אור זרוע, חלק ב ער״טOhr Zarua, Volume II 279
א׳מתני' עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשה. ת"ר עוברה שהריח' בשר קודש [או בשר חזיר] תוחבין לה כוש ברוטב [ומניחין לה על פיה] אם מתיישב דעתה מוטב ואם לאו מאכילים אותה בשר עצמו שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מעכו"ם וג"ע ושפ"ד ובפ' אע"פ אמר אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי אפיתחא דבי אזרגיד מלכא חליף ואזל אטורנגא דמלכא פי' מושיב המנות לפני המלך והשרים ופר"ח תבשיל של המלך. חזייה רב אשי למר זוטרא דחוורן אפיה שנתאוה למאכל זה שקל באצבעיה ואנח בפומיה פי' בעבור הסכנה. ההיא עוברה דארחא ויום הכיפורים היה והיתה מתענה אתאי לקמיה דר' אמר להו זילו לחושו לה באודנא. דאידנא יומא דכיפורי הוא אולי תוכל להתאפק לחשו לה ואילחשא פי' קיבלה את הדברים שפסק את העובר מתאותו. קרא עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך נפק מינה ר' יוחנן. ההוא עוברא דארחא אתאי לקמיה דר' חנינא א"ל זילו לחישו לה האידנא יומא דכיפורי הוא ליחשו לה ולא אלחיש קרא עליה זורו רשעים מרחם נעשו זרים ונתנכרו לאביהם שבשמים נפק מינה שבתי אוצר פרי להפקיע שערים כי זה סימן אחר שהודיעוהו שהיום יום הכיפורים ואעפ"כ לא פסק תאותו ואע"ג דתנינן במתני' ובברייתא דמפני הסכנה מאכילין אות' דבר איסור ובפ' חרש קיי"ל דאפי' שלא בסכנה קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין עליו להפרישו אפ"ה צריכים להזהר שלא יאכל האיסור וצריכים להזהר במינקת עכו"ם שלא תאכיל לתינוק בשר חזיר מפני שמה שאוכל בקטנותו מפעפע בו בזקנותו ומוציאו לתרבות רעה כההיא דירושלמי דחגיגה פ' א"ד דמסיק גבי אחר וכל דדא ממאן ליה פי' מה גרם לו כ"ז שיצא לתרבות רעה ומפרש התם מה גרם לו ויש אומרים אמו כשהיתה מעוברת היתה עוברת לפני ע"ז והריחה מאותו המין ונתנו לה ואכלה וההוא היה מפעפע בו בשיבותיה כערס של חכינא ואע"ג דהתם מפרש טעמי אחריני מה גרם לו מ"מ בהא לא פליגי שזה גורם אלא דמר אמר דכי הוה ביה עוברא ומר אמר דכי הוה ביה עובדא הלכך צריכין להזהיר דמינקת שלא תאכל בשר חזיר ובשר נבילו' וטריפות כדי שיהא התינוק ירא שמים:
1