אור זרוע, חלק ב קע״גOhr Zarua, Volume II 173
א׳מתני' האחין שהיו אוכלין על שלהן אביהם וישנים בבתיהם. והן ואביהן ואחרים דרים בחצר אחת. צריכים עירוב לכל אחד. אם [רוצים] לערב עם אנשי חצירן. לפיכך אם שכח אחד מהם ולא עירב צריך לבטל את רשותו אימתי בזמן שמוליכין את עירובן. לתתו באחד מבתי שאר בני החצר דהואיל והוזקקו לעירוב מיגו דשאר דיורין אסרי אינהו נמי אסרי. וצריכין כולם ליתן פת הואיל וחלוקין דיורין בלינה. אבל אם היה עירוב כל החצר בא לבית אביהן. שלא הוזקקו לעירוב דאמרי' בפ' מי שהוציאוהו בית שמניחין בו עירוב א"צ ליתן את הפת והם כולם נמשכים בו. או שאין עמהם דיורין אחרים בחצר. שאין דיורים מזקיקים אותם לעירוב. א"צ לערב. דביחידים דמי. ול"ג במתני' השותפין. ואמרי' בגמרא ש"מ מקום לינה [גורם]. דאי הוו ישנים בבית אביהם אפי' מוליכים עירובם למקום אחר לא צריכי לערובי אלא אביהם. א"ר יהודה א"ר הכא במקבלי פרס שנו. שמביאים הוצאה מבית אביהם ואין אוכלין על שלחנו ממש אבל אם היו אוכלין על שלחן אביהם ממש אע"פ שהיו ישינים בבתיה' לא היו [צריכים] לערב אלא אביהם דמקום פיתא גרים: ת"ר מי שיש לו בית שער. דהיינו שיש לו בית קטן במבוא החצ' שאין דרין אלא נכנסין ויוצאים דרך שם מרה"ר לחצר ומחצר לרה"ר. אכסדרה. היינו תקרה בלא מחיצות. מרפסת דהיינו זיזין היוצאין מכותלי בתים ועליהם תקרה על פני רוחב הבתים ולאו לשימוש עביד כל אלו אם יש לו בחצר חבירו אינו אוסר על שאר בתי חצר אם לא עירב עמהם. בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות. של יין ושמן. ה"ז אוסר עליו ר' יהודה אומר אינו אוסר אלא מקום דירה בלבד. כשאדם דר בו. א"ר יהודה מעשה בבן נפח שהיו לו חמש חצירות באושא ובא מעשה לפני חכמים ואמרו אינו אוסר אלא מקום דירה בלבד. מאי מקום דירה רב אמר מקום פיתא. שהוא אוכל שם. ושמואל אמר מקום לינה. מיתבי הרועים והקייצים. דהיינו שומרי תאנים השטוחין בשדה לייבשן לקציעו'. והבורגנין. דהיינו דירה של קנים לשומרי גנות ופרדסים. ושומרי פירות. בזמן שדרכן ללון בעיר. במקום שאוכלין הרי הן כאנשי העיר אע"פ שקדש עליהם היום בשדה יש להם מן העיר אלפים אמה לכל רוח וכל העיר להם כד' אמות. בזמן שדרכן ללון בשדה. אע"פ שאוכלין בעיר אין מודדין להם אלא מן השדה אלמא מקום לינה גרים ותיובת' דרב דאמר מקום פיתא גרים. שאני התם דאי ממטו להו ריפתא להתם טפי ניחא להו. הואיל וצריכים לשמור שהרי ישינים שם כל הלילה. והלכת' כרב דכל רב ושמואל הלכת' כרב באיסורי וכ"כ רבי' שמשון לפי אורחיה דהלכתא כרב בשמעתא דחמש חבורו' ששבתו בטרקלין אחד: ת"ר מי שיש לו חמש [נשים] מקבלות פרס מבעליהן. וכל אחת יש לה דירה לבדה עמו בחצר. וחמש עבדים מקבלים פרס מרביהן ריב"ב מתיר בנשים ואוסר בעבדים שאינם נמשכים אחריו ר' יהודה בן בבא אוסר בנשים ומתיר בעבדים אמר רב מ"ט דר' יהודה בן בבא דכתיב ודניאל בתרע מלכא בכל מקום שהוא חשיב ליה בתרע מלכא. ונר' דהלכה כר' יהודה בן בבא הואיל ואייתי ליה רב סייעתא מקרא: פשיטא בן אצל אביו כדאמרן במתני' האחין שהיו אוכלין על שלחן אביהן צריכין עירוב לכל אחד ואחד וכדאוקמה רב למתני' במקבלי פרס דווקא. אשה אצל בעלה ועבד אצל רבו פלוגתא דר' יהודה בן בתירה ור' יהודה בן בבא כדפרישית. תלמיד אצל רבו [דר] עמו בחצר ומקבל הימנו פרס מאי ת"ש דרב בי ר' חייא. כשהיה מקבל פרס מבי ר' חייא לחצר אחרת. אמר אין אנו צריכים לערב. שהרי אנו סומכין על שולחנו של ר' חייא מפני שתלמיד טפל לרב ונמשך אחריו יותר מבנו וכ"ש אם הוא בנו ותלמידו אם הוא מקבל פרס ממנו אפילו לחצר אחרת שאין צריך לערב: בעא מניה רב חייא בר אבין מרב ששת בני בי רב דאכלי נהמא בבאגא. שבית אושפיזייהו בבקעה ואכלי שם נהמא. ואתו ובייתי בבי רב. דהיינו בבית המדרש ובתוך האלפים הוא. כי משחינן להו. תחומא אלפים לכל רוח. מבית המדרש משחינן להו דמקום לינה גרים או מאושפיזייהו משחינן להו דמקום פיתא גרים א"ל מבי רב משחינן להו. והרי נותן עירובו בסוף אלפים אמה ואתי ביית בביתיה דמשחינן ליה תחומא מעירוביה. התם בההיא אנן סהדי הואיל והוא צריך ללכת למחר לאותה הרוח אי הו"ל הלילה הזה בית דירה ללון במקום עירובו טפי הוה ניחא ליה. הכא אנן סהדי דאי מייתו ליה ריפתא לבי רב טפי ניחא ליה:
1