אור זרוע, חלק ב ש״דOhr Zarua, Volume II 304
א׳מתני' כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. תניא כיצד היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה בסוכה ומשנן בסוכה סובר תלמודו ומחתכו על בוריו דהיינו שמעת' דאמוראי וסברא של טעמי משנה וברייתא מה טעם זה חייב וזה פטור זה אסור וזה מותר איני והאמר רבא מקרא ומשנה במטללתא ותנויי תלמודא דהוא סברא לטרוח ולשנן וכן שמעת' דאמוראי שאינן באות אלא מכלל דקדוק שהן למידין מתוך דברי משנה דמדמי מילתא למילתא בר ממטללתא אם ירצה דמצטער הוא ומצטער פטור מן הסוכה והאויר יפה לו להרחיב דעתו לא קשיא הא במיגרס והא בעיוני כלומר תרי גווני שינון הוא למיגרס גירסא הברורה לו ככר והיינו שמעת' צריך סוכה והיינו משנן. לעיוני בר ממטללתא כרבא: אמ' רבא מאני משתייא במטללתא מאני מיכלא בר ממטללתא חצבא ושחול בר ממטללתא פירש"י מאני משתייא כוסות במטללתא לפי שאינן מאוסין מאני מיכלא קערות לאחר שאכלו בהן צריך להוציאן חוץ לסוכה חצבא כד של חרס ששואבין בו מים שחול דלי של עץ עכ"ל. ובה"ג וכן בספר הישר מאני מיכלא עריבות שלשין בהן ומחמיצין ואין דרכן להיות בבית הלכך לא הוי תשבו כעין תדורו ולאו מטעמא משום מאיסותא אבל קערות לאחר שאכלו שרו לאנוחינהו בסוכה. שרגא אמרי לה במטללתא ואמרי לה בר ממטללתא ולא פליגי הא בסוכה גדולה והא בסוכה קטנה פירש"י שרגא נר של חרס סוכה קטנה של שיעור מצומצם של ז' טפחים אסור להניחה בתוכה: כתב מורי רבי' אב"י העז"רי שרגא לאו ממילתיה דרבא אלא תלמודא קאמר לה ולאו משום מאיסותא אלא אפי' שרגא דדהבא או חדשה אלא משו' דבסוכ' קטנה מבעית ונפיק משא"כ בסוכה גדולה שיש מקו' לראשו ורובו ושלחנו וגם לא ממעט לשיעורא. והיינו דאמ' בפ' לולב וערבה אין לו מקום להוריד מאי רב אמר פוחת בה ארבעה רבי יהושע בן לוי אמר מדליק בה את הנר למעט את שיעור' ופריך תינח סוכה קטנה גדולה מאי איכא למימר דמעייל בה מאני מיכלא כדרבא מכלל דשרגא לא אמרה רבא ונקט שרגא משום דממעט בשיעורא אבל מאני מיכלי לא ממעט אלא שאינו ראוי להיות בה עכ"ל:
1