אור זרוע, חלק ב ר״וOhr Zarua, Volume II 206
א׳מתני' אילן שהוא מיסך על הארץ. שנופו נוטה מכל צדדיו סביב סביב. אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים מטלטלין תחתיו דאמרי' לבוד והרי יש כאן מחיצה גבוה עשרה שאין ענפים נמוכים אלא בראשם הולכים ומגביהים לצד חיבורן. אמר רב הונא בריה דרב יהושע אין מטלטלין בו יותר מבית סאתים שאם היה הקיפו יותר על בית סאתים אין מטלטלין בו אלא בארבע ואפי' נטעו מתחילה לכך דהוי מוקף לדירה מ"ט. הא כל היקף שהוא לדירה אפילו עשרת כורין מותרין. משום דהוי דירה שתשמישתה לאויר שאינה לדור בה תמיד אלא להסתופף בה שומרי אויר השדות וכל דירה שתשמישתה לאויר אין מטלטלין בה יותר מבית סאתים: מתני' שרשין שהן גבוהין מן הארץ ג"ט לא ישב עליהם. דכיון דגבוהין ג' כאילן חשיבי ואין משתמשין באילן: איתמר שרשי אילן הבאין למעלה מג' לתוך ג'. דלאחר שהגביהו חזרו ונכפפו. רבה אמר מותר להשתמש בהם דכל פחות משלשה דארעא ארעא היא רב ששת אמר אסור להשתמש בהן דכיון דמכח איסורא קא אתו אסורי'. דדמו כמשוניתה. כעין סלע. כהר הזה שמשופע לצדדין כך יוצאים שרשים קטנים מתוך הגדולים לצידיהן וכפופין לארץ מיכן ומיכן והגדולים הולכים ונגבהים באלכסון יותר משלשה. דסלקי לעילאי. הגדולים משהוגבהו למעלה משלשה אסורין לדברי הכל. דנחתי לתתאי. הגדילים ראשן לצד האילן כל זמן שלא גבוה שלשה וכן קטנים היוצאים מן הגדולים בשיפולו. שרו לד"ה דאכתי לאו לכלל איסור אתו. לצדדין. השרשים הקטנים היוצאין מתוך גובהן של גדולים ונוטים לארץ לתוך שלשה לרב ששת אסירי דמכח איסורא אתו לרבה שרו. וכן אניגרא. דהיינו אילן היוצא מתוך חריץ קצר העשוי להוליך מים לשדות ושני צידי האילן של צד גידודי החריץ נכנסין בגידודין ואם בא למדוד מן הצדדין שבתוך הנגר הרי הוא גבוה שלשה ויותר ואם בא למדוד מצדדין השניים שהן מגידודי החריץ ולמעלה אין גבוה שלשה לרבה שרו דכל פחות מג' לארעא ארעא לרב ששת מעומקו מודד והרי גבוה שלשה ומכח איסורא אתי. וכן קרן זוית דהיינו אילן העולה במקצוע שני הכתלים של חצר ושלשת צדדיו נכנסין בתוך המקצוע בכתלי' ואינו נראה אלא צידו שמבחוץ והולך ועולה עד למעלה מן הכותל פחות משלשה לרבה כל פחות מג' לכותל לאו אילן הוא דמעולם לא גבה שלשה ולרב ששת מארעא משחינן ומכח איסורא אתי ודוקא קרן אבל אצל הכותל בעלמא מודה רבה דהואיל ושלשה צדדיו גבוהין והרביעי [שוה] לארץ או לכותל דאסור וקיימא לן כרבה דההוא דיקלא דהוי ליה לאביי דהוה סליק באיפומא. בתוך הבית היה עומד ועולה דרך פי הארובה למעלה מן הגג פחות משלשה אתא לקמיה דרב יוסף שרא לי' (אתא לקמיה דרבא שרא ליה) א"ל רב אחא בר תחליפא דשרא לך כרבה שרא לך. דאמר לא אמרי' מכח אסורא אתי דהא הכא בתוך הבית הוא אסור שגובהו נראה. פשיטא מהו דתימא אפילו לרב ששת ביתא כמאן דמלי דמיא. וכארעא סמיכתא היא ולשתמש בפחות מג' סמוך לגג קמ"ל דלא כרב ששת אלא כרבה וקיי"ל כותיה: אמר רמי בר אבא אמר רב [אסי] אסו' לאדם שיהלך ע"ג עשבי [בשבת] משו' שנאמר ואץ ברגלים חוטא. אלמ' הילוך נמי חטא קרי לה והא איכא חטא שתולש עשבי'. תני חד' מות' להלך ע"ג עשבים בשבת ותניא אידך אסור לא קשיא בלחים אסור. דהוי תולש אבל יבשים כתלושים דמו ושרי. איב"א הא והא בלחים הא בימות החמה והא בימות הגשמים ואי בעית אימא הא והא בימוה"ג הא דסיים מסאני שרי דלא סיים מסאני אסור שהעשבים נדבקים בקשרי אצבעותיו ונתלשים. ואיב"א הא והא דסיים מסאני הא דאית ליה עוקצא. כפול מתחתיו והעשבים נכנסים שם ונתלשי' ואסו'. והא דלית ליה עוקצא שרי ואב"א הא והא דאית ביה עוקצ' הא דאיכא שדכא. פתילה ארוכה שהעשב ארוך אסור והא דליכא שדכא שרי. והאידנא דסבירא לן כר"ש. דאמר דבר שאין מתכוין מותר. שריין כולהו. שהרי אין כאן פסיק רישיה ולא ימות׃
1