אור זרוע, חלק ב שכ״דOhr Zarua, Volume II 324
א׳איתמר רב אמר אין מדליקין מנר לנר. דחנוכה. ושמואל אמר מדליקין מנר לנר יתיב ההוא מרבנן קמיה דרב אדא בר אהבה ויתיב וקאמר טעמא דרב משום בזויי מצוה. שמדליקין קיסם שאינו מן המצוה בנר של מצוה וממנו מדליק השאר. א"ל רב אדא בר אהבה לא תציתו ליה טעמא דרב משום אכחושי מצוה דמחזי כמאן דשקיל נהור'. ששואב קצת מלחלוחית שמנו מאי בינייהו איכא בינייהו דקא מדליק משרג' לשרגא. מביא נר אצל נר בלא קיסם מאי הוה עלה אמר רב הונא בריה דרב יהושע חזינן אי הדלקה עושה מצוה. שמצוה של נ"ח תלויה בהדלקה מדליקין מנר לנר. ואי הנחה עושה מצוה דעיקר מצותה תלויה בהנחה אין מדליקין מנר לנר. דהדלקה לאו מצוה כולי האי דאיבעיא להו הדלקה עושה מצוה [או הנחה עושה מצוה] ת"ש דאריב"ל עששית. כלי גדול של זכוכית. שהיתה דולקת כל השבת כולה שהדליק' למצות חנוכה מע"ש למו"ש מכבה ומדליקה למצות הלילה אא"ב הדלקה עושה מצוה שפיר אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה האי מכבה ומניחה מגביח ומניחה מבעי ליה ועוד (מדקאמר) [מדקא] מברכין אקבו"ץ להדליק נש"ח ש"מ הדלקה עושה מצוה ש"מ. הלכך הכי הלכתא כשמואל דמדליקין מנר לנר ע"י קיסם דבע"י קיסם איפלגו רב ושמואל והלכה כשמואל ואין לומר דהא דמסיק מאי הוה עלה דהיינו אליבא דרב וקא בעי אי מדליקין משרגא לשרגא או אסור משום אכחושי מצוה כדרב אדא בר אהבה דחדא דמאי מיבעיא לי' האי למיבעי הואיל והלכת' כשמואל דרבה עביד כותיה ועוד דהוה ליה למימר אי הדלקה עושה מצוה מדליקין משרגא לשרגא אלא מדנקט מנר לנר דהיינו ע"י קיסם דבהאי לישנא איפלגו רב ושמואל ע"י קיסם:
1
ב׳והשתא דאמרת הדלקה עושה מצוה הדליק' חש"ו לא עשה ולא כלום. לא יצאו בני הבית י"ח. אשה ודאי מדלקה דאריב"ל נשים חייבות בנ"ח שאף הן היו באותו הנס שגזרו יונים על כל הבתולות שיבעלו להגמון תחילה וע"י אשה נעשה נס ואם הדליקה אשה יצאו בני הבית י"ח:
2
ג׳אמר רב ששת אכסנאי. אורח. חייב בנ"ח אמר רבי זירא מריש כי הוינא בי רב הוה משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא בתר דנסיבי איתתא. ופעמים שהייתי אכסנאי ללמוד תורה אמינא השתא ודאי לא צריכנא דקא מדלקי עלי בגו ביתאי ;
3