אור זרוע, חלק ב קמ״טOhr Zarua, Volume II 149
א׳מי שיצא חוץ לתחום ברשות. כגון לעדות החודש או להציל מן הגייס ומן הנהר או חכמה הבאה לילד. ואמרו לו כבר נעשה מעשה. ואינך צריך לילך. יש לו אלפים אמה לכל רוח. ממקום שנאמר לו. אם היה בתוך התחום כאילו לא יצא. ואוקמה רבה למתני' דה"ק [אם היה] עדי ן בתוך תחום ביתו חוזר לביתו והרי הוא כאלו לא עקר רגליו. כדי לצאת חוץ לתחום ויש לו מביתו אלפים אמה לכל רוח כבתחילה. ורב שימי בר חייא [אמר] ה"ק אם הי' תחומין. אותן שנתנו לו חכמים אלפים אמה לכל רוח ממקום שנאמר לו נכנסות לתוך אלפים של תחום ביתו כאלו לא יצא מתחומו דמי והולך עד ביתו כבתחילה וסבר רב שימי הבלעת תחומין מילתא הוא לדבר מצוה. וכיון דמובלעין בגו תחומיה וממטו ליה לתחומיה הו"ל כחד תחומא וכמאן דלא נפק מתחומיה דמי ורבה סבר הבלעת תחומין לאו מילתא היא אפי' לדבר מצוה. ופרכי' לרבה הא אר"א (משיצא) מי שיצא חוץ לתחום שתי אמות יכנס [אבל ג' לא יכנס] מאי האי שיעורא דנקט לאו ר"א לטעמיה דאמר במתני' גבי ד"א שנתנו חכמים ליוצא חוץ לתחום והוא באמצען שיש לו לבל צדו שתי אמות ולפיכך זה שיצא ב' אמות חוץ לתחום [כיון] דשתי אמותיו דבוקות [לו בתחומו] ס"ל לר"א דכמאן דמובלעין בתחומו דמי ומותר ליכנס אלמא מילתא היא ותיובתא לרבה א"ל רבה בר רב חנן לאביי ומדר"א קא מותבת ליה למר. הא פליגי רבנן עליה במתני' דאמר אם יצא חוץ לתחום אפי' אמה אחת לא יכנס. א"ל אין דשמיע לי מניה ע"כ ל"פ רבנן עליה דר"א אלא לדבר הרשות (אלא) [אבל] לדבר מצוה מודו ליה. שיכנס ומתני' דמי שיצא ברשות דבר מצוה היא וקאמר רבה לעיל דהבלעה לא מהניא. ורב שימי בר חייא סבר דהבלעה מהניא לדבר מצוה ורבנן דמתני' כותיה קיימי דלדבר מצוה הבלעה מהניא ולר"א אפי' לדבר הרשות מהניא הבלעה ולית' להא דר"א דסבר הבלעה מהניא אפי' כיוצא לדבר הרשות ולעיל גבי נחמיה שיצא חוץ לתחום דעבד ר"נ עובדא כר"א משום דכיון דמשכתיה שמעתת' הו"ל כמי שיצא לדבר מצוה. והא דפירש"י דרבה לית ליה הא דנהרדעי דלעיל גבי הוצרך לנקביו דאמר ואי פקח הוא עייל לתחומא וכיון דעל על. רבי' יצחק בר שמואל פירש דרבה אית ליה שפיר דנהרדעי דשאני התם דכיון דקנה ד"א חוץ לתחום התירו לו חכמים ליעקר מאותו התחום לקנות תחום אחר אבל הכא מכיון שיצא חוץ לתחומו וקנה לו תחום אחר לא הותר לו ליעקר מתחום השני שקנה תדע דאי לאו הכי קשיא מתני' לנהרדעי דתנן שלהי פרקין מי שיצא חוץ לתחום אפי' אמה לא יכנס פי' לא יכנס להיות כאילו לא יצא אבל ד"א יש לו כשאר יוצא חוץ לתחום אלמא אע"ג דשרו ליה ליכנס בתחומו הראשון עד סוף ד' אמותיו ל"א כיון דעל על והיינו טעמא כדפרישית משום דלא הותר לו ליעקר מתחום השני שקנה: מתני' כל היוצאין להציל חוזרין למקומן ופרכי' ואפי' טובא יותר מארבעת אלפים. והאמרת רישא. דהיכא דלא מיבלען. אלפים אית ליה ותו לא אמר רב יהודה אמר רב שחוזרין בכלי זיינן למקומן. ולא אמרי' כיון שכבר נעשה הענין ישליכו כלי זיין מעליהם ולא יחללו את השבת אלא חוזרין בכלי זיינן למקומן ולעולם לית להו יותר מאלפים היכא דלא מיבלען תחומין. רנב"י אמר ל"ק כאן בזמן שנצחו ישראל את או"ה. יש להם אלפים אמה ממקום שנעשה מעשה ותו לא. כאן בזמן שנצחו או"ה את עצמן. חוזרין למקומן ובכלי זיינן ואפי' יותר מד' אלפים וכן הלכה. וכתב ה"ר משה מיימון שאם היתה יד העכו"ם תקיפה והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו הרי הן חוזרין למקומן בשבת ובכלי זיינם ואפי' יותר מאלפים ואע"ג דלא מיבלען תחומין. א"ר יהודה א"ר עכו"ם שצרו על עיירות ישראל אין יוצאין עליהם בכלי זיינם ואין מחללין עליהם את השבת תנ"ה עכו"ם שצרו על עיירות ישראל אין יוצאין עליהם בכלי זיינם [ואין] מחללין עליהם את השבת בד"א [כשבאו] על עסקי ממון אבל באו על עסקי נפשות יוצאין עליהם בכלי זיינם ומחללים עליהם את השבת ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו [אלא] על עסקי תבן וקש יוצאין עליהם בכלי זיינם ומחללין עליהם את השבת א"ר יוסף בר מניומי אר"נ בבל כעיר הסמוכה לספר דמיא ותרגומה נהרדעא. שהיתה סמוכה לעכו"ם מצד אחד ולעיירות שיושבים בהם בני הגולה מצד שני. מיכן התירו רבותינו לכבות דליקה בשבת מפני שאנו דרים בין העכו"ם וכשיש דליקה באים ושוללים והורגים ולא גרע מעיר הסמוכה לספר שמחללין עליה את השבת הילכך שרי כדפרי' בהלכות ערב שבת:
1