אור זרוע, חלק ב רל״וOhr Zarua, Volume II 236
א׳חגיגת ארבעה עשר
נראה דהכי קיי"ל דחגיגת י"ד אינה אלא מדרבנן כסתמא דמתני' דפ' אלו דברים דתנן אימתי מביאין עמו חגיגה בזמן שהוא בחול בטהרה ובמועט פי' בחול דאע"ג דפסח דחי שבת וטומאה חגיגה הבאה עמו לא דחיא שבת וטומאה. ובמועט שהיה פסח גמר שביעתן ויתחשב להם אכילתן אבל בזמן שהוא בא בשבת ובטומאה ובמרובה אין מביאין עמו חגיגה פי' במרובה שהיתה חבורה מועטת ודי להם בפסח לבדו ואמרי' בגמ' א"ר אשי ש"מ חגיגת י"ד לאו חובה היא דאי ס"ד חובה היא תיתי בטומאה תיתי במרובה ובמועט מ"ט אתיא כדתניא חגיגה הבאה עם הפסח נאכלת תחילה לפסח כדי שיהא פסח נאכל על השבע ותנן פ"ק דחגיגה וחגיגת יו"ט הראשון של פסח בש"א מן החולין כו' ואמרינן בגמ' מ"ש יו"ט הראשון של פסח א"ר אשי הא קמ"ל חגיגת חמשה עשר אין וחגיגת ארבעה עשר לא אלמא קסבר חגיגת י"ד לאו דאורייתא אלא דרבנן הלכך הכי קיי"ל וליתא לדהנהו תנאי דסברי בפ' אלו דברים בפסח חגיגת י"ד דאורייתא והכי מוכח בירושלמי דמסיק התם בפ' אלו דברים ר' יוסה בר בון ר' יעקב בר דסיי כדי שלא יבוא לידי שבירת עצם פירוש שאם היה נאכל הפסח לתיאבון מתוך שהיה רעב היה בא לידי שבירת עצם אבל בחגיגה לית בה משום שבירת עצם כדתניא בתוספתא דזבחים פרק ר"א חגיגה הבאה עמו באה מן הצאן ומן הבקר באה מן הכבשים ומן העזים באה מן הזכרים ומן הנקבות באה בת שנה ובת שנתים ונאכלת לשני ימים ולילה אחד ואין חייבין עליה משום שבירת עצם חגיגה הבאה עמו יוצא בה משום שמחה ואין יוצא בה משום חגיגה רשב"א אומר חגיגה העולה עמו על השלחן מתבערת עמו ואמרי' בירושלמי פרק אילו דברים תני חגיגה הבאה עם הפסח מתבערת עמו איתא חמי חגיגה נאכלת לשני ימים ופסח נאכל עד חצות ואת אמר הכן בעולה עמו על השלחן תבשילין העולין עמו על השלחן א"ר יוסה הדא אמרה ההן דאכל חובץ ובדעתיה מיכול קופר צריך למעבריה פסתיה חובץ פירו' גבינה וקופר פירוש בשר וה"ק שאם אכל גבינה ורוצה לאכול בשר צריך להעביר מעל השלחן כל הלחם שהיה עם הגבינה ולהביא לחם אחר ולאכול עם הבשר. ותנן ס"פ ערבי פסחים בירך ברכת הפסח פטר של זבח של זבח לא פטר של פסח דברי רבי ישמעאל רבי עקיבה אומר לא זו פוטרת [זו] ולא זו פוטרת [זו] ובגמ' מפרש פלוגתייהו ותניא בתוספתא איזהו ברכת הפסח בא"י אמ"ה אקבו"ץ לאכול את הפסח וברכת הזבח אקבו"ץ לאכול את הזבח והאי זבח היינו חגיגת י"ד הבאה עם הפסח וה"ה נדרים ונדבו' שהקריב ערב הפסח:
נראה דהכי קיי"ל דחגיגת י"ד אינה אלא מדרבנן כסתמא דמתני' דפ' אלו דברים דתנן אימתי מביאין עמו חגיגה בזמן שהוא בחול בטהרה ובמועט פי' בחול דאע"ג דפסח דחי שבת וטומאה חגיגה הבאה עמו לא דחיא שבת וטומאה. ובמועט שהיה פסח גמר שביעתן ויתחשב להם אכילתן אבל בזמן שהוא בא בשבת ובטומאה ובמרובה אין מביאין עמו חגיגה פי' במרובה שהיתה חבורה מועטת ודי להם בפסח לבדו ואמרי' בגמ' א"ר אשי ש"מ חגיגת י"ד לאו חובה היא דאי ס"ד חובה היא תיתי בטומאה תיתי במרובה ובמועט מ"ט אתיא כדתניא חגיגה הבאה עם הפסח נאכלת תחילה לפסח כדי שיהא פסח נאכל על השבע ותנן פ"ק דחגיגה וחגיגת יו"ט הראשון של פסח בש"א מן החולין כו' ואמרינן בגמ' מ"ש יו"ט הראשון של פסח א"ר אשי הא קמ"ל חגיגת חמשה עשר אין וחגיגת ארבעה עשר לא אלמא קסבר חגיגת י"ד לאו דאורייתא אלא דרבנן הלכך הכי קיי"ל וליתא לדהנהו תנאי דסברי בפ' אלו דברים בפסח חגיגת י"ד דאורייתא והכי מוכח בירושלמי דמסיק התם בפ' אלו דברים ר' יוסה בר בון ר' יעקב בר דסיי כדי שלא יבוא לידי שבירת עצם פירוש שאם היה נאכל הפסח לתיאבון מתוך שהיה רעב היה בא לידי שבירת עצם אבל בחגיגה לית בה משום שבירת עצם כדתניא בתוספתא דזבחים פרק ר"א חגיגה הבאה עמו באה מן הצאן ומן הבקר באה מן הכבשים ומן העזים באה מן הזכרים ומן הנקבות באה בת שנה ובת שנתים ונאכלת לשני ימים ולילה אחד ואין חייבין עליה משום שבירת עצם חגיגה הבאה עמו יוצא בה משום שמחה ואין יוצא בה משום חגיגה רשב"א אומר חגיגה העולה עמו על השלחן מתבערת עמו ואמרי' בירושלמי פרק אילו דברים תני חגיגה הבאה עם הפסח מתבערת עמו איתא חמי חגיגה נאכלת לשני ימים ופסח נאכל עד חצות ואת אמר הכן בעולה עמו על השלחן תבשילין העולין עמו על השלחן א"ר יוסה הדא אמרה ההן דאכל חובץ ובדעתיה מיכול קופר צריך למעבריה פסתיה חובץ פירו' גבינה וקופר פירוש בשר וה"ק שאם אכל גבינה ורוצה לאכול בשר צריך להעביר מעל השלחן כל הלחם שהיה עם הגבינה ולהביא לחם אחר ולאכול עם הבשר. ותנן ס"פ ערבי פסחים בירך ברכת הפסח פטר של זבח של זבח לא פטר של פסח דברי רבי ישמעאל רבי עקיבה אומר לא זו פוטרת [זו] ולא זו פוטרת [זו] ובגמ' מפרש פלוגתייהו ותניא בתוספתא איזהו ברכת הפסח בא"י אמ"ה אקבו"ץ לאכול את הפסח וברכת הזבח אקבו"ץ לאכול את הזבח והאי זבח היינו חגיגת י"ד הבאה עם הפסח וה"ה נדרים ונדבו' שהקריב ערב הפסח:
1