אור זרוע, חלק ב ר״דOhr Zarua, Volume II 204
א׳מתני' קולט אדם מן המזחילה למטה מי"ט ומן הצינור מ"מ ושותה. גגין שלהן חלקין היו וטוחין בטיט ומרזבין קטנים הרבה היו לגג להוציא המים ונותנין למטה מהן דף לאורך הכותל בשפוע וכל המרזבין שופכין עליו והוא מביא עליו כל המים למקום אחד שלא יזיקו את הכותל ועומד אדם ברה"ר וקולט בכלי למטה מי' טפחים מן המים היורדין מן המזחילה ודוקא קולט אבל לא יצרף פיו או הכלי למזחילה ומן הצנור מ"מ (בלחי) [כלומר] בין קולט בין מצרף. מ"ט. מצרף לא ואר"נ הכא במזחילה פחות מג' סמוך לגג. דאע"פ שהיא למטה מעשרה הואיל ומוטלת לאורך הכותל ובתוך ג' לגג דמיא לגג והויא ליה כמוציא מן הגג שהוא רה"י לרה"ר אבל צנור לעולם ארוך הוא ויוצא לרה"ר וליכא למימר ביה לבוד וכיון דלמטה מעשרה ליכא איסורא הלכך אפי' מצרף. תנ"ה דפחות מג' סמוך לגג כגג דמיא. עומד אדם ברה"י. כגון בגגו ומגביה ידיו למעלה מי"ט פחות מג' סמוך לגג וקולט באויר המים היורדין מגגו של חבירו. ובלבד שלא יצרף תנא אם יש בצנור ד' על ד' אסור. לצרף ואע"ג דלמטה מעשרה הוא ולבוד נמי (איכא) [ליכא] אפ"ה כרמלית מיה' הויא ומפיק מכרמלית לר"ה. אבל הלשון מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות אינו נכון דהוה לי' למימר מפני שהוא מוציא מכרמלית לר"ה:
1