אור זרוע, חלק ב קפ״חOhr Zarua, Volume II 188
א׳מתני' אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו אלו עם אלו אבל אלו עירבו לעצמן [ואלו לעצמן] מרפסת ארוכה היא והרבה פתחי עליות פתוהין לה וכולם יוצאין בסולם אחד לחצר וממנה לרה"ר אעפ"כ אין אוסרי' הואיל וגבוהה מרפסת עשרה ובלבד שיערבו בני מרפסת לעצמן במרפסת דהוי רגל המותרת במקומה ואינה אוסרת שלא במקומה כדפרי' לעיל בפ' הדר והו"ל כמו שתי חצירות ואמרי' שלהי כיצד מעברין סולם שבין שתי חצירות תורת פתח עליו רצו מערבין אחד רצו מערבין שנים ומ"מ חצר ומרפסת שתי רשויות [הן] ואין מוציאין מזו לזו בשלא עירבו. כל שגבוה י"ט. כגון אם יש בחצר תל או עמוד גבוה י"ט. למרפסת שאם יש דיורין הדרין במרפסת רשות מרפסת שולטת בו ומשתמשין הן בו אבל לא בני חצר משום דהאי תל או עמוד שבחצר שוה להן לבני מרפסת בתוך עשרה או נמוך או גבוה מהם פחות מעשרה. פחות מיכן. שאינו גבוה י"ט אף לחצר ושתי רשויות שולטות בו ושניהם אסורות בד"א בגבוהה עשרה שבני המרפסת משתמשי' בה בסמוכה למרפסת אבל במופלגת מן המרפסת אפי' גבוה עשרה טפחים אף לחצר ושניהם אסורות ואיזו היא (עיר) סמוכ' כל שאינה רחוקה איבעה טפחים מן המרפסת הכי מיתוקמ' מתני' כדפרי' בגמרא בין לרב בין לשמואל כדפי' רבי' שלמה. וכן חולית הבור שהוא מלא פירות של טבל והסלע שהן גבוהין י' טפחים כשהן סמוכין למרפסת-בתוך ד' טפחים. הרי הן לדיורין הדרים במרפסת והן משתמשין בהן ולא בני החצר. פחות מכן שאינם גבוהים עשרה אף רשות החצר שולטת בהן ושניהן אסורי' בהם. ודוקא לרב מוקמי' מתני' בבור מלא פירות של טבל אבל לשמואל דאמר לזה בזריקה ולזה בשלשול נותנין לזה שבשלשול מתוקמ' מתני' בבור של מים דלבני מרפסת הוי בשלשול שהרי מקרקעיתו הן דולין ולבני החצר תשמישו בזריקה שאין יכולין למלאות אא"כ זורקין למעלה מן החוליא ויהבינן ליה לבני מרפסת דבשלשול כשמואל: פשיטא לזה בפתח ולזה בפתח היינו חלון שבין שתי החצירות. כלומר שתי חצירות שלא עירבו ויש רשות א' סמוכה להן ונוחה לשניהם להשתמש בו בפתח זה שהוא נוח ליכנס הא לא מבעיא לן (דניחא לן) מאי דיניה אם אסור לשניהם או מותר דהיינו חלון שבין שתי חצירות דתנן ביה רצו א' מערבין רצו שנים מערבין (מזו) [ואם] לא עירבו ביחד שניהם אסורים להשתמש בה אם רשות של ארבעה היא דאין רשות פחותה מד' ומנלן דאסורין בה דהא גבי כותל שבין שתי חצירות תנן היו בראשו פירות אלו עולין מיכן ואוכלין ואלו עולין מיכן ובלבד שלא יורידו למטה אלמא כל היכא דשוו תרוייהו אסרי אהדדי וגם ברשות נמוכ' מי' אמרי' מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רה"י ולבני רה"ר לכתף עליו דמקום פטור הוא. הא אית ביה ארבעה אסור לתרוייהו. כל זריקה דשמעתין למעלה מעשרה וכל שלשול עמוק למטה מעשר' וכל תשמיש נוח דקרינן ליה פתח לא גבוה עשרה ולא נמוך עשרה. לזה בזריקה ולזה בזריקה. כגון רשות שהוא בין שתי רשויות וקשה תשמישתיה לשניהם שלזה גבוה עשרה ולזה גבוה עשרה ואינם יכולים להשתמש אלא בזריקה הא נמי לא מבעיא לן דהיינו כותל שבין שתי חצירות ואיסורה מפורש במשנה דקתני ובלבד שלא יורידו למטה אלמא אסורה עם שניהם. לזה בשלשול ולזה בשלשול. כגון רשות שהיא בין שתי רשויות שלזה עמוק עשרה ולזה עמוק עשרה ואינם יכולים להשתמש אלא בשלשול הא נמי לא מבעיא לן דהיינו חריץ שבין שתי חצירות דהוי נמי אסור לתרוייהו דהא הפסק רשויות חשיב ליה דתנן בפ' חלון חריץ שהוא בין ב' חצירות עמוק עשרה ורחב ארבע מערבין שנים ואין מערבין אחד וכיון דתשמישתו שוה שניהם אסורין בו דבפרק חלון אמר רב שיזבי אמר רב נחמן חריץ שבין שתי חצירות עמוק מזו עשרה ולזו שוה לארץ נותנין אותו לזה ששוה לארץ דהוה לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה שמעי' מינה דאי לשניהם בנחת או לשניה' בקשה שניהם אסורים בו. לזה בפתח ולזה בזריקה. כגון שחצר זו נמוכה וחצר זו גבוהה ותל ביניהן גבוה מזו עשרה ולזו שוה לארץ הא נמי לא מבעיא לן דהיינו ההוא דפ' חלון דאמר רבה בר רב חונא אר"נ כותל שבין שתי חצירות גבוה י"ט וצדו אחד שוה לארץ נותנין אותו לזה ששוה לארץ דהוי לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה נותנין לזה שתשמישו בנחת. לזה בפתח ולזה בשלשול. הא נמי לא מיבעיא לן דהיינו נמי דפרק חלון דא"ר שיזבי אר"נ חריץ שבין שתי חצירות עמוק מזו עשרה ולזה שוה נותנין אותו לזה ששוה לארץ דהוי לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה נותנין אותו לזה שתשמישו בנחת. לזה בשלשול ולזה בזריקה. כגון חצר זו גבוהה מן התל עשרה וחצר נמוכה ממנו עשרה. מאי. לשניהם בקשה הוא והרי הם שוים בו ואוסרים זה על זה דהא כל שלשול אמרינן דקשה הוא או דילמא גבי זריקה הוי שלשול תשמישו בנחת והוא מותר וזה שבזריקה אסור מאי. אמר רב שניהם אסורין ושמואל אמר נותנים לזה שבשלשול דהוי לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה נותנין אותו לזה שתשמישו בנחת. ת"ש אנשי חצר ואנשי עלייה ששכחו ולא עירבו בעשרה תחתונים. בכותל הבית בחצר אנשי חצר משתמשים לדידהו כפתח ולבני עליה בשלשול. בעשרה עליונים. שהם מתח' לעלייה אנשי עלייה משתמשים דסמוכים הם לבני עלייה והוי לדידהו כפתח ולבני חצר בזריקה. כיצד זיז יוצא מן הכותל למטה מעשרה לחצר. למעלה מעשרה. דהיינו למעלה מתחילת טפח עשירי כשתמדוד מן העלייה ולמטה עשרה. לעלייה. דהיינו כדקתני רישא בעשרה עליונים אנשי עליי' משתמשים. הא דביני ביני. שבין עשרה תחתונים לעשרה עליונים לתרוייהו. אסור. דהוי לחצר בזריקה ולעליה בשלשול ואסרי תרוייהו כרב ותיובתא דשמואל. אמר רב [נחמן] הכא בכותל תשע עשרה עסקינן. דליכא ביני ביני וזיז יוצא ממנו דכל למטה מעשרה לחצר כפתח ולעלייה בשלשול וכל למעלה מי' דידיה לחצר בזריקה ולעליה בפתח ובכותל עשרים לא מצי לאוקומי דא"כ שמעינן מינה ראש טפח עשירי דלזה בשלשול ולזה בזריקה אסור דהא לא שרי תנא אלא למעלה ולמטה ובזיז רוחב ד' עסקינן דבציר מהכי לא הוי רשותא ומקום פטור הוא ובטיל להכא ולהכא וכתב ה"ר משה מיימון זיזין היוצאין מן הכתלי' כל שהוא למטה מעשרה טפחים ה"ז נחשב מן החצר ובני חצר משתמשי' בו וכל שהוא בתוך י"ט העליוני' הסמוכי' לעליי' אנשי עלייה משתמשי' בו והשאר בין עשר' תחתוני' עד תחילת עשר' העליונים מן הזיזים היוצאין שם שניהם אסורין בו ואין משתמש בהם בכלים שבבתים אלא א"כ עירבו עכ"ל. דהיינו כרב דאוקמה לברייתא דאיכא ביני ביני ושניהם אסורין וש"מ דלזה בזריקה ולזה בשלשול שניהם אסורים דהלכתא כרב ׃
1