אדם שמתקנים סעודה של שבת בספינה מע"ש ומדליקים שם נרות לקנות שם שביתה וסומכים על כך ליכנס בה בשבת ולהפליג. וטעות היא בידם דאין תקון סעודה והדלקת נרות מהני כלל לענין קניית שביתה עד שישב בספינה כל ביה"ש כדפרישית. וכן מה שפירש רבי' שמואל דהיכא שנכנס בספינה בשבת ולא קנה שביתה מביה"ש שאם יצאה הספינה חוץ לתחום שאינו זז מד' אמותיו ואין הספינה לו כד' אמותיו אומר רבי' יצחק בר שמואל דאע"ג דאין לו ליכנס בשבת בספינה הואיל שלא קנה שביתה מביה"ש אעפ"כ אם עבר ונכנס שרי ליה להלוך את כולה אע"פ שיצתה חוץ לתחום דהא קיי"ל כרב בדיר וסהר כדפרישית לעיל. ומסתבר לי בדברי רבי' שמואל כדפרישית לעיל דהיכא דיצא לדעת אע"פ שנכנס לדיר וסהר אין לו אלא ד"א הכא נמי אע"פ שהספינה ממילא יצאה חוץ לתחום הואיל שנכנס בה במזיד שלא כדין אין לו אלא ד' אמות. והיכא שנכנס בספינה מביה"ש וחנה במחיצות הספינה כל ביה"ש וקנה שביתה במחיצות הספינה ואח"כ נפחתו דופני הספינה אין לו אלא ד"א ודלא כפירש"י שפי' גבי פלוגתא דרב ור' זירא שנפחתו דופני הספינה מבעוד יום דמשמע שלא חנה ביה"ש במחיצות הספינה הא אם חנה ביה"ש בדופני הספינה אע"פ שלאח"כ נפחתו הדפנות מהלך את כולה דשבת הואיל והותרה הותרה. הא ודאי ליתא דלענין מחיצות לא אמרי' דשבת הואיל והותרה הותרה כדפרי' לעיל בפ"ק וכן פי' רבי' שמואל כדבריו גבי פלוגתא דרב ור' זירא:
1