אור זרוע, חלק ב קנ״גOhr Zarua, Volume II 153
א׳מתני' היושנים שיצאו חוץ לתחום ומקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה. כגון שהיו ביניהם שש אמות דמיבלען שתי אמות משל כל אחד לתוך של חבירו: באין ואוכלין. באותן שתי אמות. ובלבד. שלא יפשוט זה ידו לתוך שתים חיצונות שאין לו בהם כלום ויוציא לשם פתו או חפציו דחפציו כרגליו דכל ד"א דכל חד שוינהו רבנן לגביה כרה"י ואסור להכניס ולהוציא מחוצה להן לתוכן. ולא דמי להיה [מודד] ובא וכלתה מדתו בחצי העיר דתני' לעיל דמות' לטלטל בכל העיר ע"י זריקה ובלבד שלא יעבור התחום ברגליו ואע"ג דאסור להלך מותר להוציא. דהתם כולה חדא רשותא היא וא"נ כלתה מיד' חוץ לעיר מותר לטלטל מחוץ לתחומו לתוך תחומו שתי אמות בזה [ושתי אמו' בזה] דכולה רה"ר היא דאלפים דידיה לא שוינהו רבנן רה"י דהא אסור לטלטולי בהו אבל ד"א דיוצא חוץ לתחום והנותן את ערובו והקונה שביתה ברגליו שוינהו רבנן רה"י לגביה ואסור ליה מדרבנן לטלטל מתוכן לחוצה להן. היו שלשה. שיצאו חוץ לתחום ויש ביניהם עשר אמות. לחיצונים יש לכ"א ד"א ולאמצעי שתי אמות ושתי אמותיו אחרים מובלעות בתוך דחיצונים אמה בתוך של זה ואמה בתוך של זה. הוא מותר לטלטל עמהם באותן שתי אמות שמובלעות בתוך שלהם והן מותרין עמו כל אחד באותה אמה. ושניהם החצונים אסורים זה עם זה שאין אמותיהם מובלעות של זה בתוך זה ארשב"א למה"ד לג' חצירות זו אצל זו ופתוחה לרה"ר. דכל אחת רשות לעצמה ואין להם דריסת רגל זו על זו דאי הוו להו זו לפנים מזו אוסרת פנימה אחיצונה דאפי' בפ"ע אסורה כל אחת להשתמש. ערבו שתיהן עם האמצעי' היא מותר' עמהם והן מותרו' עמה ושתים החיצונו' אסורות זע"ז ואמרי' בגמ' למה לי למימר למה"ד ה"ק ליה ר"ש לר"י מכדי למה"ד לג' חצירו' זו אצל זו ופתוחות לרה"ר מ"ש הכא גבי היו ג' בתוך עשר אמות במתני' דלא פלגיתו ומ"ש גבי ג' חצירו' דפלגיתו כדאמרי חכמי' לקמן בשמעתין דשלשתן אסורות וחכמי' דלקמן היינו ר' יהודה דמתני' ואוקמה רב יהודה למתני' כגון שנתנה אמצעית עירובה בזו ועירובה [בזו] אבל אם נתנו החיצונות עירובן באמצעית הוו להו חדא ושרו כל שלשתן ורב ששת אוקמה כגון שנתנו עירובן בחצר אמצעית ובשני בתים: אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר"ש דמותרת היא עמהן והן עמה. אבל חכ"א ל"ש נתנו שתיהן עירובן באמצעית ל"ש נתנה אמצעית עירובה בזו ועירובה בזו היא אסורה עמהן והן מותרות עמה. רשות אחת משתמשת לשתי רשויות אבל שתי רשויות לא משתמשות לרשות אחת. כלומר כלים ששבתו בחיצונה מותרות באמצעית דהא חיצונה לא עירבה אלא עם זו ואין רשות אחרת משכתה לצד אחר. ואין שתי רשויות משתמשות לרשות אחת. דכיון דשתים חצונות לא עירבו יחד ליעשות רשות אחת אלא רשויות חלוקות אין כח באמצעית להשתמש לא בזו ולא בזו דזו מושכתה לכאן וזו מושכתה לכאן ושתי דיורין לא יהבינן לה ודמיא כאילו היא מהך חצר חיצונה שלא עירבה בהדי אידך חיצונה ואוסרתה וכן כי אזלא לאידך חצר דעירבה עמהן נמי (כחדא) [בהדה] אוסרתה אידך חיצונה אבל היכא דעירוב שלשתן הא כולהו חדא רשותא. הילכך לרב יהודה אמר רב לר"ש היא מותרת עמהם והן מותרין עמה ולחכמים החצונות מותרות עם האמצעית [והיא] אסורה עמהם. כי אמריתה קמיה דשמואל [אמר לי] אף זו דברי ר"ש [ר"ש] גופיה לא קשרי אלא חיצונות באמצעית אבל אמצעית בחיצונות אסורה. והיא מותרת עמהם דקתני במתני' אהיתר שימוש שבאמצעית קאמר דומיא דהוא מותר עמהם דרישא ואף זו הכי משמע ואף ר"ש המקיל אוסר בזו דאין אמצעית מותרת כחיצונות אף איסור זה ר"ש נמי אמרי כרבנן אבל חכמים אומרים שלשתן אסורות תניא כותיה דרב יהודה אליבא דשמואל א"ר שמעון למה הדבר דומה לשלש חצירות זו אצל זו ופתוחות לרה"ר עירבו שתים עם האמצעית זו מביאה מתוך ביתה ואוכלת וזו מביאה מתוך ביתה ואוכלת זו מחזרת מותרה לתוך ביתה וזו מחזרת מותרה לתוך ביתה אבל חכמים אומרים שלשתן אסורות. והיינו תניא כותיה דלא קתני דשריא אמצעית בחיצונה. ואזדא שמואל לטעמיה. שמואל דאמר אף לר"ש אין שתי רשויות משתמשות לרשות אחד. דאמר שמואל חצר שבין שני מבואות ופתוחה לשניהם אסורה עם שניהם. אפילו לר"ש והיינו שמואל לטעמיה דקיי"ל דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל בעירוב ואי הוה שרי ר"ש בהאי לא הוה אמר שמואל אסורה עם שניהם. לא עירבה. לא עם זו ולא עם זו. אוסרת שניהם מלהוציא מן חצרותיהן למבוי וכגון שרגילה כל ימות החול לצאת ולבוא בשניהן דרך פתחיה כדמפדש דאי לא הוה רגילה אלא בחד לא אסרה אאידך ואע"ג דרגילה עם שתיהן זו היא תקנתה תערב עם האחד וגליא דעתיה שנסתלקה מן האחר ומותר האחד לעצמו. היתה באחת רגילה. לצאת ולבוא בה כל שעה. ובאחת אינה רגילה. ולא עירבה [לא עם זו ולא עם זו. זה שרגילה בו אסור שחצר זו אוסרת עליו דמיניה היא והרי לא עירבה] וזו שאינה רגילה בו מותר שאינה ממנו. ואמר רב' בר רב הונא אמר שמואל אם עירב רגיל לעצמו וזו שאינה רגילה בו לא עירב. אפי' בפ"ע. והיא נמי לא עירבה. לא עם זה ולא עם זה. דוחין אותה אצל שאינה רגילה. שלא לאסור ע"ז שעירבה הואיל ולהאי לא מפסדא מידי דהא לא עירב. כגון זה כופין על מידת סדום. דאפי' מידי דלא חסר ביה לא מהני לחבריה והכא ע"כ (דהיינו להגביה) [דחינן לה גביה]. ואמרי' שלהי שמעתין אמר רבא אר"ח בר גוריא אמר רב הלכה כר"ש וכן הלכה וכדאוקמה רב יהודה אמר רב דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורי ותו דקיי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב. וקשה לפירש"י דהא שמואל הוא דאמר לקמן שלהי חלון כ"מ שאמר ר' יהודה בעירוב הלכה כמותו ובר פלוגתי' דר"ש דהכא היינו ר"י כדאמר לעיל וצריך לומר דכיון דלא נזכר כאן ר"י בפירוש ליתא בההוא כללא דשמואל דלקמן. מיהו עוד קשה לפירושו דלא אשכחן לשמואל בשום דוכתא דאמר הלכה כדברי המיקל בעירוב אלא ריב"ל הוא דאמר הכי לעיל בפרקין ועוד אין מתישב לשון אף דהול"ל זו דברי ר"ש כמו שהקשה בקונטרס עצמו דלשון אף משמע בתרוייהו שרי ועוד דמשתמשת לא משמע כפירושו דהו"ל למימר משמשת ועוד דלפירושו נחלקו רב ושמואל בפירוש לשון המשנה דהיא מותרת עמהן [והן מותרות עמה]. ומפר"ת רשות אחת משתמשת לשתי רשויות דאמצעית משתמשת בחיצונות משום דעירבה ורגילה ודיוריה בשתיהן ורב יהודה לטעמיה דאוקמה לעיל כגון (שטעה) [שנתנה] אמצעית עירובה בזו ובזו אבל שתים החצונות אסורות באמצעית דאין דיורי החצונות באמצעית. ותו נותן טעם לדבר רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל משום דחיישי' דילמא אתו להחליף כלים ששבתו בחיצונה זו להוליכ' דרך אמצעית בחיצונה אחרת א"נ אם היו משמשות באמצעית היו אוסרות זע"ז לפי שלא ערבו החיצונות יחד ומשו"ה מסתלקות לגמרי והשתא קאמרד שמואל אף זו דברי רד"ש שאף היתר זה לא התיר אלא ר"ש דשרי חצונה ואמצעית זו בזו אבל לרבנן שלשתן אסורות והשתא הוי שמואל לטעמיה דאמר עירבה עם שניהם [אסורה עם שניהן] כרבנן דאמרי שלשתן אסורות דהנהו רבנן הם ר"י ושמואל פסיק כר' יהודה בכל דוכתא בעירובין אבל לרב לא היתה אסורה עם שניהם דלדידיה שרו רבנן לאמצעית להשתמש בחיצונות. וה"ר משה בן מיימון זצ"ל כתב כפירוש רבי' שלמה זצ"ל הראשון שפירש אף זו דברי ר"ש אפי' להשתמש שתיהן עמה ר"ש הוא דשרי דהא אפי' לאמצעית בשתיהן נמי שרי וכן פסק הלכה:
1