אור זרוע, חלק ב רס״בOhr Zarua, Volume II 262
א׳מתני' חרש שוטה וקטן אין מוציאין את [הרבים] ידי חובתן זה הכלל כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן תני (אבא) [אהבה] בר בריה דר' זירא כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא. שהרי כל ישראל ערבים זה בזה במצות. חוץ מברכת הלחם וברכת היין. וברכת שאר הפירות וריחני שאינן [חובה] אלא שלא יהנה מזה העולם בלא ברכה ובזו אין כאן ערבות שאין כאן חובה על האדם דלא ליתהני ולא לבריך הלכך אם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא. בעי רבא ברכת הלחם של אכילת מצה. שמברכין לפניה המוציא. וברכת היין של קידוש היום. שמברכין לפני קידוש מהו ־ ברכת אכילת מצה וברכת קידוש היום לא תבעי לך דחובה נינהו ומפיק. אלא ברכת היין התחלת ברכה וברכת המוציא מבעיא לן לפי שאינן באות אלא לפי שהמברך צריך שיטעום וא"א ליהנות מעוה"ז בלא ברכה אי נמי לא טעם איהו א"א דלא יהיב לחד מנייהו למיטעם ובעי ברכה מאי. כיון דחובה היא. אכילת מצה חובה עליו וכן קידוש היום חובה עליו וא"א שלא בהנאה להנאה אי אפשר בלא ברכה נמצאת המצוה תלויה בברכת הנאה ומפיק או דילמא ברכת הנאה לאו חובה הוא דלמצוה אתיא דאף בכל ההנאות היא נוהגת. ת"ש דאמר רב אשי כי הוינן בי רב פפי הוה מקדש לן וכי הוו אתו אריסי מדברא הוה מקדש להו הילכ' ש"מ דאף בדני אפי' שיצא מוציא. ת"ר לא יפרוס אדם פרוסת ברכת המוציא לאורחין אא"כ אוכל עמהן כדאמרי' לעיל שאינה חובה עליהם לא יאכלו ולא יברכו ואם עשה הרי הוציא ש"ש לבטלה. אבל פורס הוא לבניו ולב"ב כדי לחנכן במצות בהלל ובמגילה (אבל) [אע"פ] שיצא מוציא הילכך כל הברכות דהן חובה וא"א לו שלא יברך כגון הלל ומגילה ושמונה עשרה ושלא עשאני עכו"ם וכיוצא בהן וברוך שאמר וברכת המצות כגון להניח תפילין ולהתעטף בציצית אע"פ שזה מקיים המצוה חבירו מברך עליו כדפרי' דברכת אכילת מצה לא תבעי ליה דחוב' הוא אע"פ שיצא מוציא אע"פ שזה אוכל מצה חבירו מברך עליו. וההיא תוספתא דברכות פרק ברכת זימון דתניא עשרה שהיו עושין עשר מצות כאו"א מברך לעצמו היו כולן עושין מצוה אחת אחד מברך לכולן התם ה"פ עשרה שהיו עושין עשר מצות שאין ברכותיהן שוות כגון זה לובש תפילין זה מתעטף בציצית זה קובע מזוזה וזה שוחט וזה מעשר וזה תורם וזה מוהל וזה פודה בנו וזה מדליק נ"ח וזה מדליק נר שבת (וזה מדליק נר יו"ט) הואיל ואין ברכותיהן שוות כל אחד מברך לעצמו אבל היו כולן עושין מצוה אחת שכולן לובשין תפילין או מצוה אחרת והואיל וברכה אחת היא אחד מברך לכולן ולאו דוקא שגם המברך עסוק באותה מצוה אלא ה"ה אפילו אינו עוסק בה כדפרי' שזה אוכל מצה וזה מברך אלא אגב דתני רישא עשרה שהיו עושין עשר מצות דדוקא עשר מצות כדפרי' תנא נמי היו כולן עושין מצוה אחת הלכך כל הברכות שהן חובה שאינן באות בעבור הנאת הגוף אלא שמצות ברכה עליו ואי אפשר לו להפטר ממנה אע"פ שיצא מוציא ואפילו ברכת המצות שזה עושה המצוה וחבירו מברך עליו ואפילו הוא בקי חבירו מברך עליו ואפילו לכתחילה חוץ מברכת המזון וק"ש ותפילח כההיא דברכות פרק מי שמתו ירושלמי תני כל מצות שאדם פטור אדם מוציא את הרבים י"ח חוץ מברכת היין פי' פטור דקתני היינו אע"פ שכבר יצא ונפטר ומסיק והא אנן תנינן בניחותא כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבי' ידי חובתם הא אם היה חייב אפילו יצא מוציא. פי' כל הברכות שהן חובה שאינן באות בעבור הנאת גופו כדפרי' לעיל ומסיק א"ר לא שנייא היא ברכת המזון דכתיב בה ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך ר' יוסי ור' יהוד' בן פזי הוו מתיבין אמרו לא מיסתבר בק"ש שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו לא מסתברא בתפילה שיהא כל אחד ואחד מבקש עליו רחמים ע"ע. פי' הני שלשה אף על פי שהן ברכות שהן חובה ואינן באות בעבור הגוף אפ"ה אין סברא לומר שיהא חבירו מוציאו הואיל ויודע בעצמו אלו הברכות והטעם כדפרי' אבל שאר ברכות אע"פ שיודע בעצמו חבירו מברך עליו ואם בעצמו אינו יודע גם באלו שלשה בבהמ"ז ובק"ש ובתפילה חבירו מברך עליו ומוציא אותו י"ח ותנן לקמן סו"פ יום טוב כשם שש"צ חייב כך כל יחיד ויחיד חייב ר"ג אומר שליח ציבור מוציא את הרבי' י"ח תניא א"ל לר"ג לדבריך למה צבור מתפללין אמר להם כדי להסדיר ש"צ את תפלתו אמר להו לדבריכ' למה ש"צ יורד א"ל כדי להוציא את שאינו בקי אמר להן כשם שמוציא את שאינו בקי כך הוא מוציא את הבקי ארבב"ח א"ר יוחנן מודי' חכמי' לר"ג אחר שנחלקו חזרו והודו ורבא אמר עדיין היא מחלוקת שמעה חייא בריה דרבה בר נחמני אזל אמרה קמיה דרב דימי בר חיננא וא"ל הכי אמר רב עדיין היא מחלוקת אמר ליה חייא לרב דימי רבה בב"ח אמר נמי דכי (שנחלק רב) [שנחלקו] על ר' יוחנן שאמר כך כי אמרה ר' יוחנן להא שמעתא אפליג עליה רשב"ל ואמר עדיין היא מחלוקת ומי (א"ר) [אר"י] דכי והא"ר הונא צפוראה אמר רבי יוחנן הלכה כר"ג הלכה מכלל דפליגי כי סליק רבי אבא מימי' שהפליג בספינה וחזר. פירשה מודים חכמים לר"ג בברכות של ר"ה ויוה"כ כדמפרש טעמיה לקמן והלכה כר"ג מכלל דפליגי בברכות דכל השנה כולה איני והא"ר הונא צפוראה א"ר יוחנן הלכה כר"ג בברכות של ר"ה ושל יוה"כ ופרקי' אלא ארנב"י מאן מודים ר"מ והלכה מכלל דפליגי רבנן עליה דר"מ מאי היא דתניא ברכות של ר"ה ושל יוה"כ ש"צ מוציא את הרבים י"ח דברי ר"מ וחכ"א כשם שש"צ חייב כך כל יחיד חייב מ"ש הני דר"ה ודיוה"כ משום דאוושי ברכות שהרי הן ט' וארוכות ואין הכל בקיאין בהן. כתב רבי' יצחק אלפס ושמעינן מהא דהלכה כר"ג בברכות של ר"ה ושל יוה"כ בלבד אבל בשאר ימות השנה לא אלא כשם שש"צ חייב כך כאו"א שהוא בקי חייב וכן הלכה עכ"ל והיינו כדפרישית שתפילה של כל השנה אם הוא בקי אין חבירו מברך עליו. כי אתא רבין א"ר יעקכ בר אידי א"ר שמעון חסידא לא פטר ר"ג [אלא] עם שבשדו' בלבד הואיל ואניסי במלאכה אבל כולי עלמא לא משום דלא אניסי ויכולין להסדיר תפילתן. ירושלמי רב הונא רבה דציפרין בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג באילן תקיעייא ר' זעירא ורב חסדיי הוו יתבין תמן בתקיעתא מן דצלון את צלותא קם ליה רב חסדיי ומצלי א"ל ר' זעירא לא כבר מצלינן א"ל מצלי' וחזר ומצלי דנחתין מערבאי לתמן אמרין מן שם ר' יוחנן הלכה כר"ג באילין תקיעייא (ואתא) [ואנא] לא כונית הא אילו כוונית הוינא נפיק ידי חובתי א"ר זעירא ויאות כל תנאי תנו לה בשם [רבן גמליאל ורבי הושעיא תני לה בשם] חכמין (דבי קסרי) [ר' ארא דקסרין] בשם ר' יוחנן והוא שיהא שם מראש התפילה ועד סופה ואע"פ שהוא בקי כר' זעירא ורב חסדיי ושל שאר ימות השנה אינו יוצא בתפילה של ציבור אלא שאינו בקי אבל בקי לא הילכך ליתא ליה למה שפסק (כר"ג) [בה"ג] דיחיד שטעה ולא הזכיר של ר"ח יכוין את לבו לתפילתו. של ש"צ מתחילה ועד סוף ויוצא אע"פ שהוא בקי דהא פסקינן בשאר ימות [השנה] ש"צ אינו מוציא אלא למי שאינו בקי ותו קשה לדבריהם דהא אסקי' דלא פטר ר"ג אלא עם שבשדות בלבד דאניסי במלאכתן ואין יכולין להסדיר תפילתן אבל דעיר לא. מיהו ה"מ שלא באו לביהכ"נ ולא שמעו תפילה כלל אבל אם באו ושמעו התפילה מתחילה ועד סוף אע"פ שהיו בעיר והיו יכולין להסדיר תפילתן אפ"ה ש"צ מוציא אותן כדתני אבא בריה דר' מניומי בר חייא העם שאחורי הכהנים אינן בכלל ברכה ופירש"י ואע"פ שעם שבשדות בכלל ברכה הני דמצו למיתי קמי כהנים ויפנו הכהנים אליהם ויברכום והם לא באו אינם בכלל ברכה ועלה קאמר ר"ש חסידא דלא פטר ר"ג אלא עם שבשדות דאניסי שאינן יכולין לבא לביהכ"נ אבל דעיר שיכולים לבא לביהכ"נ לא פטרם ש"צ אבל אם באו לביהכ"נ ושמעו התפילה מתחילה עד סוף ה"נ דיצאו ואין הטעם תלוי בלהסדיר תפלתו אלא בביאה לביהכ"נ והשתא לא תקשי לה"ג. אבל הא קשיא להו דאין ש"ץ מוציא את הבקי בשאר ימות השנה כדפרי'. וההיא דתפילת השחר דאמר רב אשי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו ושאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפילה ופריך עליה מדתני טעה ולא אמר שאלה בברכת השנים וגבורות בתח"ה מחזירין אותו ומשני הא ביחיד והא בציבור ופריך אי הכי מפני ששומעה משליח ציבור מבעי ליה ומסיק אידי ואידי ביחיד הא דאידכר קודם שומע תפילה הא דלא אידכר קודם שומע תפילה משמע דבצבור יוצא ע"י שליח ציבו'. שאני התם שהתפלל כל התפילה בעצמו אלא שטעה בשאלה בעלמא שהיא בקשה ואינה ברכה הלכך יוצא ע"י ש"צ אבל תפילה של כל ימות השנה שהן ברכות ולא התפלל כלל ה"נ שאינו יוצא בתפילת ש"צ הואיל והוא בקי. והשתא דאתינא להכי לה"ג נמי לא תקשי דהואיל והתפלל כל התפילה אלא שדילג יעלה ויבוא והיא אינה ברכה אלא בקשה ה"נ שיוצא בתפילת שליח ציבור:
1