אור זרוע, חלק ב ש״זOhr Zarua, Volume II 307
א׳מתני הדס הגזול והיבש פסול. ת"ר ענף עץ עבות עץ שענפיו חופין את עצו [ואיזה הוא] הוי אומר זה הדס שכולו ענף שהעץ מחופה בעלין על ידי שהן עשויין כקליעה ושוכבין על אביהן תנא עבות כשר שאינו עבות פסול ה"ד עבות א"ר יהודה אמר רב כגון דקיימי תלתא תלתא טרפי בחד קינא. ג' עלין יוצאין מתוך עוקץ אחד רב כהנא אמר אפי' תרי וחד. שני עלין בעוקץ אחד ועלה אחד מלמטה ארוך ועולה ורוכב על השנים רב אחא בריה דרבא הוה מהדר אתרי וחד ואע"ג דתלתא בחד קינא כ"ש דכשר הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא. א"ל מר בר אמימר לרב אשי אבא לההוא דתרי וחד הדס שוטה קרי ליה הלכך כרב יהודה אמר רב קיי"ל. ת"ר נשרו רוב עליו ונשתיירו בו מיעוטא כשר ובלבד שתהא עבותו קיימת. הא גופא קשיא אמרת נשרו רוב עליו כמה הוו תרי מכל עבות והדר תני ובלבד שתהא עבותו קיימת היכי משכחת לה אמר אביי משכחת לה באסא מצראה דקיימי שבעה טרפי בחד קינא. אסא מצראה פי' הגדל על המיצר של שדה ומתוך שיש לו מקום פנוי הוא מצליח ומשביח ל"א מצראה הדס המצרי: ת"ר יבשו רוב עליו ונשתיירו בו ג' בדי עלין לחין כשר כלומר ג' בדין ולכל בד ג' עלין לחין דבבציר מג' עלין לא הוי עבות אמר רב חסדא ובראש כל אחד ואחד שיהיו עליו הלחין בראשי הבדין אבל באמצעו לאו הדר הוא:
1
ב׳מתני' נקטם ראשו נפרצו עליו פסול לית' למתני' דסתם ואח"כ מחלוקת הוא דתנן בסמוך ר' ישמעאל אומר ג' הדסי' ואפי' שנים קטומי' ואחד שאינו קטום ר"ט אומר אפי' כל שלשתן קטומין וסתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה בסתם ותו דאמרי' בגמ' א"ר יהודה הלכה כר"ט ופירש"י דר"ט לא בעי בהדס הדר ומעתה יש לי לומר דהדס היבש כשר טעמא דיבש פסול משום דלאו הדר הוא והרי קיי"ל דלא בעינן הדר בהדס ואית לן נמי למימר דליתא לדר"ח דאמר ובראש כל אחד ואחד אלא אפי' באמצעו דלא בעינן הדר. תניא לולב בין אגוד בין שאינו אגוד כשר רבי יהודה אומר אגוד כשר ושאינו אגוד פסול מאן תנא להא דת"ר לולב מצוה לאוגדו כי לא אגדו כשר כמאן אי כר"י כי לא אגדו אמאי כשר ואי רבנן מאי מצוה לעולם רבנן ומשום זה שנאמר זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות בלולב נאה בסוכה נאה בשופר נאה בטלית נאה והלכתא כרבנן כי לא אגדו כשר ולכתחילה בעי לאוגדו משום ואנוהו. ותנא הותר אוגדו של לולב ביו"ט אוגדו בכריכה בעלמא יכרוך אגד סביב ויתחוב ראשו בתוך הכרך כמו שאוגדין אגודת ירק ולא יקשור שני הראשין יחד כשאר קשרים דקשר של קיימא מאבות מלאכות הוא וזה של קיימא הוא שאינו חושש להתירו עולמית ופרכי' ואמאי דחקת ליה בכה"ג ליענביה מיענב דהכי מתקיים טפי ואיסור מלאכה דעניבה לאו קשיר' היא הא מני ר' יהודה היא דאמר עניבה קשירה היא אי ר' יהודה אגד מעליא בעי דקאמר שאינו אגוד פסול האי תנא סבר כותיה בחדא דעניבה קשירה היא לענין שבת ופליג עליה בלולב דא"צ אגד ופירש"י שמעי' מהכא דבעינן בלולב קשר גמור שיקשור שני ראשין של האגד והאוגדו כאגודה של ירק לאו אגודה היא ואפי' רבנן דפליגי עליה דר"י ואמרי לולב אין צריך אגד מודו דמצוה לאוגדו עכ"ל. וכתב רבי' יצחק אלפס והלכתא כרבנן דאמרי לולב א"צ אגד מיהו אגדינן ליה להידורא בעלמא והשתא דקיי"ל דלולב א"צ אגד (אלא) [אי לא] אתנחי' בהושענ' מעיו"ט ואי מנח ליה ביו"ט שפיר דמי. וכי אגד ליה ביו"ט לא אגיד ליה אלא כאגודה של ירק ששוזר שני קצוות של הוצא ונעיץ להו מלרע גבי הושענא א"נ דעניב לי' מיענב עכ"ל משמע מדבריו כשאוגדו מעיו"ט אוגדו בקשר גמור כדברי רש"י.
2
ג׳מתני' או שהיו ענביו מרובות מעליו פסול. פרי שבו שדומה לענבים. ואם מיעטן כשר ואין ממעטין ביו"ט: אמר ר"ח דבר זה רבי' הגדול אמרו והמקום יהיה בעזרו ל"ש אלא בשנים ושלשה מקומות אבל במקום אחד כשר א"ל רבא האי נמי מיחזי כמנומר ופסול אלא אי אתמר הכי איתמר ל"ש אלא שחורות אבל ירוקות מין הדס נינהו וכשירות וא"ר פפא האי אדומות כשחורות דמיין דא"ר חנינא האי שחור אדום הוא אלא שלקה. אם מיעטו כשר. אוקימנא אפי' מיעטו בתר דאגדיה וכל שכן מקמי דאגדיה. ואין ממעטין ביום טוב. הא מיעטינהו ביום טוב כשר וכגון דאשחור מערב יו"ט:
3