אור זרוע, חלק ב קנ״אOhr Zarua, Volume II 151
א׳מתני' מי שישן בדרך ולא ידע עד שחשיכה יש לו אלפים לכל רוח דברי ר"י בן נורי וחכ"א אין לו אלא ד"א. הואיל וישן היה לא נתכוין לקנות שביתה. וכתב ה"ר משה בר מיימון היה בא למדינה וישן בדרך ולא ניער אלא בשבת וכשניער מצא עצמו בתוך התחום ה"ז יכנס לה ויהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח מפני שדעתו הית' להלך למדינ' זו לפיכך קנה שביתה עם בני המדינה כמותן שהרי נכנס עמהם בתחום עכ"ל. וכל שכן יושב וניעור שקנה עם בני העיר כדפרישית לעיל בסמוך. ואסיקנא טעמא דריב"נ דקסבר חפצי הפקר קונין שביתה כגון כלים שאין להם [בעלים] וחשכה להם במקום אחד אע"פ שלא נתכוין עליהם אדם להקנותם שביתה. קונין שביתה במקומם ואין אדם יכול לטלטלם משם יותר מאלפים לכל רוח ואפי' עירב לצד אחר והאי אדם ישן שלא נתכוין לקנות שביתה ככלים רמי. ורבנן סברי חפצי הפקר אין קונין שביתה הלכך האי אדם אין לו אלא ד"א ואסיקנא דכל המיקל בעירוב הלכה כמותו. הלכך הלכה כריב"נ באדם ולאו מטעמיה אלא כיון דניעור קנה ישן נמי קנה ויש לו אלפים אמה לכל רוח ממקום שישן וניעור והלכה כרבנן בכלים של הפקר דלא קנו שביתה והמוצאו מוליכו לצד שעירב אפי' עירב יותר מאלפים: אמר רב יהודה אמר שמואל חפצי עכו"ם אין קונין שביתה והרי הן ברגלי כל אדם ואם באו מחוץ לתחום לתוך העיר מותר להוליכם לכל רוח שירצה. למאן איצטריך אילימא לרבנן פשיטא ומה חפצי הפקר דלית להו בעלים דאיכא למימר לקנו שביתה מנפשייהו אמרי רבנן דלא קנו. חפצי עכו"ם דאית להו בעלים והרי הן כמותן ובעליהן לית להו שביתה דלאו בני שביתה נינהו מבעיא. ופשיט דלרבנן חפצי עכו"ם אין להם שביתה ולא אצטריך לאשמעינן אליבא דרבנן אלא אליבא ריב"נ אצטריך וקמ"ל אימר דאמר ריב"נ דקונין שביתה ה"מ חפצי הפקר דלית להו בעלים אבל חפצי עכו"ם דאית להו בעלים לא. מיתבי רשב"א אומר השואל כלי מן העכו"ם ביו"ט ובן עירו היה ושבת הכלי בעיר וכן דמשאיל כלי לעכו"ם מעי"ט וקנה שבית' אצל העכו"ם בתוך תחום העיר והחזיר לו כיו"ט והכלים והאוצרות של פירות ששבתו בתוך התחום יש להן אלפים אמה לכל רוח ואפי' הם של הפקר והעכו"ם שהביא [לו פירות] מחוץ לתחום ה"ז לא יזיזם ממקומם דקני שביתה במקומם והרי יצאו חוץ לתחום ואין להם אלא ד"א הא למדת דהא מתני' סוברת דחפצי העכו"ם קונין שביתה. [אא"ב קסבר] ריב"נ חפצי העכו"ם קונין שביתה הא מני ריב"נ היא אא"א קסבר ריב"נ חפצי העכו"ם אין קונין שביתה הא מני לא ריב"נ ולא רבנן לעולם קסבר ריב"נ חפצי עכו"ם קונין שביתה ושמואל אמר כרבנן [ודקאמרת] פשיטא דלרבנן אין קונין שביתה כדפדישית לעיל. מהו דתימא גזירה בעלים דעכו"ם אטו בעלים דישראל וליקנו שביתה קמשמע לן דרבנן לא גזרו וחפצי העכו"ם אין קונין שביתה. ור' חייא בר אבין אמר רבי יוחנן חפצי העכו"ם קונים שביתה גזירה בעלים דעכו"ם אטו בעלים דישראל ותרוייהו אליבא דרבנן פליגי דלרב יהודה אמר שמואל רבנן סברי חפצי העכו"ם אין קונין שביתה ולרחב"א אר"י [סברי דקונין שביתה והלכה כרחב"א אר"י] כדאמרי' כסמוך גבי הנהו דיכרי (ר') שמואל ור"י הלכה כר"י הלכך קיי"ל דחפצי העכו"ם קונין שביתה. הלכך אם באו חפצי עכו"ם מחוץ לתחום אין להם אלא ד"א והשואל כלי מן העכו"ם או השאיל לו כלי שקנה שביתה אצל העכו"ם והחזירו לישראל בעליו ועירב בעליו למזרח או למערב אין יכול להוציאו מאלפי' שלו אבל כל העיר כד"א דפירות אנוסים נינהו ולא גרע מנתנוהו לדיר וסהר דאר"ג מהלך את כולה ואמר רב הלכה כר"ג. והכלים ששבתו בתוך התחום או שבתו סמוכים לעיר הרבה הוו ברגלי העיר ואם ברחוק לעיר כגון בסוף התחום יש להם אלפים ממקומם. הנהו דיכרי דאתו למקום ששמו מברכתא שהביאום עכו"ם מחוץ לתחום שרא להו רבא לבני מחוזא שהיא עיר הסמוכה למברכתא בתוך ארבעת אלפים ומערבין מזו לזו למיזבן מינייהו ואייתויינהו למחוזא ואע"פ שהביאם העכו"ם מחוץ לתחומו א"ל רבינא מאי דעתיך דאמר רב יהודה אמר שמואל חפצי העכו"ם אין קונין שביתה והא שמואל ור"י הלכה כר"י ואר"ח בר אבין אמר ר"י חפצי העכו"ם [קונין שביתה] גזירה בעלים דעכו"ם אטו בעלים דישראל וקונין שביתה הדר [אמר רבא ליזדבנו] לבני מברכתא דכולה מברכתא לדידהו כד' אמות דמיא פירש"י כדתנן במתניתין הוליכוהו לעיר אחרת או נתנוהו בדיר וסהר ר"ג וראב"ע אומר מהלך את כולה ופסקינן לעיל אמר רב הלכה כר"ג בדיר וסהר וספינה וה"ה לעיר כגון מברכתא שיש לה מחיצות וכן פירש במתני' שנתנוהו בדיר או בסהר שהן מוקפין והקיפן גדול שמהלך את כולה דהואיל ומוקפת מחיצות הרי היא כד"א. ופירש רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דבעינן שיהו מוקפין לדירת בני אדם ומהניא בה מחיצות דלא עדיף משובת באויר מחיצות שיש לו אלפים לכל רוח ואפ"ה לא חשיב לגביה בד"א היקף שהוא יותר מבית סאתים אא"כ הוקף לדירה כדאמרי' בפ"ק בשמעתין דלחי העומד מאליו שבת בתל שהוא גבוה י"ט פי' דאמרי' גוד אסיק מחיצות כל סביביו והרי הוא מוקף. והוא מד"א ועד בית סאתים. הואיל ושבת באויר מחיצותיו נעשית ביתו וכולה כר"א הוא לפיכך מהלך את כולה וחוצה לו אלפים אמה. ופירש"י אבל אי הוה טפי מבית סאתים אין מחיצותיו מועילות לו שאין היקף שאין עשוי לדירה מועיל אלא לבית סאתים הא למדת דכל יותר מבית סאתים [אסור להלך את כולה אא"כ הוא כבית] סאתים ומוקף מחיצה או יותר מבית סאתים וכגון שהוקף לדירת בני אדם הלכך דיר וסהר דמתני' בעינן למימר שאין בהם יותר מבית סאתים א"נ יש בהם יותר מבית סאתים וכגון שהוקפו נמי לדירת בני אדם. הלכך כל דבר הבא מחוץ לתחום והובא לעיר אם היא מוקפת מחיצות הרי הוא כד"א ומטלטלין אותו בכל העיר ואם אינה מוקפת מחיצות אין מטלטלין אלא בד"א במקום שהובאו וכן [אם] הובאו מחוץ לתחום לתוך החצר בעלמ' והוא מוקף מחיצות ואינו מחזיק ב"א בית סאתים ה"ז מטלטל בכל החצר אע"פ שלא הוקף לדירה ואם מחזיק יותר מבית [סאתים] אינו מטלטל ב"א בד' אמותיו ואם מוקף לדירה מטלטל בכולו איך שהוא גדול. הלכך ההוא דפ' אין צדין במס' ביצה דאמר ר"פ הלכתא עכו"ם שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין כמחובר לקרקע לערב אסורין בכדי שיעשו ואם לאו בתוך התחום [מותר חוץ לתחום אסור והכא בשביל זה] מותר לאכול הימנו ישראל אחר אית לן למימר הא דמותר לישראל אחר אם העיר מוקפת מחיצות מותר לו לטלטל בכל העיר ואם אינה מוקפת מחיצות אינו מטלטל כ"א בתוך ד"א במקום שהובאו. ואפי' אותו ישראל שהובאו לצורכו הוה נמי שרי אי לאו דחיישינן שמא ילך בעצמו ויביא חוץ לתחום כדפי' רבינו תם כדפרישית לעיל גבי פירו' שיצאו חוץ לתחום. ואם יש חפירה סביב העיר שהתל שלה גבוה עשרה טפחים הרי היא מוקפת מחיצה ושרי לטלטל בכולה: תני ר' חייא חרם שבין שני תחומי שבת. דהיינו שעושין אותו להפסיק בו אמת המים כדי לעכב הדגים שלא לעבור את הנהר ונתפשים בו צריך אותו אמת המים מחיצה של ברזל כדי להפסיקו שלא יעברו המים ששבתו בתחום זה העיר ויבואו לתחום עיר זה שלוקחין אותם של תחום זה וממלאין מהם ונוטלין אותן במה דבעו ולא ידעו דאסורין לזוז מד' אמותיהן שהרי יצאו חוץ לתחומן שקנו בו שביתה אמש. ואוקימנא הא דר' חייא דבמכונסין שנו דצריך להפסיקן במחיצה של ברזל כדי שלא יצאו מעט חוץ לאלפים מעירם ששבתו המים בתוך התחום בקצהו דהא קתני בין ב' תחומי שבת ומחייך עליה ר' יוסי בר חנינא שהצריך מחיצה של ברזל משום דקיי"ל קל הוא שהקלוח במים במים בר' טבלא דבעא מניה ר' טבלא מרב מחיצה תלויה מהו שתתיר בחורבה א"ל אין מחיצה תלויה מתרת אלא במים קל הוא שהקילו חכמים במים דמחיצה תלויה מתרת ואע"פ שאינה מגעת למים כדאמרי' גבי גזוזטרא שהיא למעלה מן הים לקמן במכילתן וכי היכי דמחיצה תלויה מהניא מחיצת קנים נמי מהניא דמה לי מיערבי מיא מתתאי ומה לי מיערבא מיא בין קנה לחבירו. הלכך סגי במחיצות של קנים וה"מ דבעינן מחיצה היינו דוקא במים מכונסים ובעומדין בין שני תחומין אבל מים הנובעים מתחום זה לתחום זה אפי' הן של יחיד הרי אילו מותרין דכיון דניידו לא קנו שביתה בההיא דלעיל גשמים שירדו מעיו"ט יש להם אלפים אמה לכל רוח ביו"ט הרי הן כרגלי כל אדם ופרכי' ביו"ט הרי הן כרגלי כל אדם ואמאי לקנו שבית' באוקינוס ואוקימנא דמיא באוקינוס מינד ניידי תנ"ה נהרות המושכין ומעיינות הנובעין הרי הן כרגלי כל אדם ופירש"י דכיון דניידי לא קנו שביתה ואפי' הן של יחיד אינן ברגליו והכי קיי"ל דהא בריית' מתרצת' הוא דמשו' דניידי ואין שובתין כל ביה"ש במקום אחד דנימא דליתסרו לאחר ביה"ש כי נפקי חוץ לאלפים ממקום שביתתן והכי נמי אוקימנא להא דר' [חייא] במכונסין משום פירכא דהא ברייתא ש"מ דסמכתא [היא] והלכתא היא. ולא מסתבר לישנא דנקט חרם להאי פירוש' דמה ענין מצודה לכאן ונראה כמו שפירש ר"ת חרם לשון והחרים ה' את לשון ים (ישעיה יא) שכשמעלה הים שירטון ומתייבש נשארים נקעים מלאים מים וחרם (וכן) [הוא] נקע מלא מים בין תחומי עיירות שיש ביניהם ד' אלפים אמה ואע"פ שיש מקצת הנקע בתוך תחומה של זו הרי הן כאילו יצאו מן העיר והלכו אלפים אמה:
1