אור זרוע, חלק ב ש״נOhr Zarua, Volume II 350
א׳מתני' בית שמאי אומרים אין אופין פיתין גריצין ביום טוב פי' ככרות עבין. אלא רקיקין פי' חררין שאופין על גבי גחלים בירושלמי מפרש טעמא דבית שמאי דאין אופין גריצין מתוך שאתה מיגעו אינו אופה אלא צרכו פירוש מתוך שאנו מטריחין אותו לעשות רקיקין שהוא טורח לא יבוא לאפות אלא כדי צרכו. תניא בש"א אין אופין פת עבה ביו"ט וב"ה מתירין (א"ר יהודה בר אבין) [אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב] שאלתי את ר' ביחוד ומנו רבי' הקדוש מאי פת עבה פת מרובה ומאי קרי לה פת עבה משום דנפישא בלישה.
1
ב׳מתני' מכבדין בין המטות. בית המסיבה שאוכלין שהיו מסובין ואוכלין ע"ג המטות. וחכמים אוסרין. משום אשויי גומות. והכי קיי"ל כחכמים דקיימא להו דאסור לכבד הבית בשבת ויום טוב כדפריש בהל' שבת:
2
ג׳מתני' מניחין המוגמר ביו"ט וחכמים אוסרים. מוגמר פי' לבונה ע"ג גחלים. אמר רב אסי מחלוקת להריח. ריחה. אבל לגמר. בו כלים שנותן המחתה עם הלבונה והגחלים תחת הבגדים להכניס בהן ריח, ד"ה אסור. איבעיא להו מהו לעשן. פירות בעשן בשמים לקלוט טעם הבושם. רב ירמיה בר אבא אמר [רב] אסור. דתפנוק יתירא הוא ואינו שוה לכל נפש אלא לאיסטוניסין ובהאי עישון [איכא] אב מלאכה. ושמואל אמר מותר אמר ר' הונא אסור לעשן מפני שהוא מכבה. אמר רב יהודה ע"ג גחלת אסור מפני שהוא מכבה ע"ג חרס (ומותר) שהסיקו מותר דכבוי ליכא והבערה ע"י שינוייא הוא כלאחר יד וליכא איסורא דאורייתא. ורב' אמר ע"ג כלי חרס נמי אסור משום דקא מוליד ריחא. שנכנס בחרס שלא היה בו ריח ואסור מדרבנן. שהמוליד דבר חדש אסור דקרוב הוא לעשות מלאכה חדשה. רבה ורב יוסף דאמרי תרויהו [סחופי] כסא אשיריים ביומא טבא אסור פי' לכפות כוס מבושם על (המבושל) [המלבוש] של שיריים להכנס בהם ריח הבושם שבכוס. אסור דהא מוליד ריחא. בשיריים. ופרכי' מ"ש מהא דתניא פרק (משילין) [המביא] גבי בשמים מולל בין אצבעותיו כדי להוציא ריחו ומריח בו או קוטמו שיהא מקום הקטימה נותן ריח ומריח בו ובתלושין קמיירי. ושנינן. התם ריחא מיהא איתא אסופי הוא דקא מוסיף עליה הכא אולודי הוא דקא מוליד ריחא והכא ע"ג גחלת נמי מותר כשמואל דאוכל נפש הוא עישון פירות זה ושוה לכל נפש ואי משום הבערה וכבויי (ואולמי) [ואולודי] ריחא מידי דהוה אבישרא אגומרי דאיכא כל הני ושרו. דריש [רב] גביהא [מבי כתיל] אפיתחא דבי ריש גלותא קיטורא שרי א"ל אמימר אי קיטורא לשון קשר הוא קיטורא (שעושין) בידי שעושין לבתי שוקיים ולבתי ידים של חלוקי נשים וקומטין אותו על עץ חלק או על אגודה של קשין מעשה אומן הוא ואסו' ואי לעשן וקיטורא ל' קיטו' הכבשן אסור דקא מכבה ומוליד ריחא והיכי דרש דשרי א"ל רב אשי לאמימר אנא אמריתה ניהליה לעולם לעשן מידי [דהוה] אבישרא אגומרי דמוליד נמי ריחא בפחמין והלכה כרבא ורב אשי וכ"פ רבי' אלפס זצ"ל:
3