אור זרוע, חלק ב שכ״זOhr Zarua, Volume II 327
א׳איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה בבהמ"ז בתפלה פשיטא לן שצריך שהרי להלל ולהודאה נקבעו כדא' לעיל אבל ברהמ"ז מאי כיון דמדרבנן הוא לא חייבו להזכיר ולא מדכרינן או דילמא משום פרסומי ניסא מדכרינן. אמר רבא א"ר סחור' א"ר הונא אינו מזכיר. א"צ להזכיר. ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה. והאידנא דנהיגי בה חובה נעשית עלינו וחייבין אנו להזכיר של חנוכה בברכת המזון מיהו אם לא הזכיר אין מחזירין אותו. ואע"ג דפרשי' לעיל דאסור להתענות בחנוכה מ"מ הואיל ואי בעי לא אכיל דברים הטעונים בהמ"ז רק שלא יתענה ויאכל שאר דברים כדא' ס"פ ג' שאכלו מי שטעה ולא הזכיר של ר"ח בבהמ"ז אין מחזירין אותו משום דאי כעי אכיל ואי לא בעי לא אכיל דהיינו אי בעי לא אכיל דברי' הטעונים בהמ"ז אלא שאר דברים כדפרישית בהלכות ר"ח. ירושלמי פ"ב דתענית מה דהוא לשעבר כגון על הנסים ועל הגבורות בחנוכה ופורים אומרה בהודייה כל דבר שהוא להבא כגון יעלה ויבוא דר"ח ודחוש"מ אומרה בעבודה מתני' אמרה כן ונותן הודייה לשעבר וצועק לעתיד לבוא. איבעי לה מהו להזכיר של חנוכה במוספין. בשבת ור"ח. כיון דלית ליה מוסף בדידיה לא מדכרינן או דילמא יום הוא שנתחייב בד' תפלות רב הונא ורב יהודה אמרי אינו מזכיר ר"נ ור' יוחנן אמרי מזכיר וקיי"ל כר"נ ור"י דקבעי הלכה כריב"ל דאמר יום הכפורים שחל להיות בשבת המתפלל תפילת נעילה צריך להזכיר של שבת דיום הוא שנתחייב בד' תפילות ה"נ יום הוא שנתחייב בד' תפילות ומזכיר של חנוכה במוספין בשבת ובר"ח:
1