אור זרוע, חלק ב שס״דOhr Zarua, Volume II 364
א׳מתני' אין מלבנין את הרעפין לצלות עליהן. אמאי מאי קעביד ארבב"ח הכא ברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך [לבדקן] אם יוכלו לקבל ליבונן הלכך ביו"ט דילמא פקעי ואישתכח דטרח שלא לצורך ואמרי לה מפני שצריך לחוסמן להקשותן בהיסק ראשון הם מתחזקים ומתקשים הלכך אע"ג דלצורך יום טוב נמי הוא דהא צולה עליהן מיהו כיון דבהיסק זה נעשה כלי אסור: תנן התם דרסה וטרפה בכותל או שריצצתה בהמה ומפרכסת אם שהתה מעת לעת ושחטה כשירה ר"א בן אנטיגנוס משום ר"א בר ינאי אמר צריכה בדיקה בעא מיניה ר' ירמיה מר' זירא מהו לשוחטה ביו"ט מי חיישינן הואיל וצריכה בדיקה ואתיליד בה ריעותא מי מחזקינן ריעותא בגוה משום חשש איסור מלאכה ביו"ט דדילמא משתכחא טריפה ונמצאת שחיטה שלא לצורך או לא א"ל תניתוה אין מלבנין את הרעפים לצלות עליה' והוינן בה [מאי] קא עביד וארבב"ח אר"י הכא ברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך לבודקן אמר ליה אנן מפני שצריך לחוסמן מתנינן לה. ולא איפשטה. פי' רבי' שלמה שאר בהמות אע"ג דמחמרינן אנפשין ובדקינן מיהו סמכינן ארובא ושחטינן דרוב בהמות אינן טריפות ולפי זה משמע אם אנו רואין שרובן טריפות או שהטריפות מצויות כמו הכשרות שאסור לשחוט ביום טוב הואיל שאסרנו על עצמנו שלא לאכול כי אם בבדיקה וכמדומה אני שמורי רבינו שמחה זצוק"ל היה רגיל לאסור מטעם זה ביום טוב לשחוט הבהמות בזמן הזה משום דהאידנא שכיחי טריפה ומורי רבי' אב"י העזרי כתב בהמה שנראת בה ספק טריפה אין לשוחטה על הספק דדילמא ההוא לישנא עיקר מפני שצריך לבודק' ואע"ג דקאמר ר' ירמיה אנן מפני שצריך לחוסמן מתנינן לה דחיותא היא כלומר אין ברור לפשוט מיכן הן או לאו [דדילמא] לישנא דלחוסמן עיקר שלא שנינן לבודקן גרידא וכ"פ ראב"ן זצ"ל אבל היכא דלא חזינן ריעותא לא חיישינן ושחטינן דרוב בהמות כשירות הן. ואם נראה בה ספק אחר שנשחטה רואין כדאיתא במס' שבת וגרסי' בירושלמי פ' אין צדין רואין את הטריפה ביו"ט ודכוותה מפרישין את הדמאי ביו"ט ודכותה רואין את הבכור ביו"ט. ואינה ראיה דההיא דירושלמי דאין צדין היינו שרואין אחר שחיטה שנמצאת ספק טריפות בבני מעים או בסירכות וכן ההיא דלוי פרק מי שהחשיך. או מחיים קודם שחיטה במקום שיכול לדעת אם היא טריפה או לא אבל שיהא מותר לשחוט במקום שאנו רואין שהטריפות מצויות כמו הכשירות אע"ג דאסרן על נפשן שלא לאכול כ"א ע"י בדיקה לזה אין לנו שום ראיה אבל במקום שידוע שיש רוב כשירות ואין הטריפות מצויות כמו הכשירות התם ודאי פשיטא שמותר לשחוט אבל במקום שהטריפות מצויות כמו הכשרות נראה בעיני לאיסור: ת"ר תנור וכיריים חדשים וכ"ש ישנים הרי הן ככל הכלים הניטלין בשבת בחצר דחזי למיתב בגוייהו מידי. אבל אין סכין אותן בשמן להחליקן לצחצחן פי' טשין שפין ואין מפיגין אותן לאחר הסיקן בצונן כדי לחוסמן שמתקשין ע"י הצונן וכולהו אסורים משום דמתקן מנא ואם להפיגו בשביל לאפות שהוסק הרבה וחושש שלא תשרף הפת מותר. ת"ר מולגין את הראש ואת הרגלים ברותחין ומהבהבין אותן באור אבל אין טופלין אותן בסיד להסיר שערות. ולא בחרסית ולא באדמה. דהוי דרך מעבדים. ואין גוזזין במספרי' דמחזי כמו צריך לשער. ואין גוזזין את הירק. התלוש שיש בראשו עלין נרקבין וכמושין. בתספורת שלו. שגזזן בה מן המדובר דמאן דחזי כבר שלקטן היום. ומתקנים את (הקצרים) [הקונדס] ואת העכביות פירש"י זצ"ל מיני ירקות הן שיש טורח בתיקונן ובערוך פי' ירקות שהן מרין וצריך למתקן ע"י האור ברותחין דאע"פ שקודם שמיתקן אינן ראוין לאכלן יכול לטלטלן כדי למתקן לצורך אכילה ומסיקין ואופין בפורני. הן התנורים הגדולים ופיהן בצידן כאותן שלנו ולא חיישי' לטירחא אם יש לו אוכלין הרבה דלא סגי ליה בתנור קטן. ולדידן דלית לן תנורין כ"א פורני אע"פ שא"צ כ"כ הרבה לאפות בו מותר לנו לחממו ולא חיישינן לטירחא דהא לית לן תנור [קטן]. ומחממין חמין באנטיכי. פי' אנטיכי בי דודאי והוא של נחושת. ואין אופין בפורני חדשה שמא תיפחת ע"י שחדשה היא ונמצא שטרח טורח שלא לצורך. ת"ר אין נופחין במפוח ביו"ט דמיחזי כאומן העושה מלאכה. אבל נופחין בשפופרת ואין מתקנין את השפוד. פירש"י ודלא כר"י א"נ בנרצם מערב יו"ט וד"ה אין מחדדין אותו. ת"ר אין מפציעין את הקנה לתת קרומיותיו (על הקנה) תחת המליח על האסכלה שעושה כלי דכל מידי דעביד להשתמש בו הוי תיקון כלי אבל מפציעין את האגוז במטלית ואין חוששין שמא תיקרע ואפי' נקרעת לא איכפת לן דאין זה קורע על מנת לתפור ׃
1
ב׳הדרן עלך המביא כדי יין
2