אור זרוע, חלק ב ת״וOhr Zarua, Volume II 406
א׳ת"ר דרוצה לישב בתענית עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דברי ר' ר' [אליעזר בר'] שמעון אומר עד קרות הגבר אמר רבא ל"ש שאוכל עד קרות הגבר או עד שיעלה עמוד השחר לר' אלא שלא גמר סעודתו אבל גמר סעודתו אינו אוכל איתיביה אביי ישן ועמד ה"ז אוכל התם במתנמנם שאינו ישן שינת קבע וה"ר מתנמנם א"ר אשי נים ולא נים תיר ולא תיר דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו ליה מידכר כתב רבי' יצחק אלפס ולא איפסיקא בה הלכתא בהדיא אלא מדקא חזינן לגמרא דקא טרח לפרושי מתנמנם ש"מ דהלכתא כי האי לישנא בתרא ועוד דאיסורא דרבנן הוא ולקולא עבדינן הלכך בין סילק השלחן ממקומו בין לא סילק אם לא ישן אוכל והולך עד שיעלה עמוד השחר. דדין סברא דידן ואיכא מרבוותא מאן דכתב הכי קיי"ל לגבי תענית דאכיל בליליא ומפסיק אם גמר וסילק לא יאכל אבל אם לא סילק ודעתו עוד לאכול אע"פ שישן עומד ואוכל והאי מימר' דילי' אתיא כל"ק ולענין תענית שפוסק בה מבע"י חזינן לגאון דקאמ' הכי אע"פ שפוסק חוזר ואוכל עד שיבוא השמש ואנן מסתברא לן הני מילי היכא דלא קיבלה עליה לתענית אבל אם קיבל' עליה לתענית איתסר לי' למיכל ולמשתי דהא בהדיא אמרינן לענין קידוש על הכוס ביוה"כ היכי ליעבד ליברך עליה ושתי ליה כיון דאמר זמן קיבליה עליה ואיתסר ליה ולענין משתי מיא היכא דאית ליה למיכל אית ליה למשתי וה"נ כתב גאון עכ"ל ומורי רבי' אב"י העזרי כתב דיש מרבותינו שמחלקים ומתירים לשתות דדעתו כי אדם (יומא) [צמא] אחר אכילתו ואחרי שישן והו"ל כהתנה לשתות וגרסי' בגמ' ירושלמית ישן ועמד אסור כשלא התנה אבל התנה מותר עכ"ל וכן הדעת נוטה שמותר לשתות דודאי דעתו של אדם לשתות מים כשמקיץ בלילה וכ"פ בפר"ח דדוקא ישן אבל מתנמנם לא. תניא בתוספתא דמכילתין אוכלין ושותין עד שהאיר המזרח דברי רבי ראב"ש אומר עד קרות הגבר ישן ועמד אסור מיד ומסיים עלה בירושלמי בפרקין בשלא התנה ואם התנה מותר ובירושלמי שלפני לא מצאתי אבל יש לו להיות בודאי וברייתא דאביי אינה שנויה התם:
1