אור זרוע, חלק ב קס״וOhr Zarua, Volume II 166
א׳מתני' הנותן את עירובו בעיבורה של עיר. באחד מן הבתים שעומדים בתוך ע' אמה ושיריים לא עשה ולא כלום. שהרי בלא עירוב נמי יש לו אלפים אמה לכל רוח וכל העיר לו כד"א. נתנו חוץ לתחום. מפרש בגמ' חוץ לעיבורה של עיר. מה שנשבר הוא מפסיד לרוח שכנגדה שהרי מונה מן העירוב אלפים לכל רוח ואם נתנו בסוף אלף למזרח נמצא שכלות אלפים של מזרח בסוף שלשת אלפים לעיר ונשתכר אלף ואלפים של מערב כלות בסוף אלף של מערב העיר והפסיד האלף וקמ"ל דאין העיר עולה לו בחשבון אלפים של מערב אלא כולה כד"א. מה שנשכר הוא מפסיד ותו לא והתניא הנותן את עירובו בעיבורה של עיר לא עשה ולא כלום נתנו חוץ לעיבורה של עיר אפי' אמה אחת משתכר אותה אמה. לרוח העירוב ומפסיד מידת כל העיר כולה לרוח שכנגדה שכשימדוד אלפים מעירובו לצד העיר תעלה לו מידת העיר מן החשבון כמדת התחום. ל"ק כאן שכלתה מידתו בסוף העיר. ואז אין העיר עולה לו מן החשבון והויא כולה כד"א וכדר' אידי דא"ר אידי אריב"ל היה מודד ובא. שבת חוץ לעיר ולא היה יודע שיש עיר סמוך לו ותנן בפרק מי שהוציאוהו הואיל ולא היתה כוונתו לכך ה"ז לא יכנס לעיר אלא עד אלפים ממקום שביתתו והתחיל למדוד באלפים פסיעות בינונית וכלתח מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר כלתה מידתו בסוף העיר נעשית לו העיר כולה כד"א ומשלימין לו את השאר והוא הדין נמי לנותן את עירובו חוץ לעיר ואם כלתה מידתו באמצע העיר אין לו אלא עד מקום מידתו. א"ר אידי אין אלו אלא דברי נביאות פי' רש"י כמתנבא מפי הגבורה שאין נותן טעם לדבריו אמרן ר' יהושע בן לוי לדבריו ואי לאו דגמיר הוא מרביה לא הוה אמר כי הא מילתא בלא טעמא. אמר רבא. מאי נביאותיה. תרוייהו תננהו במתני' אנשי עיר גדולה. שהיתה להם עיר קטנה בתוך אלפים ויוצאין מעירן ומונין והולכין לילך דרך קטנה מהלכין את כל העיר הקטנה הסמוכה להם וע"כ ה"ק מהלכין את כולה כד"א ומשלימי' מידתן חוצה לה דאי ס"ד מידת העיר סלקא להו מאי אתא לאשמעינן פשיטא דעד אלפים מצי למיזל. ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה כד"א לפי שהעיר עולה במידת תחומין. ר' אידי דאמר נבואה הן אנשי תנא במתני' בתרוייהו תנא מהלכין ומוקי לה בנותן את עירובו בעיר כדמפרש במתני' כיצד מי שהיה בעיר הגדולה ונתן את עירובו בעיר קטנה הסמוכה לו בתוך אלפים מהלך את כולה שהעירוב קונה לו כל העיר כד"א כאלו שבת שם היא בעצמו ורבא תני אין אנשי ומוקים לה במודד ובחסורי מחסרא כדמפרש לקמן. פי' רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל דכל מקום שאומר אין אלו אלא דברי נביאות דלשבח קאמר כאילו אומר אין חכמה בזו אלא ברוח הקודש שמכין לחלק כ"כ בסברא מועטת כזו וכן מוכח דר' אידי גופיה שאמרה משמיה דריב"ל איהו גופיה קאמר דהם דברי נביאות וכן משמע בפ"ק דב"ב דתניא מנה בכרם אני מוכר לך סומכוס אומר לא יפחות לו מנ' קבין אמר רב יוסף אין אלו אלא דברי נביאות ומייתי עלה ומיום שחרב בית המקדש נטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים משמע דלשבח קאמר אבל לישנא דעשו דבריהם כדברי נביאות ההוא ודאי לא משמע לשבח דהא לא חשיב להו דברי נביאות אלא משום דמתנייה על שאמרום בלא טעם כאילו הם דברי נביאות שיהא ראוי לשמוע להם בלא טעם אע"פ שלא היה להם לעשותם כדברי נביאות וממה נפשך הלכה כריב"ל דהא לרבא מתני' הוא ולר' אידי דלאו מתניתין היא דברי נביאות לשבח הם וברוה"ק אמרן. וכן פירש"י כמתנבא מפי הגבורה וגמר להו מרביה. הלכך הכי הילכתא וכ"פ רבי' חננאל דהלכה בריב"ל וכן מוכח בשאלתות דרב אחאי פרשת עד אנה מאנתם דקסבר הלכה כרבי יהושע בן לוי. מתני'. הנותן את עירובו בעיבורה של עיר לא עשה כלום אם נתנו חוץ לתחום מה שנשכר הוא מפסיד ופרכי' בגמ' חוץ לתחום ס"ד הא לא הוי עירוב. למדנו דהנותן עירובו חוץ לתחום לא הוי עירוב והכי מוכח מההיא דלעיל מי שהיה במזרח ואמר לבנו לערב לו במערב וכן טובא וכתב בשאלתות דרב אחאי מאן דאותביה לעירוביה לבר מתחומיה כיון דמרחק מן עירוביה טפי מאלפים אמה הוה ליה כמי שיצא חוץ לתחום ואין לו אלא ד"א והביא ראיה לדבריו ה"ר שמואל זצ"ל בר נטרונאי זצ"ל מבון דתניא בתוספתא דמכילתין פ"ג האומר שביתתי בגינה מוקפת גדר גבוה י"ט לא יתר על בית סאתים מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה אימתי בזמן שהי' בתוך אלפים שלו אבל לא היה בתוך אלפי' שלו אין לו אלא ד"א בלבד. והכי מוכח ההיא דפ' מי שהוציאוהו דתנן מי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכי' אילן או גדר והוא בסוף אלפים אמה ממקום רגליו ומהאילן לביתו אלפים (ומאי) [ואמר] שביתתי תחתיו ומשם יהי' לי אלפים לא אמר כלו' ואמרי' בגמ' מאי לא [אמר כלום] אמר רב לא אמר כלום כל עיקר דאפי' לתחתיו של אילן לא מצי אזיל ושמואל אמר לא אמר כלום לביתו אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל ונעשה לו תחתיו של אילן חמר גמל וכו' תניא כותיה דרב מי שבא בדרך והיה ירא שמא תחשך והיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום שביתתי במקום פלוני מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה בד"א במקום המסוים. שמיוחד וחלוק משאר הבקעה שיש לו מחיצות כגון ששבת בתל שהוא גבוה עשרה טפחים והוא מד"א ועד בית סאתי' אבל במקום שאינו מסוים אין לו אלא [ארבע] אמות היו שנים אחר מכיר ואחד שאינו מכיר זה שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר והמכיר אומ' תהא שביתתנו במקום פלוני בד"א כשמסיים ד' אמות שקבע שהיה לו בהם סימן אילן או אבן ואמר באותן ארבעה תהא שביתתי אבל לא סיים ד"א שקבע לא יזוז ממקומו אפי' פסיעה אחת מד"א של מקום רגליו דאין לו שביתה לכאן ולכאן דבמקום רגליו לא רצה לקנות וכאן שרצה לא סיים והיינו כרב לימא תהוי תיובתא דשמואל אמר לך שמואל הכא במאי עסקינן דקתני לא יזוז ממקומו כגון דאיכא ממקום רגליו ועד עיקרו תרי אלפי וארבע גרמידי תרי אלפי לתחומא וד' לשביתה כולן כלין ממקום רגליו ועד עקרו ועדיין נוף דאידך גיסא דאילן נוטה חוץ לכולן דאי מוקמת ליה באידך גיסא דאילן קם ליה לבר מתחומיה שאם אתה נותן לו שביתה תחת נוף שבעבר השני של אילן נמצא מקום רגליו שהיה עומד שם בשעה שחשכה חוץ לתחומו שהרי דחוק ממקום שביתתו יותר מאלפי' וארבע אמות הלכך סיים לו ד"א בצד זה של אילן מצי אזיל שפיר אבל לא סיים יש לומר בעבר השני בחר והרי הוא עכשיו [חוץ] לתחומו ואין לו אלא ד"א וכי קאמר שמואל דקנ' שביתה תחת האילן אע"ג דלא סיים ומצי אזיל כגון שתחתיו של אילן בתוך אלפים וארבע אמות דכל ארבע דיהבת ליה לשביתה מטי תחומייהו עד מקום רגליו הלכך קנה לו שם שביתה. הא למדת שהנותן עירובו חוץ לתחומו לא יזוז ממקומו ואין לו אלא ד"א שהדין של קונה שביתה כדין נותן עירובו שדין אחד לשניהם ורב לא פליג אהא. והא דתנן בפ' בכל מערבין נתגלגל חוץ לתחום מבעוד יום אינו עירוב ולא קתני לא יזוז ממקומו פי' רבי' שב"ט זצ"ל מבו"ן דשאני התם שנתכוין לקנו' שביתה במקו' הראוי ואנוס הוא הילכך יש לו דין שביתה וכיון שאינו יכול לקנות במקום שנתכוין קנה שביתה בביתו. וכן ההוא דלעיל בפרקין מי שהיה במזרח ואמר לבנו לערב לו במערב. במערב ואמר לבנו לערב לו במזרח אם יש ממנו לביתו אלפים אמה ולעירובו יותר מיכן מותר לביתו ואסור לעירובו וקנה שביתה בביתו ויש לו מביתו אלפים אמה לכל רוח ואע"ג שעירובו נתון חוץ לתחומו. פי' רבי' שב"ט מבו"ן דשאני התם משום שנתכוין למקום הראוי לו ושלוחו הוא שעיותו שנתנו חוץ לתחומו ואמרי' לקמן שלהי פ' הדר בההיא דשכח אחד מן החיצונה ולא עירב דאמרה לתקוני שתפתיך ולא לעותי הכא נמי לתקוני שדרתיך ולא לעותי תדע מדקתני ואמר לבנו לערב במערב מותר לביתו דשליח הוא אבל עירב הוא גופיה אסור לביתו ואסור לעירובו ואין לו אלא ארבע אמות. ואומר רבינו שב"ט זצ"ל דמה שפירש רש"י לעיל בההיא דמי שהיה במזרח ואמר לבנו לערב לו וכו' דבעומד בביתו ועירב למקום שאינו עירוב יש לו שביתה בביתו אומר רבי' שב"ט דליתא אלא הלכה כדברי רב אחאי שאין לו אלא ד"א מיהו אין לו ראיה ברורה לחלוק על רבי' שלמה דההיא דתוספתא נמי איכא לאוקומיה בבא בדרך: אמר רב יוסף אמר רמי בר אבא אמר רב הונא עיר שיושבת על שפת הנחל. עומק. אם יש לפניה דקה ד"א. מחיצה ד' אמות גובה על פני כל העיר כולה על שפת הנחל מודדין לה אלפים משפת הנחל שהוא כלה שם בשאר עיירות. ואם לאו אין מודדין לה אלא מפתח בתיהן א"ל אביי דקה ארבע אמות אמרת לן והשתא בעינא מינך מ"ש מכל דקי בעלמא דארבעה כדאמרי' לעיל גבי מרפסת א"ל התם לא בעית' תשמישתיה הכא בעית' תשמישתיה. לא הוה ישוב קבוע והוו להו ביושבי צריפין ואין מונין לכל אחר אלא מפתח ביתו ובעא רב יוסף לאתויי ראיה לדרב הונא מעובדא דר' ודחאוה אמוראי מיהו עיקר מילתא דרב הונא דהיכא דליכא דקה שמונין לכל אחד מפתח ביתו [לא אידחייא]:
1