אור זרוע, חלק ב ער״זOhr Zarua, Volume II 277
א׳ערב יום הכפורי' מנהג לטבול ולבקש מחילה כל מי שחטא לחבירו כדאשכחן ברב דאזל לגבי ההוא טבחא במעלי יומא דכיפורי וגבי ד' חנינא תריסר מעלי יומא דכיפורי והראיה שטובלין מדאמר במדרש ר' תנחומא סוף פרשת ואתחנן שמע ישראל וגו' רבנין אמרי אבל ביוה"כ שהן נקיים כמלאכים אומרים אותו בפרהסיא ואמרי' בפדר"א בפרק מ"ו ראה סמאל שלא מצא חטא בישראל ביוה"כ ואמר לפני הקב"ה רבש"ע יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת מה מלאכי השרת יחופי רגל אף ישראל כן ביוה"כ מה מלאכי השרת אין להם קפצין אף ישראל כן עומדים על רגליהם ביוה"כ מה מה"ש אינם אוכלים ושותים אף ישראל כן ביוה"כ מה מה"ש נקיים כך ישראל נקיים מכל חטא ביוה"כ מה מה"ש שלום ביניהם כך ישראל שלום ביניה' ביוה"כ והקב"ה שומע עדות מפי קטיגור שלהם ומכפר על המזבח ועל המקדש ועל הכהנים ועל כל הקהל מקטן ועד גדול. ומדקאמר שישראל נקיים דהיינו שטבלו [ש"מ] שכן מנהג בישראל לטבול בעיוה"כ ומיכן כמו כן סמך לאותן שעומדים ביוה"כ כל היום ומדקאמר שיש לישראל שלום ביניהם ביוה"כ ש"מ שכך הוא רגילות ומנהג ביוה"כ לכל מי שחטא לחבירו שמבקש ממנו מחילה בעיוה"כ ויהיה כל יוה"כ שלום ביניהם דומיא דמלאכי השרת. ובמדרש שובה מצאתי יתברך שמו של הקב"ה ויתעלה זכרו שהוא מחבב את ישראל ותיקן להם עשי"ת שאפילו יחיד עושה בהן תשובה מקבלין תשובתו כתשובת ציבור לפיכך צריכים כל ישראל להחזיק בתשובה ולעשות שלום בין איש לחבירו ולמחול זה לזה בערב יוה"כ כדי שיתקבלו תשובתן ותפילתן לפני הקב"ה בחיבה ובשלום ואהבה יתירה. בתנחומא פרש' וה' פקד את שרה ילמדינו רבי' אם יהיה קטטה בין אדם לחבירו באיזה צד מתכפר לו ביוה"כ כך שנו רבותינו עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר שבינו ובין חבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו ואם הלך לרצותו ולא קיבל עליו מה יעשה אר"י בן דורמסקית זה סימן יהיה בידך כל זמן שאתה מרחם על חבירך יש לך רחמים ואם אין אתה מרחם על חבירך אין לך רחמים ומה יעשה א"ר שמואל בר נחמני יביא עשרה בני אדם ויעמידם שור' אחת ויאמר להם קטטה היתה ביני ובין פלוני והלכתי לרצותו ולא קיבל עליו והקב"ה רואה שהשפיל עצמו מרחם עליו שנאמר ישור על אנשים וירצהו ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי אם עשה כן מה כתיב אחריו פדה בשלום נפשו מעבור בשחת. ובירושלמי דפ' יום הכפורי' שמואל אמר ההן דחטא לחבריה צריך למימר ליה סרחית עלך [ואין קבלות הא טבאות] ואי לא אייתי בני נש ומפייס ליה קומיהון הה"ד ישור על אנשים וגו' [וכו'] מת צריך מפייסיתיה על קבריה ומימר לו סרחית עלך וה"נ אמרי' בפרקין ואם מת (א"ר יוסף אמר ר' אבהו) [א"ר יוסי בר חנינא] מביא עשרה בני אדם ומעמיד לו על קברו ואומר חטא חטאתי לאלקי ישראל ולפלוני זה ומסיים בירושלמי התם במה דברים אמורים בשאר עבירות אבל המוציא שם רע על חבירו אין לו מחילה עולמית:
1
ב׳נהגו הקדמונים שבקהילות ריינוס שאומרי' שתקנת הקדמונים וחרם שלא להוציא ש"ר על המתים שהן שוכני עפר ורבים תמהו מה ראו על ככה ואמר מורי רבי' אב"י העזרי כי כוונו להגדה דר' תנחומא דגר' פרש' ואתחנן אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כל הכעס עלי למה וכו' עד חטאת כו' עונות אמרת שלח נא ביד תשלח. ומאז באתי אל פרעה. לא ה' שלחני. אם בריא' יברא ה'. שמעו נא המורים. הנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים [וכי] אברהם יצחק ויעקב אנשים חטאים היו שאמרת לבניהם כך אמר לפניו ממך למדתי שאמרת את מחתות החטאים האלה בנפשותם א"ל הקב"ה אני אמרתי בנפשותם ולא באבלתם ׃
2
ג׳וחייבים להוסיף ביוה"כ מחול על הקודש כדתניא ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב יכול יתענה בתשעה ת"ל בערב אי בערב יכול משתחשך ת"ל בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום מיכן שמוסיפין מחול על הקודש אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מניין ת"ל שבתכם והכי קיי"ל כי האי תנא דתוספת יוה"כ דאורייתא כדאמר ר"פ המביא כדי יין הנח להם לישראל שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין סבור מינה ה"מ בדרבנן אבל בדאורייתא לא ולא [היא לא] שנא דאורייתא ל"ש דרבנן דהא תוספת יוה"כ דאורייתא וקא אבלי ושתו עד שחשיכה ולא א"ל ולא מידי הא למדת דתוספת דיוה"כ דאורייתא וצריכי' להפסיק מבעו"י:
3
ד׳ורגילין לאכול היטב ומאכלים טובים כדאמר פר"ק דכתובות בין כך ובין כך לא יבעול לא בע"ש ולא במוצ"ש בשלמא בערב שבת משום חבורה אלא מוצאי שבת אמאי לא א"ר זירא גזירה שמא ישחוט בן עוף א"ל אביי אלא מעתה יוה"כ שחל להיות בשני בשבת ידחה גזירה שמא ישחוט בן עוף שצריכין להרבות בסעודה אחר השבת שהוא ערב יוה"כ וכו' הא למדת שהיו מרבין בסעודה ערב יום הכפורים. ואמרי' במדרש עבד הגמון רצה לקנות דג גדול ובא חייט אחד ישראל וקנאו ביוקר שלח ההגמון אחריו ושאלו על מה עשית הדבר הזה א"ל אדוני ערב יום הכפורים ויום מחילה וסליחה הוא לנו ולכך פזרתי הוני לקנותו ופטרו ההגמון לשלום. הלכך אנו נוהגין להרבות בסעודה בעיוה"כ ואוכלים סעודה המפסקת מבעו"י שהשמש זורח והיכא שהפסיק בערב יוה"כ ועדיין הוא יום ולא אסר עצמו בפירוש באכיל' ושתייה אלא כך בסתם עמד משלחנו ולא היה בדעתו לאכול יותר אם אח"כ נמלך ורצה לאכול ולשתות הרשות בידו כההיא דאיכה רבתי ר' יהודה בן בתירה אזל לנציבין בערובת צומא רבא אתא ריש כנישתא לאזמוניה א"ל כבר אכלי ופסקי לי א"ל אשגח עלי דלא לימרו אינשי ההוא לא אשגח עליה אזל עימיה ואכל מן כל עיגול חד פתית ואכל מן כל תבשיל חד פס ושתה מן כל כוס וכוס חד כוס ש"מ אע"ג דפסיק אכל ויש לך לומר שכשאכל בבית ההוא ריש (גלותא) [כנישתא] עדיין לאחר שאכל (הוא) [היה] יום וכן פר"ח:
4
ה׳בנדרים בפרק ד' נדרים תנן ראב"י אומר אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו יאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל. לא שמע ליה ולא אתי בהדיה ח"מ והכי קתני הרוצה שיאכל חבירו אצלו ומסרהב בו ומדירו נדרי זריזין הוא והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה כולה יעמוד בר"ה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר ופי' ה"ר יצחק בן רבי' מאיר דהך סיפא לאו מדברי ראב"י חוא אלא לכ"ע ואפי' תמצא לומר דמדברי ראב"י היא פירש [ר"ת] בשם רבי' שמואל אחיו דלא פליגי רבנן עליה בהא ופרכי' אי זכור עקריה לתנאיה וקיים ליה לנדריה אמר אביי תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר רבא אמר לעולם כדקאמר מעיקרא הב"ע כגון שהתנה בר"ה ולא ידע ממה שהתנה והשתא קא נדר אי זכור בשעת הנדר ואמר על דעת ראשונה אני נודר עקרי' לתנאיה וקיים ליה לנדריה ופי' ר"ת דרבא לא פליג אסברתיה דאביי אלא אגירס' דידיה דמשבש מתני' וגריס ובלבד שלא יהא זכור פליג והכי קאמר רבא מודינא לסברתך דכל היכא ששכח התנאי לגמרי שאינו זכור כלל שהתנה שום תנאי בעולם ונדר דעקרי' לנדריה וקיימיה לתנאיה כשיזכור שהתנה והיכא שזוכר את התנאי ויודע ממה שהתנה ואעפ"כ נדר גם זה הדין עמך דקיימיה לנדריה ועקריה לתנאיה אך מה שאתה משבש המשנה וגורס שלא יהא זכור בהא פליגנא עלך כי אין צריך לשבש אלא ה"ג ובלבד שיהא זכור וה"פ כגון שהתנה בר"ה על נדריו שיהיו בטלין וזוכר שהתנה אך אינו זוכר על מה התנה אם על נדרים שבינו לבין עצמו התנה או על נדרים שבינו לבין חבירו והשתא קאמר נדר מה שנדר אי זכור בשעת הנדר לומר על דעת הראשונה אני נודר נדריה לית ביה מששא לבסוף כשיזכור שהתנה על זה הנדר שנדר ואי לא זכר לומר על דעת ראשונה אני עושה אז אע"פ שיזכור לבסוף שעל זה הנדר שנדר התנה אפ"ה בטליה לתנאיה דסבר הוא דכיון שלא אמר על דעת הראשונה אני נודר משמע אפי' היה זוכר ממה התנה אפי' הכי היה נודר ולעולם רבא לא פליג על סברתיה והילכתיה דאביי אלא אגירסא דידיה פליג והאי דקתני במתני' ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר לאו על תנאי קאי אלא שיהא זכור לומר על דעת ראשונה אני נודר כדפרישית. ואומר ר"ת דהיינו מה שאנו מתפללין כל נדרי בערב יום הכפורים וא"ת אם כן נתפלל בראש השנה כדתנן יעמוד בר"ה ויאמר אומר ר"ת משום שביום הכפורי' אינם עסוקין באכילה ושתייה שכבר הפסיקו מבעוד יום ונאספים לביהכ"נ מפני שיום סליחה ומחילה הוא ע"כ תקנוהו לומר בערב יוה"כ ועוד אומר ר"ת דאיפשר דר"ה דקתני במתני' היינו יוה"כ כדכתי' ביחזקאל בעשרים וחמשה שנה לגלותינו בראש השנה בעשור לחודש בארבע עשרה שנה אחרי אשר הוכתה העיר בא אלי הפליט מירושלים לאמר הוכתה העיר ואמרי' פ"ב דערכין איזו הוא שנה שר"ה שלה בעשור הוי אומר זה יובל הילכך אומר ר"ת שכך יש להתפלל מיום כיפורים זה [עד יום כיפורים הבא עלינו ומוחק מ"ש במחזורים מיום הכיפורי'] שעבר עד יום כפורים הבא הזה [חדא דבעי יחיד מומחה או ג' הדיוטות וליכא] ותו דאין מתירין הנדר בלא חרטה ועוד שצריך לפרוט את הנדר כההיא דגיטין דפ' השולח דאיבעיא להו צריך לפרוט את הנדר או דילמא אין צריך לפרוט את הנדר ר"נ אמר א"צ ור"פ אמר צריך ופסיק ר"ת כרב פפא דבתראה הוא והכי מוכח בירושלמי דנדרים פרק השותפין דמסיק אית תנאיי תני צריך לפרוט את הנדר ואית תניי תני א"צ לפרוט את הנדר חד בר נש נדר דלא מרווחא אתא לקמיה דר' יודן בר שלום (ממון) [מן] דעטיף ויתיב ליה א"ל דלא מרוחנא א"ל וכי בר נש עביד אמר ליה לקוביסטוסא אמר ברוך שבחר בחכמים שאמרו צריך לפרוט את הנדר הלכך אינו מועיל כלום מה שאמר מיוה"כ שעבר שאין כאן חרטה גם לא פרט את הנדר אלא כך י"ל מיום כפורים זה עד יום הכפורים הבא עלינו לטובה. וש"צ אומר וכל הקהל מסכימים עמו ומכוונים לכם לדבריו. וא"ת והא דאיחרטנא בהו לשעבר משמע אומר ר"ת דמשמע נמי להבא כדאמרי' בברכות יהיו לרצון אמרי פי משמע דאמינא ומשמע דאמרי ומה שאומרי' כל נדרי ג"פ אומר ר"ת משום דחכם המתיר את הנדר אומר מותר לך מותר לך ג"פ וכן חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל נהגו לומר ג"פ ובלא צורך וכתב רבי' תם שיש מקומות שא"א אותו אלא פ"א והדין עמהן ומה שתקנו לומר ונסלח לכל עדת בנ"י וגו' אחר כל נדרי אומר ר"ת משום דסליחה שייכא אחר היתר נדרים כההיא דפ' מי שאמר הריני נזיר ושמע דת"ר אשה הפירם וה' יסלח לה באשה שהיפר לה בעל והיא לא ידעה הכתוב מדבר שהיא צריכה כפרה וסליחה וכשהיה מגיע ר' עקיבה אצל פסוק זה היה בוכה ומה מי שמתכוין לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה וכו' הכא נמי שנדר ושכח את התנאי המבטל את הנדר ועבר לכשיזכו' את התנאי צריך סליחה וכפרה וא"ת איך אנו אומרים אותו ברבים והא אמרי' התם בסמוך רב הונא בר חיננא סבר למידרשיה בפירקא א"ל תנא קא מסתים ליה סתומי כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים ואת דרשת ליה בפירק' אומר ר"ת רב הונא בר חיננא סבר למדרשיה בפירק' ללועזים בלשון לעז שיהיו כולם מבינים ויהיו מזלזלים בנדרים אבל עכשיו שאנו אומרים אותו בלשון הקודש אין כולם מבינים ולא אתי לזלזולי בנדרים. ופירש רבי' יצחק בר שמואל דתנאי דר"ה אינו מועיל כלום אא"כ נתחרט שהותר לו בלא התרת חכם אבל כל זמן שלא נתחרט על עיקר נדרו אין התנאי מועיל לו כלום ועוד פי' שאם נדר על דעת רבים אין התנאי של ר"ה מועיל לו כלום כיון דתלאו ברבים עקריה לתנאיה וקיימיה לנדריה וכתב מורי אב"י העזר"י אנן נהגינן לומר מיום הכפורים שעבר ועד יוה"כ הזה הבא עלינו כולהון איחרטנא בהון לפי שאין הכל בקיאין לידע דהנודר כאילו בנה במה וכולם (מכוונים) [שמכוונים] לדעת שלוחי ציבור (כולם) [כאילו] אמרו בפי' שבנו ונתחרטנו על נדרינו והננו נשאלים והוא מתיר להם בהסכמת רבים שאין יחיד מתיר אלא מומחה עכ"ל ומאוד נראים דברי ר"ת ואין לפרוש מדבריו וכך יש להתפלל מיום כיפורים זה עד יום כפורים הבא עלינו לטובה וכן עיקר ואפילו לאותן שמתפללין מיום הכיפורים שעבר שמתיר להם הנדרים שעברו אין צריך לומר חוץ מתקנת הקהל וגזירתם וחרם של ישוב שאין הסכמתם להתרה זו ויחיד נמי לא מצי למשרי כך כתב מורי רבי' אבי העזרי עכ"ל ואם יכול להטמין תבשיל מערב יום הכפורים כדי לאוכלו במוצאי יום הכפורים דבר זה פירש' בהלכות ערב שבת ׃
5
ו׳מתני' יום הכפורים אסור באכילה ושתייה וברחיצה מקצת גופו ככל גופו אם היו ידיו מלוכלכות בטיט או בצואה או שצריך לנקביו רוחץ כדרכו ואינו חושש והבא מבית הכסא מותר מהאי טעמא ודוקא כשנפנה אבל משום הטלת מים לא אם לא שישפשף כדתנן בפרק אמר להם הממונה זה הכלל היה במקדש כל המסיך רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים צריך קידוש ידים ורגלים ואמרי' בשלמא רגליו משום נצוצות אלא ידים מאי טעמא א"ר אשי זאת אומרת מצוה לשפשף הא למדת דווקא בשפשף אם לא שפשף אין טעון קידוש אפילו במקדש כ"ש הכא אם לא שפשף שא"צ נטילת ידים אבל אם שיפשף הרי ידיו מלוכלכות ורוחץ כדרכו ובשחרית כשעומד מלישן מתיר ר"ת ליטול ידיו כדרכו בין בט' באב בין ביוה"כ כדאמר בשמעתי' תנא דבי מנשה רשב"ג אומר אשה מדיחה ידה אחת ונותנת פת לבנה הקטן ואינה חוששת לפי שרוח רעה שורה על הלחם שנלקח בידים שלא נטלו שחרית ושם השד שיבתא ופר"ח דהיינו שד שחונק קטן בן חמש שנים א"כ הכא נמי הואיל ואיכא סכנה כההיא דפ' שמונה שרצים דתניא ר' מונא אומר בשם ר' יהודה יד לעין תקצץ יד לאוזן תקצץ יד לפה תקצץ הרי דאי אפשר לו לאדם להזהר שלא יניח ידו בפיו ובעיניו ובחוטמו ובאזניו וההיא דלקמן ר' יהושע בן לוי דמטפחת היתה לו פי' סודר בעיוה"כ והיתה שורה אותה במים למחר היה מקנח בה פניו ידיו ורגליו וכן כי אתא רבה בר מארי אמר ערב ת"ב מביאין לו מטפחת והיה שורה אותה במים ומניח תחת מראשותיו ולמחר מקנח בה פניו וידיו ורגליו בערב יוה"כ מביאין לו מטפחת והיה שורה אותה במים ועשאה כמין כלים נגובים ולמחר מעבירה ע"ג עיניו ואינו חושש א"ר יעקב לר' ירמיה בר תחליפא איפכא אמרת לן ואותיבנך סחיטה. הלכך מ"מ האי לישנא עיקר דביוה"כ היה עושה אותה נגובים אומר ר"ת בההיא מותר בכל ענין בכל עת ובכל שעה שירצה ובירושלמי מייתי להא דר' יהושע בן לוי ואינו מכוון לתלמוד שלנו ולכך לא כתבתיו. וכמו שהתרנו בידיו מלוכלכות לרחוץ בדרכו ה"נ רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה מותר לרוחצם במים כדאמר בירושלמי בפרקין. ודפרק קמא דתענית הורי ר' בא בבא מן הדרך והיו רגליו כהות עליו שמותר להרחיצן במים ותניא נמי הכי בתוספתא וכך היה רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היו ידיו או רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה מדיחן במים כדי שלא יטנפו כליו: ת"ר ההולך [להקביל] פני רבו או פני אביו או פני מי שגדול ממנו עובר עד צוארו במים ואינו חושש משום רחיצה איבעיא להו רבא לגבי תלמידא מאי ולא אפשיט ואזלינן בה לחומרא רבא שרי להו [לבני עבר ימינא] למיעבר ולנטורי פרי' שהיו להם פרדסי' בעבר הנהר א"ל אביי לרבא תניא דמסייע לך שומרי פירות עוברי' עד צוארן במים ואינן חוששין רב יוסף שרא להו לבני בי תרבו. שם דכפר. למיעבר במיא ולמיתי לפרקא. לדרשא שהיו דורשין ביוה"כ. למיזל לא שרי להו א"ל אביי א"כ אתה מכשילן לעתיד לבוא לשנה האחרת לא יבואו הואיל ולא התרת להם לעבור את המים לחזור איכא דאמרי שרא להו למיתי ושרא להו למיזל א"ל אביי נהי דלמיתי מצוה קעבדי אלא למיזל מאי מצוה קעבדי א"ל א"כ אתה מכשילן לע"ל הילכך תרווייהו שריין למיתי ולמיזל רב יהודה ורב שמואל בר רב יהודה הוו קיימי אגודא דנהר פפא אמבר' דחצדד. מעבר הנהר מול חצדד. רמא להו קלא רמי בר פפא מהאי גיסא מהו למיעבר מיא ולמיתי לגבייכו למישאל שמעת' א"ל רב ושמואל דאמרי תרוייהו עובר ובלבד שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו ולהגביה שולי חלוקו על זרועו דאינו נראה כמלבוש אלא כנושאו על כתיפו דאמ' מר היוצא בטלית מקופלת ומונחת על כתיפו בשבת חייב חטאת שבת דאיכא מנעל מאי מי שרי למיעבר במים או דילמא חיישינן דילמא נפלי מכרעיה ואתי לאתוינהו ת"ש דאמר רב נחמיה חתניה דבי נשיאה אנא חזיתינהו לרב אמי ולרב אסי דמטי עורקמ' דמיא ועברינהו דרך מלבוש. במנעלים עברו. התינח מנעל סנדל מאי שאינו יכול להדקו ולקושרו יפה ברגלו כמו מנעל א"ר רחומי אנא חזיתיה לרבינא דמטא עורקמא דמיא ועברה דרך מלבוש רב אשי אמר סנדל לכתחילה לא. ונראה דכל הני דשרינן בשמעת' לעבור במים משום דלאפושי הילוכא נמי חיישי' ולא דחינן הא מפני הא כההיא דפ' המביא כדי יין דא"ל רבא בר רב חנין לאביי אמור רבנן כמה דאיפשר לשנויי משנינן והא הני נשי דקא מליין מיא ולא לא משניין ולא א"ל ולא מידי א"ל היכי ליעבדו דמליא בחצבא רבה נימלי בחצבא זוטא קא מפשא בהילוכא דמליא בחצבא זוטא תימלי בחצבא רבה קא מפשא במשוי תכסייה בנכתמא זימנין דמפסיק ואתיא למקטריה נפרוס סודר עליה זימנין דמיכתמיש במיא ואתי לידי סחיטה הא למדת דכי היכי דחייש לסחיטה ה"נ חייש לאפושי הילוכא ובפ' אלו קשרים אמר שלא יהיה הלוכך של שבת כהלוכך של חול מאי היא כי הא דר' זירא אמר רב ואמרי לה א"ר אבא אמר רב הונא היה מהלך בשבת ופגע באמת המים אם יכול להניח את רגלו אחת ראשונה קודם שתעקר שנייה מותר ואם לאו אסור מתקיף לה רבא היכי ליעבד ליקיף קא מפיש הילוכא יחות וליעבר מיא זימנין דמתווסן מאניה מיא ואתי לידי סחיטה אלא בהא כיון דלא איפשר שפיר דמי וכו' התם נמי כי היכי דחייש לסחיטה ה"נ לאפושי הילוכא. הכא נמי בשמעתין כי הדדי נינהו ואע"ג דיכול להקיף ולעבור דרך היבשה אפ"ה שרינן ליה לעבור במים ובפרק מפנין נמי מסקנא דשמעתי' דלמעוטי בהילוכ' עדיף טפי מלמעוטי במשאוי:
6
ז׳מתני' יוה"כ אסור באכילה ושתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה: ת"ר אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו אם היה חולה או שיש לו חטטין בראשו סך שמן כדרכו ואינו חושש ובנעילת הסנדל אם היה מנעל קרוע נר' דמותר דאמרי' בירושלמי דמגילה בפ' בני העיר אית מילין דלא אתגייר אנטונינוס ראו אותו יוצא במנעל פחות ביוה"כ מה את ש"מ אפי' יריאי שמים יוצאין בכך פי' יש מעשים שנוכל ללמוד מהם שלא נתגייר אנטונינוס ועתה מביא המעשה שראו אותו שיצא במנעל פחות ביוה"כ ש"מ דלא נתגייר והוא משיב לו שאין מיכן ללמוד כלום שאפי' כשרים שבישראל שהן יראי שמים יוצאין במנעלים פחותי' פירוש קרועים. מיהו איני יודע כמה יהיה קרוע ויהיה מותר לצאת בו. אמר ר' יצחק בר נחמני אני ראיתי את ר' יהושע בן לוי שיצא במנעל של שעם ביוה"כ ואמינא ליה בתענית. דנגזר על הגשמים דתנן במסכת תענית אסור בנעילת הסנדל. מאי. ואמר לי ל"ש וארבב"ה אני ראיתי את ר' אלעזר דמן נינוה שיצא בסנדל של שעם ביום הכיפורים ואמינא ליה בתענית ציבור מאי וא"ל ל"ש. שעם פי' רש"י מין גומא שקורין פוי"י רב יהודה נפיק ברהיטני מין שעם אביי נפיק בדהוצני סנדל של כפות תמרים רבא נפיק בדיקולי של עשבים רבה בב"ח כריך סודריה (מכרעיה) [אכרעיה] ונפיק בירוש' דשמעתין כל אילו שאמרו אסורים בנעילת הסנדל יוצא לדרך נועל הגיע לכרך חולץ אית תניי תני יוצאין באנפילייא ביוה"כ ואית תנאיי תני אין יוצאין באנפילייא ביוה"כ ומסיים עלה בירוש' פ"ק דתענית א"ר חסדאי מ"ד אין יוצאין באנפוליא של עור ומ"ד יוצאין באנפלייא של בגד. ותו אמרי' בירושלמי דשמעתין ודפ"ק דתענית ר' יצחק בר נחמן סלק לגביה ריב"ל בלילי צומא רבא נפיק לגביה לביש סולייסא בלילי תעניתא הילכך מותר לצאת ביום הכפורים באנפילייא של בגד נוגביצי בלשון כנען:
7
ח׳מתני' המלך והכלה ירחצו את פניהם והחיה תנעול את הסנדל דברי ר' אליעזר וחכמי' אוסרין ירושלמי סברי מימר על כולהן אשכח תני על סופה מתני' מני ר"ח בן תרדיון היא דתניא המלך והכלה לא ירחצו את פניהם ר' חנניא בן תרדיון אומר משום ר' אליעזר המלך והכלה ירחצו את פניהם מלך מ"ט אמר רבא בר זבדא אמר רב מלך ביופיו תחזינה תראינה ארץ מרחקים כלה מ"ט אמר רב כדי שלא תתגנה בפני בעלה א"ל רב לר' חייא עד כמה מקריא כלה. א"ל כדתניא אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל ל' יום מחמת האבל אלמא כל שלשי' בעיא נוי והלכה כר' אליעזר דסתם לן תנא כותיה כדמפר' בירושלמי דלא פליגי חכמים דמתני' כ"א אסיפא דהיינו אחיה אבל אמלך וכלה לא פליגי וקיי"ל בהחולץ סתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם:
8
ט׳מתני' והחיה תנעול את הסנדל משום צינה דברי ר"א וחכמים אוסרין מתני' מני רחב"ת היא דתניא והחיה לא תנעול את הסנדל רחב"ת אומר משום ר"א החיה תנעול את הסנדל משום צינה אמר שמואל אם מחמת סכנת עקרב מקום שיש לחוש לעקרבים מותר כל אדם לנעול ׃
9