אור זרוע, חלק ב ר״כOhr Zarua, Volume II 220
א׳אין אדם ממנה אחרים על פסחו כדי ליקח ממעותיהם חלוק או טלית
בפרק האשה תניא אם ימעט הבית מהיות משה מכדי אכילה ולא מכדי מקח פי' אם יהיו מעות מועטין לבעל הפסח מהיות משה שאין לו במה לקנות צרכי פסח ולקח הוא ושכנו יקח מעות משכינו וימנהו על פסחו ויקח מן המעות מה שהוא צריך לפסח. מכדי אכילה. אם יחסר לו מעות שאין לו במה ליקח צרכי אכילת פסח כגון עצים לצלותו רשאי הוא למוכרו. ולא. מכדי מקח שאם אין לו מעות לסחורה אינו רשאי למכור פסחו לכך ר' אומר אף מכדי מקח שאם אין לו ממנה אחרים עמו [על פסחו ועל חגיגתו] ומעות שבידו חולין שע"מ כן הקדישו ישראל את פסהיהן. רבה ור"ז חד אמר בעצים לצלותו דכ"ע לא פליגי. כיון דתקנת' דפסח הוא כי גופיה דפסח דמי. ויכול להמנות אחרים ליקח במעות עצים כי פליגי במצה ומרור [וכו'] וחד אמר במצה ומרור נמי דכ"ע לא פליגי דכיון דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו תקנת' דידיה היא כי פליגי ליקח לו טלית או חלוק רבנן סברי מהיות [משה] אמר רחמנא החייהו לשה פי' עשה צרכי פסח מן המעות ורבי סבר החיה עצמך משה וקנה בהם אפי' חלוק או טלית כדר' אושעיא דאמר דרבי סבר אפי' בפסח משייר אינש. ומסתבר כמ"ד דבמצה ומרור נמי לא פליגי ומסתבר דאין הלכה כרבי דאמרי' פ' (הדר) ר' יעקב ור' זריקא אמרי הלכה כר"ע מחבירו. וכר' יוסי מחבירו) וכרבי מחבירו ותנן פ' האשה שנתארמלה זה אומר [זה] כתב ידי וזה אומר [זה] כתב ידי צריכין שיצטרף עמהם אחר ד"ר וחכ"א אין צריכין שיצטרף עמהם אחר אלא נאמן אדם לומר זה כתב ידי וא"ר יהודה אמר שמואל הלכה כדברי חכמים פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא הלכה כרבי מחבירו ואפי' מחביריו קמ"ל. א"כ הכא נמי שלא הוזכר ת"ק דרבי הרי רבים פליגי עליה ואין הלכה כמותו ואי משום ההוא סתמא דפ' כל האסורין בתמור' דתנן נתן לה מוקדשים [באתננה] הרי אלו מותרים וכו' דאוקמ' רב הושעיא אליבא דרבי והלכ' כסתם משנה ההיא לאו ראיה היא דאפש' לאוקמי מתני' בקדשים קלים ואליבא דריה"ג כדאביי:
בפרק האשה תניא אם ימעט הבית מהיות משה מכדי אכילה ולא מכדי מקח פי' אם יהיו מעות מועטין לבעל הפסח מהיות משה שאין לו במה לקנות צרכי פסח ולקח הוא ושכנו יקח מעות משכינו וימנהו על פסחו ויקח מן המעות מה שהוא צריך לפסח. מכדי אכילה. אם יחסר לו מעות שאין לו במה ליקח צרכי אכילת פסח כגון עצים לצלותו רשאי הוא למוכרו. ולא. מכדי מקח שאם אין לו מעות לסחורה אינו רשאי למכור פסחו לכך ר' אומר אף מכדי מקח שאם אין לו ממנה אחרים עמו [על פסחו ועל חגיגתו] ומעות שבידו חולין שע"מ כן הקדישו ישראל את פסהיהן. רבה ור"ז חד אמר בעצים לצלותו דכ"ע לא פליגי. כיון דתקנת' דפסח הוא כי גופיה דפסח דמי. ויכול להמנות אחרים ליקח במעות עצים כי פליגי במצה ומרור [וכו'] וחד אמר במצה ומרור נמי דכ"ע לא פליגי דכיון דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו תקנת' דידיה היא כי פליגי ליקח לו טלית או חלוק רבנן סברי מהיות [משה] אמר רחמנא החייהו לשה פי' עשה צרכי פסח מן המעות ורבי סבר החיה עצמך משה וקנה בהם אפי' חלוק או טלית כדר' אושעיא דאמר דרבי סבר אפי' בפסח משייר אינש. ומסתבר כמ"ד דבמצה ומרור נמי לא פליגי ומסתבר דאין הלכה כרבי דאמרי' פ' (הדר) ר' יעקב ור' זריקא אמרי הלכה כר"ע מחבירו. וכר' יוסי מחבירו) וכרבי מחבירו ותנן פ' האשה שנתארמלה זה אומר [זה] כתב ידי וזה אומר [זה] כתב ידי צריכין שיצטרף עמהם אחר ד"ר וחכ"א אין צריכין שיצטרף עמהם אחר אלא נאמן אדם לומר זה כתב ידי וא"ר יהודה אמר שמואל הלכה כדברי חכמים פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא הלכה כרבי מחבירו ואפי' מחביריו קמ"ל. א"כ הכא נמי שלא הוזכר ת"ק דרבי הרי רבים פליגי עליה ואין הלכה כמותו ואי משום ההוא סתמא דפ' כל האסורין בתמור' דתנן נתן לה מוקדשים [באתננה] הרי אלו מותרים וכו' דאוקמ' רב הושעיא אליבא דרבי והלכ' כסתם משנה ההיא לאו ראיה היא דאפש' לאוקמי מתני' בקדשים קלים ואליבא דריה"ג כדאביי:
1