אור זרוע, חלק ב רנ״בOhr Zarua, Volume II 252
א׳מנהג לעשות ג' מצות של מצוה
לא מצאנו בתלמוד שצריך לעשות שלש מצות של מצוה אלא אדרבה מוכח בירושלמי דלא בעינן כ"א שתים דאמרי' בירושלמי בפ' ע"פ תני איזו היא ברכת מצה מניח פרוסה ע"ג שלימה ופורס מן הפרוסה ומברך בא"י אמ"ה המוציא לחם מן הארץ וטמיש במילחא ולא אכיל עד דמברך על ההיא אומצא דהמוציא אקבו"ץ על אכילת מצה. וכן הפירוש בההיא דפ' כיצד מברכין דאמר רב פפא הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך השלימ' ובוצע מ"ט לחם עני קרינא ביה וי"מ התם שמניה פרוס' זכר ללחם עני מיהו אינו בוצע אלא על השלימה ולא היא אלא כדמפרש בירושלמי שמברך שניהם על הפרוסה א"כ אין צורך בג' מצות. ואמרי' ס"פ ער"פ אמר שמואל לחם עני לחם שעונין עליו דברים ד"א לחם עני מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה ופירש רשב"ם אף כאן בפרוסה לברך על אכילת מצה ושתי שלימות מייתינן משום ברכת המוציא דלא גרע משאר ימים טובים שצריך לבצוע על שתי ככרות שלימין [ובוצע] מאח' מן השלמי' עכ"ל. ועוד ראיתי מפרשי' טעם הגון לג' מצות דאמרי' בפ' הרואה בברכות אר"י ד' צריכין להודות יורדי הים והולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורין וכו' עד מי שהיה חבוש בבית האסורין מנין שנא' יושבי חושך וצלמות אסירי עני וברזל ויכנע בעמל לבם וגו' ויצעקו אל ה' בצר להם וגו' יודו לה' חסדו כו' וישראל נמי במצרים וימררו את חייהם בעבודה קשה גו' ויצעקו אל ה' ותעל שועתם הלכך צריכין להודות ולהביא קרבן תודה כדכתיב בפרשת צו וזאת תורת זבח השלמים גו' אם על תודה יקריבנו גו' ופירש רש"י אם על תודה יקריבנו אם על דבר הודאה על נס שנעשה לו כגון יורדי הים והולכי מדברות וחבושי בית האסורין וחולה שנתרפא שהן צריכין להודות וכתיב בהן יודו לה' חסדו ויזבחו זבחי תודה אם על אחת מהן נדר שלמים הללו שלמי תודה שמן עכ"ל ותנן התודה היתה באה ה' סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות שתי איפות ואיפה שלש סאין עשרים עשרון עשרה לחמץ ועשרה למצה עשרה לחמץ עשרון לחלה ועשרון למצה ובמצה שלשה מינין חלות ורקיקין ורבוכה נמצאו ג' עשרונות ושליש לכל מין וג' חלות לעשרון דהיינו עומר כדכתיב והעומר עשירית האיפה היא הלכך הואיל ויוצאי מצרים בעו להודות ולהתנדב קרבן תודה עבדינן מעומד שהוא (עשרה) [עשרון] שלש מצות למצוה זכר לג' חלות תודה שהיו באים מעשרון אחד וה"ט שמודדין בעומר:
לא מצאנו בתלמוד שצריך לעשות שלש מצות של מצוה אלא אדרבה מוכח בירושלמי דלא בעינן כ"א שתים דאמרי' בירושלמי בפ' ע"פ תני איזו היא ברכת מצה מניח פרוסה ע"ג שלימה ופורס מן הפרוסה ומברך בא"י אמ"ה המוציא לחם מן הארץ וטמיש במילחא ולא אכיל עד דמברך על ההיא אומצא דהמוציא אקבו"ץ על אכילת מצה. וכן הפירוש בההיא דפ' כיצד מברכין דאמר רב פפא הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך השלימ' ובוצע מ"ט לחם עני קרינא ביה וי"מ התם שמניה פרוס' זכר ללחם עני מיהו אינו בוצע אלא על השלימה ולא היא אלא כדמפרש בירושלמי שמברך שניהם על הפרוסה א"כ אין צורך בג' מצות. ואמרי' ס"פ ער"פ אמר שמואל לחם עני לחם שעונין עליו דברים ד"א לחם עני מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה ופירש רשב"ם אף כאן בפרוסה לברך על אכילת מצה ושתי שלימות מייתינן משום ברכת המוציא דלא גרע משאר ימים טובים שצריך לבצוע על שתי ככרות שלימין [ובוצע] מאח' מן השלמי' עכ"ל. ועוד ראיתי מפרשי' טעם הגון לג' מצות דאמרי' בפ' הרואה בברכות אר"י ד' צריכין להודות יורדי הים והולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורין וכו' עד מי שהיה חבוש בבית האסורין מנין שנא' יושבי חושך וצלמות אסירי עני וברזל ויכנע בעמל לבם וגו' ויצעקו אל ה' בצר להם וגו' יודו לה' חסדו כו' וישראל נמי במצרים וימררו את חייהם בעבודה קשה גו' ויצעקו אל ה' ותעל שועתם הלכך צריכין להודות ולהביא קרבן תודה כדכתיב בפרשת צו וזאת תורת זבח השלמים גו' אם על תודה יקריבנו גו' ופירש רש"י אם על תודה יקריבנו אם על דבר הודאה על נס שנעשה לו כגון יורדי הים והולכי מדברות וחבושי בית האסורין וחולה שנתרפא שהן צריכין להודות וכתיב בהן יודו לה' חסדו ויזבחו זבחי תודה אם על אחת מהן נדר שלמים הללו שלמי תודה שמן עכ"ל ותנן התודה היתה באה ה' סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות שתי איפות ואיפה שלש סאין עשרים עשרון עשרה לחמץ ועשרה למצה עשרה לחמץ עשרון לחלה ועשרון למצה ובמצה שלשה מינין חלות ורקיקין ורבוכה נמצאו ג' עשרונות ושליש לכל מין וג' חלות לעשרון דהיינו עומר כדכתיב והעומר עשירית האיפה היא הלכך הואיל ויוצאי מצרים בעו להודות ולהתנדב קרבן תודה עבדינן מעומד שהוא (עשרה) [עשרון] שלש מצות למצוה זכר לג' חלות תודה שהיו באים מעשרון אחד וה"ט שמודדין בעומר:
1