אור זרוע, חלק ב שמ״אOhr Zarua, Volume II 341
א׳מתני' בש"א אין משלחין דורון איש לרעהו ביו"ט אלא מנות דבר המוכן ואינו עשוי להניחו למחר כגון חתיכת בשר וכן דגים. ובה"א משלחין בהמה חיה ועוף בין חיין בין שחוטין משלחין יינות שמנים וסלתות וקיטניות אבל לא תבואה שאינה ראויה היום שאין טוחנין ביו"ט שהי' לו לטחון מאתמול ולא תפוג טעמה. תני רב יחיאל ובלבד שלא יעשנו בשורה. לא ישלח הדורון ע"י אנשים הרבה דאוושא מילתא ונראין כמוליכן בשוק למכור [תנא] אין שורה פחותה מג' בני אדם בעי רב אשי תלתא גברי שלוחים עם תלתא מיני מאי מי אזלי בת' כל מין ושרי כי היכי דיכול לשלוח איש אחד עם כל מין זה בלא זה השתא נמי שרי או דילמא השתא מיהא אוושא מילתא מאי תיקו וקיי"ל דכל תיקו בדרבנן לקולא ושרי. רבי' יצחק בר אשר מעיקר' רצה לפרש דלא קאי רב יחיאל אכולה מתני' אלא בהנהו דאיכ' למיחש בהו שלא יאמרו למכור בשוק מוליכן כגון בהמה חיה ועוף כשהן חיין דדרכן להוליכן לשוק ולמכור ואין דרכן לשולחן מנות כשהן חיין כל כך בתלתא גברי אבל השחוטין ויינות ושמנים וסלתות דרכן הוא לשולחן מנות (אבל) [אפילו] בתלתא גברי ואין נראין כמוליכן בשוק ושוב חזר בו ואמר הואיל דלא יהיב חילוק בהדיא אין לנו להקל מסברא ופסק דאסור לשלוח כל דבר בג' בנ"א ביו"ט ואפי' תלתא גברי בתלתא מיני וזה אינו נראה לי אלא נ"ל דתלתא גברי כתלתא מיני שרי כדפרישית:
1
ב׳מתני' ר"ש מתיר בתבואה שאם ירצה יבשלם בקדירה ויכתשם במכתשת קטנה תני ר"ש מתיר בתבואה של חיטין לעשות מהן לודיות פי' לודיות הוא מאכל חיטים שעורים ליתן לפני בהמתו עדשין לעשות מהן רסוסין פי' רסוסין הוא מאכל של עדשים ירושלמי תני משלחין חיטין שהן מאכל עססיות פול שהן מאכל לודיות שעורין שהוא מאכל בהמה לכן תני בשם ר' שמואל לכל נפש אף נפשות בהמה בכלל אתיא ר"ש כשיטת ר"ע רבו דאמר תמן [לכל נפש] אף נפשות [בהמה] בכלל כן א"ר שמעון לכל נפש אף נפש בהמה בכלל:
2
ג׳מתני' משלחין כלים בין תפורין בין שאינן תפורין אע"פ שיש (עמהן) [בהן] כלאים והם לצורך המועד אבל לא סנדל של עץ ומחופה עור ומסמרות קבועין בו שגזרו חכמים עליו שלא לטלטלו בשבת וביו"ט משום מעשה שהיה שנהרגו הרוגים על ידו במסכת שבת ולא מנעל שאינו תפור דלא חזי למידי ר"י אומר אף לא מנעל לבן שלא היה דרכן לנועלו מפני שהוא צריך אומן להשחירו. בשלמא תפורין חזו למלבוש שאינן תפורין חזו לכסויי אלא כלאים למאי חזו אלא בוילון והאמר עולא מפני מה וילון טמא מפני שהשמש מתחמם בו פירש"י זצ"ל בוילון. שראוי לפרוס כנגד הפתח מפני מה אמרו מקבל טומא' ולא עשאות כאחת ממחיצות הבית שאינן מקבלות טומא'. מפני שהשמש מתחמם בו כנגדו מתעטף בשוליו לפיכך יש תורת כלי עליו וכיון דמתחממין כנגדו אסורין לעשותן כלאים אלא בקשין בגדים קשין שאינם מתחממין מותר לישב עליהן. מורי רבי' אב"י העזרי ז"ל היה אומר בשם רבי' יואל אביו זצ"ל שמותר לפרוס בגד כלאים ע"ג הגיגית כשרוחצי' בה וסברתו דהואיל שאינו כ"א מעמיד חום כעלמא כה"ג לא שייך כלאים ונראה בעיני אני המחבר להביא ראיה לדבריו מוילון דשמעתין דאי לאו דמתעטף בשוליו אע"פ שהיה מעמיד החום כגון שפרסוהו כנגד הפתח להגן מן הרוח או מן הגשמים אפ"ה לא הוי בי' משום כלאים דאי לא תימא הכי לל"ל מפני שהשמש מתחמם כנגדו תיפוק לי משום שמגין עליהם מפני החמה ומפני הגשמים וההי' דבמה מדליקין דמסיק ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים התם פירש"י ז"ל דמיירי שלובשן בשוק כדי להראותן למוכרן דלא אסר' תור' אלא לבישה שהיא להתחמ' כדרך כל הלובשין והעלא' דומיא דלביש' נמי מיתהני בה הלכך מי שהוא לובש צריך ליזהר שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ובה"ג כתוב מפני מה אמרו וילון אסור בכלאים הלא אינו עשוי להתכסות בו (אין) [אלא] לאוהל בעלמא להגן מן החמה ומן הגשמים וכלאים אינן אסורי' אלא דרך לבישה מפני שהשמש מתחמם כנגדו ומתעטף בשוליו לפיכך יש עליו תורת לבוש עכ"ל ה"ג הרי פירשו (בפרקין) [בפי'] דהיכא שמגין מפני החמה ומפני הגשמי' בלא דרך לביש' שאין בו משום כלאי' ומי דוחקני לחלק או באיזו סברא אחלק בין מגין מן הצנה שלא תבוא בין מגין מן החום שלא יצא אחרי שלא אסרו חכמים כלאים אלא דרך מלבוש ולא דמיא לההיא דהגוזל ומאכיל דתניא לא ילבש אדם כלאים [אפי'] ע"ג עשרה [בגדים] אפי' להבריח בו המכס משום ר"ע אמרו מותר להבריח בו המכס ואמרי' התם דבדבר שאין מתכוין פליגי דהתם אפי' לת"ק נאסר משום שהיא דרך לבישה ואפי' לר"ע הוה אסור התם אי לאו משום דלאו מתכוין הוא אבל הכא דלאו דרך לביש' הוא שרי לכ"ע והייתי סבור לאסור משום דאמרינן בירושלמי פ' בתרא דכלאי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן בלנרי נשים אסור משום כלאים הוא בלנרי נשים הוא בלנרי אנשים מהו בלנרי רבנן דקיסרין אמרין אנטיטיה והייתי מפרש בלנרי היינו מסך שפירסוהו על גבי גיגית בשעת רחיצה כדתנן במסכת (כלאים) [כלים] פ' הכרים והכסתות סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון טהור מן המדרס ה"ג בערך בילן ובערך בלן פי' בלן מסך וה"פ ר' יוחנן אמר בלנרי נשים אסורה משום כלאים מפני שהנשים כשרוחצות אי אפשר להן בלא כיסוי גיגית מפני שכולה ערוה והוי מלבוש לצניעות וגם פעמים מכסה עצמה בבילן זה מפני הצניעות הלכך אסור משום כלאים אבל בלנרי אנשים שרו שהאיש רוחץ בגיגית מגולה ולא איכפת ליה וסתמא דתלמודא דירושלמי פליגא אר' יוחנן ואמר הוא בלנרי נשים הוא בלנרי אנשים ששניהן אסורין או משום שלא לחלק בין בלנרי אנשים לשל נשים או משום שפעמים כשרואה את רבו ומכסה בו את עצמו כדאמרי' התם בסמוך מטפחת הספוג פעמים כשרואה את רבו ומתעטף בהאי נמי מפני שפעמים כשיוצא מן הגיגית מתכסה בה מפני הקור היה נראה לי לאסור אותה. מיהו טורח היא בעיני לבדות לי פי' מלבי מפני שלא קבלתי ועוד דילמא בלנרי נשים דירושלמי היינו בלרי דתוספתא דתנן בתוספתא דכלאים פ' כלאי הכרם בלרי נשים אין בהן משו' כלאי' ואם תפורות מקבלות טומא' ואסורו' משום כלאים ובלרי דתוספתא היינו סדינים כההיא דס"פ חבי' האוליירין מביאין בלרי נשים ובלבד שיתכסה בהן ראשו ורובו ופרש"י זצ"ל בלרי נשים סדינין שהן מסתפגות מותר להביאם דרך מלבוש לבית המרחץ ובערך בלר פירש מביאין בלרי נשים פי' סדינים לפי שהנשים אין רוחצות בלא סדינים פ"א צניפות של ראשי הנשים ולפי' זה הא דמסיים בירושל' הוא בלנרי נשים הוא בלנרי אנשים לאו סתמא דתלמודא קאמר אלא ר' יוחנן קאמר לה. אמר רב הונא בריה דרב יהושע האי נמטא גמדא דנרש שריא. פי' לבד שקורין פילסטא. גמדא. קשה כמו גמוד מסאני בערבי פסחים דבר שהוא כווץ ונעשה קשה וכ"כ בערוך נמטא גמדא לבד קמוץ וקמוט והוא קשה ופרש"י שריא לישיבה שאינו מחמם וכן הא דאוקימנא כלאים דמתני' בקשין פירוש שאינם מחממים מותר לישב עליהן ר"ל דוקא לישב עליהן שרי אבל לכסות בהם בחמה מפני החמה או מפני הגשמים אסור שהוא דרך מלבוש ונהנה מהן הלכך כובעים שלנו שיש עליהן רצועות צריך ליזהר שלא יהא תפורות הרצועות בכובע חוטין של פשתן והלבדי' שהן רכים מחממין ותנן בפ' בתרא דכלאים הלבדין אסורים מפני שהן שועין פי' רבי' שמשון בר' אברהם זצ"ל טורפין הצמר והפשתן זה עם זה ומחברן כעין (לבד) [בגד] ע"י אומנות בלא טויה ואריגה ולעיל מזה במתני' ז' פירש רבי' שמשון המנעלים העשוין בפני' בלבדי' צריכין בדיקה שלא יהו תפורין בפשתן. א"ר פפא ערדלין אין בהן משום כלאים פי' בערוך כלים של צמר כגון מנעלים ונועלין אותו תחת מנעלים ולא פי' למה אין בהן משום כלאים ופירש"י בשם תשובת הגאונים שרגילין ללובשן תחת מנעלים. וטולין עליהן עור של תיישין מעובדין תחת קרקעיתו וכנגד העקב של רגל עושין אותו של צמר ואין בהן משום כלאים דקשין הן וזהו כמו כן דומה לישיבה שאינו דרך העלאה. תנן פ' בתרא דכלאים מנעל של זרב אין בו משום כלאים פי' רבי' שמשון בר' אברהם של זרב לשון חימום מלשון יזורבו נצמתו כלומר מנעל העשוי לחימום של רגל ועושין מנעליהן כפולין וביניהן משימין משי או עשבים או פשתן אין חוששין שמא שם ביניהם צמר ירושלמי אית דאמר דזריבי עמרא מלגאו כהדא דר' זירא מפקד לר' אבא [בר זבינא] אימא לבד (דישון) [ראשון] דלא יחוט לי' מסאני' בכיתן אלא ברצועה ומודי ר' זירא בהן דאסר פסקי דעמר ע"ג פיסקי דכיתן הוא שרי [דהוא] שנץ גרמיה והיא נחתא לה) בערוך גרס מנעל של זרד ופי' מנעלין של עור שמגיעין עד הירך. בעון קומי ר' לא מחו מיחט מסאני בכותן אמר לון כגון ר' זירא (דלא) [דאמר] אסור מודי ר' לא ברן דילבש דרדסין דעמר ע"ג דרדסין דכיתן דהוא אסור דלא שלח עיליי' אי לא שלח ארעייה ויש לי ללמוד מיכן שאסור ללבוש אנפילאות של צמר ע"ג אנפילאות של פשתן או להיפך שאינו יכול להפשיט התחתון אם לא יפשיט העליון תחילה ואינו דומה לקוטה של צמר שאנו לובשין ע"ג חלוק של פשתן כי יכול הטיב לפשוט חלוק של פשתן קודם שיפשיט מעליו קוטה של צמר. הני צררי דפשיטי (וחזי) אין בהן משום כלאים פירש"י בגד כלאים שצוררים בו מעות מותר לתתן בחיקו שהמעות מקשין אותו ואינו מחמם. דביזרני. שצרורים בו זרעים יש בהן משום כלאים [רב אשי אמר אחד זה ואחד זה אין בהן משום כלאים] לפי שאין דרך חימום בכך ירושלמי פ' בתרא דכלאים אבוי דרב ספרא שאל לר' זירא מהו מיתן פריטין גו גולתא ומקטרינון בחוטין דכיתן מהו מיתן פריטין גו סדינא ומקטרינון בחוט עמר א"ל חכים רבי לרב הונא דהוא אסר ר' אבינא אמר אסור שמואל אמר מותר רבי יעקב בר אחא אמר בשם ר' יסא מותר׃
3
ד׳מתני' אבלילא סנדל המסומר. אמר אביי סנדל המסומר אסור לנועלו ומותר לטלטלו אסור לנועלו משום מעשה שהיה ומותר לטלטלו מדקתני אין משלחין ואי ס"ד אסור לטלטלו לטלטוליה אסור לשלוחיה מבעיא אלא ש"מ אסור לנועלו ומותר לטלטלו) שאלתי אני המחבר אם בגד שהוא כלאים מותר לטלטלו ביו"ט אי הוה מוקצה אי לא והשיב לי מורי רבי' שמחה זצ"ל שעטנז אינו אסור לטלטל דתורת כלי עליו מידי דהוי אסנדל המסומר דאסור לנועלו ומותר לטלטלו ומדקא שקיל וטרי אכלאים והא לא חזי לא למלבש ולא למימך תותיה ש"מ שמותר לטלטל.
4
ה׳מתני' זה הכלל כל שניאותין בו ביו"ט משלחין אותו ביו"ט פי' ניאותין מתקשטין. רב ששת שרא להו לרבנן לשדורי תפילין ביומא טבא א"ל אביי והא אנן תנן כל שניאותין בו ביו"ט משלחין אותו ביו"ט הכי קאמר כל שניאותין בו בחול משלחין אותו ביו"ט פירש רש"י כל שניאותין בו בחול שהוא מתוקן כל צורכו משלחי' אותו ביו"ט דהא ביו"ט דקתני במתני' לאו אניאותין דלקמיה קאי אלא אמשלחין דבתריה קאי ולאתויי תפילין דא"נ לביש בהו ביו"ט ליכא איסורא ומיהו סנדל המסומר לא דלא לימא מדשרו רבנן לשולחו ש"מ מותר לנועלו עכ"ל וקש' לפירושו דא"כ אמאי קתני במתני' פעמי' ביו"ט ותו והא והן לצורך המועד קתני ותפילין לאו לצורך המועד כלל נינהו אלא ה"פ כל שניאותין בו בחול דהיינו בחוש"מ ואתא לאתויי תפילין שניאותין בהן בחול ולצורך המועד דקתני היינו לצורך חוש"מ ומיכן ראיה שצריך ללבוש תפילין בחוש"מ כדפריש' בהלכות תפילין. ירושלמי תני ר' חלפתא בן שאול תכשיטין אסורין לשולחן א"ר מנא לא אמרו אלא לשלחן אבל ללבשן מותר א"ר בון מתני' אמרה שאסור ללובשן דתני כל שניאותין בו ביו"ט משלחין אותו אם את אומר שמותר ללובשן יהא מותר לשלחן עד כדון תכשיטין של זהב אפי' תכשיטין של (זהב) [כסף] ולדידן שנשים שלנו יוצאות במיני תכשיטין מותר נמי לשולחן. ירושלמי תני אין מפרקי' את המנעל מעל האימום ביו"ט אבל מפרקין ממנו בחולו של מועד ירושלמי תני מטלטלין שופר להשקות בו תינוק ופנקס וקרקים ומראה לכסות בו כלים. ירושלמי מהו להעמיד חלב ביו"ט אם אתה אומר כן אף הוא חולב ומעמיד מיו"ט לחול וכתבו הגאונים לפיכך אסור להעמיד החלב ביו"ט כל עיקר וכ"ש שאסור לחלוב ואם חלבו עכו"ם וישראל רואהו והביאו דורון לישראל ביו"ט ראשון בב' ימים טובים של גליות מותר בערב כדגים ופירות וביצה וירקות אבל אסור להעמידו ובשני ימים של ר"ה אסור בזה ובזה ע"כ:
5
ו׳הדרן עלך ביצה שנולדה
6