אור זרוע, חלק ב י״טOhr Zarua, Volume II 19
א׳תנן מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי אין נכרי עמו מניחו על החמור הגיע לחצר החצונה נוטל הכלים הנטלים בשבת ושאינן ניטלים בשבת מתירים החבלים והשקים נופלים. גמ' מ"ט שרו לי' רבנן למיתב כיסו לנכרי קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ואי לא שרית לי' אתי לאתויי ד"א ברשות הרבים אמר רבא דוקא כיסו אבל מציאה לא פשיטא כיסו תנן מ"ד ה"ה דאפי' מציאה והאי דקתני כיסו אורחא דמילתא קתני קמ"ל ומציאה נמי לא אמרן אלא דלא אתיא לידיה אבל אתיא לידי' ככיסי' דמי. איכא דאמרי בעי רבא מציאה הבא' לידו מהו כיון דאתאי לידי' ככיסיה דמי. או דילמא כיון דלא טרח בה לא אתי לאתויי ברה"ר תיקו. אין נכרי עמו כו'. טעמא דאין נכרי עמו הא יש נכרי עמו יהב לי' ולא מנח לי' מ"ט חמור אתה מצווה על שביתתו נכרי אי אתה מצווה על שביתתו. חמור וחש"ו. אחמור מנח להו לחש"ו לא יהיב מ"ט הני אדם והאי לאו אדם. חרש ושוטה לשוטה יהיב לחרש לא יהיב. שוטה וקטן לשוטה יהיב לקטן לא יהיב איבעיא להו חרש וקטן מאי כו' עד דאיכ' דאמר לחרש יהיב ואיכ' דאמר לקטן יהיב. אין שם לא נכרי לא חמור ולא חרש ולא שוטה ולא קטן מאי אר"י ועוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה מוליכו פחות פחות מד"א אמאי לא רצו חכמים לגלותה דכתי' כבוד אלקים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר. והכא מאי כבוד אלקים איכא דילמא אתי לאתויי ד"א ברה"ר. פר"ח ובמציאה דאתאי לידי' לל"ק דרבא אוקמה בכיסו ולל"ב עלתה בתיקו. וכל תיקו דאסורא לחומרא והלכתא כרבא דאוקמה למתני' בכיסו ממש (וישר') וחרש ושוטה לשוטה נותן שוטה וקטן לשוטה נותן שהשוטה גרוע בבנ"א שאין הפרש בין אדם לבהמה אלא הדעת והתבונה וזה כיון שאין לו דעת כבהמה חשוב. בזמן שאין עמו אלא חרש וקטן יש מי שאומר לחרש. ויש מי שאומר לקטן ואם עשה כאחד מהם עשה ואם אין שם חש"ו מוליכו פחות פחות מד"א ומוליכו למקום הראוי לשמירה. ע"כ פר"ח:
1