אור זרוע, חלק ב תי״אOhr Zarua, Volume II 411
א׳אמר ר"ש בן פזי אריב"ל משום בר קפרא למה נסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר בפ' נשא לומר לך מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין מיכן שהשיכור אסור בנ"כ. בפ' הקורא את המגילה תנן אין הכהנים נושאין כפיה' בפחות מעשרה ואמרי' בגמ' כל דבר שבקדושה לא יהא בפחות מעשרה ופיר"ת דלא מיחייב כהן בנ"כ דאורייתא אלא בעשרה כההיא דפרק אלו נאמרין בסוטה אמר אביי נקטינן לשנים קורא כהנים ולאחד אינו קורא כהן וקיי"ל כותיה ומדמיעטה רחמנא ליחיד מקריאה ש"מ דלא מיחייב לפיכך יחיד מן התורה אינו נושא את כפיו אבל מדרבנן נושא. ואיני מבין דא"כ שנים דרבינהו קרא לקריאה נושאין מדאורייתא אע"ג דליכא עשרה אבל (אי) יש להביא ראיה מפרק אלו נאמרין דאמר רבי יצחק לעולם תהא אימת צבור עליך שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה ואי איתא אפי' יחיד נמי וגם זה אינה ראיה דר' יצחק מייתי ראיה לפי שהכהנים נוהגין מדרבנן מיהו מסתברא מילתא דמדאורייתא אינו נושא כפיו אלא בעשרה אבל מדרבנן נושא אפי' ביחיד כפר"ת זצ"ל. בפ' אלו נאמרין ת"ר כה תברכו בלשון הקודש ותניא כה תברכו בעמידה ותני' אידך כה תברכו בנשיאת כפים וצריכין לשאת ידיהם כנגד כתפותי' ואינם רשאים להגביה יותר כדתנן בפ' אלו נאמרין במדינה נושאין כנגד כתפותיהם ובמקדש ע"ג ראשיהן חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ וצריכין להרחיב אצבעותיהן כמו שנוהגין הכהנים ועיקרו של דבר מפורש בהגדה על מקרא דמשגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. תניא כה תברכו בשם המפורש (תניא כה תברכו פנים אל פנים) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך היכן אבוא אליך בבית הבחירה ושם אזכיר את שמי בבית הבחירה אבל בגבולין אין מברכין בשם המפורש תניא כה תברכו פנים אל פנים תניא כה תברכו בקול רם אמר אביי נקטינן לשנים קורא כהנים לאחד אינו קורא כהן שנאמר אמור להם לשנים אמר רב חסדא נקטינן כהן קורא כהנים ואין ישראל קורא כהנים שנאמר אמור להם אמירה שלהם תהא והלכתא כותיה דאביי ולית הלכתא כותיה דר"ח כך כתוב בספר שלפני ורבי' יצחק אלפס כתב הא דאביי ופסק כותיה אבל דר"ח לא הזכיר ור"ת כתב בתשובתו לפי אורחיה דליתא לדרב חסדא וכתב דר"ח הדר ביה מגמ' דידן משו' דלית הלכתא כותיה דאמר בירושלמי דברכות ס"פ אין עומדין אמר ר"ח וצריך שיהא החזן ישראל וכפר"ח דלית הלכתא כותיה דאביי דאמר בירושלמי בפרק אין עומדין ר"נ בר יעקב אמר אם היה אחד אומר כהן אם היו שנים אומר כהנים אר"ח אפי' אם היה כהן אחד קורא כהנים שאינו קורא אלא לשבט ומסתברא הואיל דלא הוזכרו אלו שמועות בגמ' דידן סמכי' אגמ' דידן כדאמר אביי לשנים קורא כהנים לאחר אינו קורא כהן ופיר"ת דשליח צבור אסור להפסיק לקרות כהנים דאפי' ליהא שמיה רבא אסור להפסיק ואפי' המלך שואל בשלומו ונחש כרוך על עקבו דכי אמר לשנים קורא כהנים אחזן קאי ולא אשליח צבור וכן תניא בספרי אמור להם מלמד שהחזן אומר להם ואמ' בתלמוד ירושלמי ובלבד שיהא החזן ישראל ובפר"ח נמי כתוב בההיא דאביי נקטינן לשנים קורא החזן כהנים וכל שליח צבור המפסיק עבירה היא בידו ומה שפירש בערוך ש"ץ חזן אומר ר"ת דשיבוש הוא דחזן היינו שמש העוסק בצרכי ביהכ"נ ורואה היכן התינוקות קוראין ומלקה את הלוקין ושנים הם כדאיתא בסנהדרין ושני חזנים ושליח ציבור זה המובחר שבקהל ועניו שנהם כדאמ' גבי תעניות ומעמדות והתם מוכח שהחזן אומר להם תקעו ושליח צבור מתפלל ועוד מדקאמר אין הכהנים רשאים להתחיל בברכה עד שיכלה הדבור מפי הקורא דהיינו חזן ובספר' ואין שליח צבור רשאי וכו' מכלל דקורא ושליח ציבור לאו חד נינהו. אריב"ל כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשה כה תברכו אמור להם ושמו את שמי ורב אמר חוששין שמא בן גרושה או בן חלוצה הוא ולא פליגי הא דסליק לפרקים והא דלא סליק לפרקים פיר"ת דאין כהן חייב לשאת את כפיו אלא כשאומרי' לו הציבור כדאמרינן בספרי אמור להם מלמד שהחזן אומר להם ותו אמרי' לשנים קורא כהנים שנאמר אמור להם ובתרגום בבלי שהוא מיושר אמור להם כדיימרון להון ורבי משמע פשטא דקרא כשיאמרו להם לברכם יברכו אותם ואז אם מונעים עצמם עוברים בג' עשה והיינו דאמרי' בירושלמי בס"פ אין עומדין ר' יהודה בן פזי בשם ר' אליעזר כל כהן שעומד בביהכ"נ ואינו נושא כפיו עובר בעשה ר' יהודה בן פזי כד הוה תשיש הוה חזיק ליה רישיה וקאים וסליק אחורי עמורא רבי אלעזר נפק לברא דהיינו ר"י בן פזי דהוא מרא דשמעתא בכל כהן דאינו נושא כפיו עובר בעשה הוה סליק אחורי עמודא כדי שלא יעבור בעשה דהיינו שאינו בכלל אותם הכהנים שאומר החזן להם לברך כיון דסליק אחורי עמודא מסתמא אין דעת החזן עליו ואינו עובר בעשה: ואריב"ל כל כהן שאינו עולה על הדוכן בעבודה שוב אינו עולה שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת וגו' מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה איני והא ר' אמי ור' אסי סלקי ר' אמי ור' אסי מעיקרא הוו מיעקרי רגלייהו מימטא לא הוו מטו וכי הא דתני ר' אושעיא לא שנו אלא שלא עקר את רגליו אבל עקר את רגליו עולה וכך הלכה: אמר אדא א"ר שמלאי ביהכ"נ שכולו כהנים כולן עולין לדוכן למי מברכי' א"ר זירא לאחיהם שבשדות איני והתני אבא בריה דרב (מניומי) [מנימין] בר חייא עם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה לא קשיא הא דאניסי הא דלא אניסי והא תני רב שימי (בר אשי מניותא) [מבירתא דשחורי] ביהכ"נ שכולה כהנים מקצתן עולין ומקצתן עונין אמן לא קשיא הא דאשתייר בי עשרה לענות אמן מקצתן עולין הא דלא אשתייר בי עשרה כולן עולין. גופא תני אבא בריה דרב (מניומי) [מנימין] בר חייא עם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה פשיטא אריכי באפי גוצי לא מפסקי תיבה לא מפסקא מחיצה מאי ת"ש דאריב"ל אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמי' צדדין שבפניו בכלל ברכה שלאחריו אינן בכלל ברכה. ירושלמי פרק אין עומדין ר' אחא ר' תנחומא בר חייא בשם ר' שמלאי עיר שכולה כהנים כולם נושאים כפיהם למי הם מברכין לאחיהם שבצפון ולאחיהם שבדרום לאחיהם שבמזרח ולאחיהם שבמערב ומי עונה אחריהן אמן הטף והנשי': א"ר שמעון בן פזי כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו שנאמר שאו ידיכם קודש וברכו את ה' שאלו תלמידיו את ר"א בן [שמוע] במה הארכת ימים א"ל מימי לא נשאתי כפי בלא ברכה וכהן הנושא את כפיו מאי מברך א"ר זירא אר"ח אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה כי עקר כרעיה מאי אמר יהר"מ ה' אלקינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך עמך ישראל בלא מכשול ועון וכד מהדר אפיה מצבורא מאי אמר אדבריה רב חסדא לרב עוקבא ודרש רבש"ע עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו [השקיפה ממעון קדשך וגו'] אר"ח אין הכהנים רשאים לכוף קשרי אצבעותיהם עד שיחזרו פניהם מן הציבור ואר"ז אר"ח אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור ואין הכהנים רשאים להתחיל בברכה עד שיכלה דיבור מפי הקורא ואין הצבור רשאין לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור וא"ר זירא אר"ח אין הכהנים רשאים להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל שליח צבור בשים שלום ואינם רשאים לעקור רגליהם ולילך עד שיגמור שליח ציבור שים שלום: ת"ר אין הכהנים רשאים לעלות בסנדליהם לדוכן וזו אחת מתשע תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי: בפרק הקורא את המגילה עומד תנן כהן שיש בידו מומין לא ישא את כפיו תניא מומין שאמרו בפניו ובידיו וברגליו אריב"ל [מי שידיו] בהקניות לא ישא את כפיו עקומות ועקושות לא ישא את כפיו. ירושלמי בפרק בשלשה פרקים תני אם היה דש בעירו מותר כהדא נפתלי הוות אצבעיה עקומה אתא שאיל לר"מ א"ל מכיון שאתה דש בעירך מותר. תניא זבלגן לא ישא את כפיו ואם היה דש בעירו מותר ותניא סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו ואם הי' דש בעירו מותר: מתני' ר' יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות סטיס לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו תנא אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך מותר. בפרק אין דורשין דרש ר' יהודה בר נחמני מתורגמניה דרשב"ל כל המסתכל בכהנים עיניו כהות בזמן שבית המקדש קיים כהנים עולין לדוכן ומברכין את העם בשם המפורש ולכך כל המסתכל בהם עיניו כהות ובגבולין שאין מברכין בשם המפורש אין עיניו כהות ואעפ"כ אסור להסתכל בהם מפני שמסיח דעתו מן הברכה ואי קים לי' בגויה שלא יסיח דעתו מותר כההיא דירושלמי בפרק שלשה פרקים א"ר יוסי אסור להסתכל בכהנים בשעה שמברכי' את ישראל א"ר חגי כלום אמרו אין מסתכלין אלא מפני היסח הדעת משום דאנא מסתכל לא מסחינא דעתאי: מתני' האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין אף בלבנים לא יעבור בסנדל איני עובר אף יחף לא יעבור מ"ט חיישינן שמא נזרקה בו מינות. בפרק אין עומדין תנן העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף ואם אין שם כהן אלא [הוא לא] ישא את כפיו ואם הבטחתו שישא את כפיו ויחזור לתפלתו רשאי והוינן בה בפרק אלו נאמרים הא לא עקר רגליו בעבודה ומוקמינן לה דנד פורתא. בפרק ראוהו ב"ד בר"ה מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה משלי כגון ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ת"ל לא תוסיפו על הדבר והא הכא כיון דבריך ליה עבר ליה לזמניה וקתני דעבר שאני הכא כיון דאילו מתרמי ליה צבורא אחרינא הדר מברך כוליה יומא זימניה הוא וכתב עלה רבי' יצחק אלפס בפרק דקורא את המגילה עומד שמעינן מינה דכהן דפריס כפיו בחד דוכתא ואזל לדוכתא אחריתא ואשכח צבורא דלא מטו לברכת כהנים כי מטו לברכת כהנים פריס להו ידיה ושפיר דמי ׃
1