אור זרוע, חלק ב מ״בOhr Zarua, Volume II 42

א׳בשחרית משכים וקורא שנים ואחד תרגום דא"ר הונא בר יהודא א"ר מנחם א"ר אמי א"ר יוחנן לעולם ישלים אדם פרשיותיו בהדי צבורא שנים מקרא וא' תרגום: ואמרי' במדרש ג' דברים צוה רבי את בניו בשעה שנפטר לבית עולמו ג' ליראת שמים ג' לדרך ארץ ואלו הן של יראת שמים אל תאכל לחם בשבת עד שתגמר כל הפרשה משמע קודם אכילה יש לו להשלימה הלכך יש לו להשלימה קודם ביהכ"נ ושאר עניני שמו"ת פי' במקומו במס' ברכות:

ב׳ואחר שקראו שמו"ת הולכים לביהכ"נ ומסדרים הברכות כסדר כל הימים וקורין קרבנות רצו את בני ישראל ושונין משנת איזהו מקומן ולומדים ברייתא דת"כ ר' ישמעאל אומר וכו'. וסמך למנהג זה מההיא דספ"ק דע"ז דא"ר תנחום בר חנילאי לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד ופריך ומי ידע כמה חיי כי קאמר ביומי ופירש"י כי קאמר ביומי דהיינו שני ימים מקרא שני ימים משנה שני ימים תלמוד ויש לתמוה דאכתי מי ידע דחיי כל השבוע ושמעתי בשם רב עמרם ז"ל דהיינו הא דאמרי' בכל [בוקר] צו את ב"י ואיזהו מקומן ורי"א בשלש עשרה מדות גו' ופ"ק דקידושין איתא נמי והכי איתא התם א"ר ספרא משום ריב"ח מאי דכתיב ושננתם א"ת ושננתם אלא ושלשתם לעולם ישליש אדם שליש כו' אבל ההיא דמגילה דס"פ בני העיר דאמר רחמנא תקנתי להם סדר קרבנות שכל זמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאילו הקריבו לפני קרבן ואני מוחל להן על כל עונותיהן התם קאי אקריאת התורה אבל המנהג הוא כדפרי':

ג׳ובשבת לאחר פ' צו קורין וביום השבת כו' אבל בימים טובי' א"א בין צו לאיזהו מקומן פרשת היום. ונ"ב דה"ט משום שקורין אותה עם המפטיר אבל ביום השב' לא אפש' לקרות פ' שבת עם המפטיר משום דא"כ לא משכחת כ"א הפטרה אחת לכל השבתות. וק"ל דבר"ח אנו קורין בין צו לאיזהו מקומן ובראשי חדשיכ' אע"פ שאנו קורין פ' ובראשי חדשיכם בס"ת:

ד׳ותקנו רבותינו והוסיפו מזמורים לכבוד השבת כגון השמים מספרים כבוד אל כו' לדוד בשנותו את טעמו כו' נכון כסאך מאז כו' ומכאן ואילך מסיים בשאר ימים ומדלג מזמור לתודה. ועוד תקנו נשמת כל חי. ובמקהלות. הכל יודוך. ודעתי נוטה בכל אילו אם לא הזכיר אינו חוזר אבל לאל אשר שבת פרשו רבותינו בצפרא בצלותא דיוצר מבעיא ליה לבר ישראל למדבר של שבת כגון לאל אשר שבת ואי אשתלי ולא אדכר מהדרינן ליה ומדכר. ונ"ב דה"ט שהוסיפו אילו שבתות בשבת דאשכחן שלא בחר הקב"ה ביום השבת בשבחות של מלאכי השרת כ"א בשבחות ישראל דאמ' כמדרש שש כנפים שש כנפים לאחד מלאכי השרת משוררים כל ימות השבוע משורר בכנף את יומו דהיינו ששה כנפים לששה ימים ביום השבת אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע אין לנו כנף שנשורר לפניך תן לנו כנף שביעי ונשורר לפניך היום א"ל הקב"ה יש לי כנף אחד בארץ שמשורר לפני היום שנאמ' מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק. ונ"ב דהיינו דכתיב את ה' האמרת היום כלומר ביום המיוחד דהיינו שבת וה' האמירך היום שחפץ בך יותר ממלאכי השרת:

ה׳ותקנו נמי לומר קדושה בנעימות ובקול רם דאמר רבי [ישמעאל] שמעתי נעימת קול מפי הגבורה שאומרת משביע אני עליכם יורדי מרכבה שתאמרו לבני שישיאו עיניהם למרום בשעה שאומרים קק"ק ואין לי הנאה בעולמי אלא אותה שעה בשעה שעיניהם נושאות לעיני והבל יוצא מפיהם טורד ועולה לפני כריח נחוח ותגידו לבני חיבה שאני מראה ליעקב אביהם בשעה שאומרים ג"פ קק"ק אני נופל ג"פ על דמות פני יעקב היושב בחיקי ומנשקו ג"פ כנגד ג"פ שאומרים קק"ק:

ו׳וצריך נמי לומר יהא שמיה רבא מברך בכוונת הלב כדאמרי' כל העונה [אמן] יהא ש"ר בכל בהו כו' ואמרי' נמי בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ועונין איש"ר מברך הקב"ה אומר אשרי האב שמקלסי' אותו בניו כך צריך לומר ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה גו' בכוונת הלב שזה השיר שמשבח בו דוד המלך לפני הקב"ה כדאמר ר' ישמעאל אמרתי לזגגזא"ל שר הפנים הראיני כבודו של דוד המלך אמר לי ידידי המתן לי שלש שעות עד שיבוא לכאן ותראה גדולתו ותפסני והשיבני בחיקו אמר לי מה אתה רואה אמרתי לו ז' ברקים רצין כאחד א"ל כבוש עיניך שלא תראה ותזדעזע הללו שיצאו לקראת דוד מיד רגשו בל האופנים ושרפים ואוצרות ברד וענני כבוד ומזלות וכוכבים ומלאכי השרת ולוהטי הזבול אומרים למנצח מזמור לדוד ושמעתי קול רעש גדול שבא מג"ע ואומר ימלוך ה' לעולם וגו' והנה דוד בא וראיתי כל מלכי דוד אחריו וכל אחד כתרו בראשו וכתרו של דוד מובהק ומשונה מכל הכתרים וזיוו הולך מסוף העולם ועד סופו וכיון שעלה דוד לבית המדרש הגדול שברקיע הוכן לו כסא של אש שהוא ארבע פרסאות גובהו כפלים ארכו וכפלים רחבו וכיון שבא דוד וישב לו על כסא שמוכן לו כנגד אותו כסא של אש [המוכן] לקונו וכל מלכי בית דוד יושבין לפניו וכל מלכי בית ישראל עומדין מאחריו מיד עמד ואמר שירות ותושבחות שלא שמעתן אוזן מעולם כיון שפתח ואמר ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון לדוד ודוד הללויה מיד פתח מיטטרון שר הפנים וכל פמליא של מעלה והיו אומרים קק"ק ד' צבאות מלכה"כ. וחיות משבחין ואומרי' ברוך כבוד ה' ממקומו ורקיעים אומרי' ימלוך ה' לעולם והארץ אומרת ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד וכל מלכי בית דוד אומרים והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד. הא למדת שבזה השבח משבחין צדיקי' בג"ע ודוד ברקיע לפני הקב"ה וחיות הקודש אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו. ע"כ עלינו חובה לומר כל הקדושה בכוונת הלב ובנעימות [הקול] וא"ר יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום ואוקימנא בפסד"ז ואני שמעתי מפי ר"י החסיד זצ"ל שהי' רב גדול ומובהק לרבים אחד והיה גוער בביהכ"נ שהיו מאריכים בברכות שהי' בדעתו למהר ללימוד ונענש על ככה באותו עולם וגם שמעתי בשם ר' יהודה חסיד זצ"ל שאמר כגון בימות החורף שהיה קור גדול מוטב שילכו לבית אותם שאינם מלובשים היטב ואל יקצרו בשבחו של הקב"ה בעבורם ואני הכרתי יהודי אחד מוורמ"ש והיו קורין אותו ר' בונים והי' זקן וקובר מתים ושמעתי אל נכון ואל האמת שפ"א השכים לבית הכנסת וראה אדם אחר יושב לפני בית הכנסת ובראשו כתר של עשבים שקורין צפל ובלשון כנען קויטנ"י ויצ"ץ ונתפחד כסבור שהוא שר וקראו ואמר לו וכי אינך פלוני שמת עתה וקברתיך ואמר לו הין וא"ל היאך אתה באותו עולם ואמר לו היטב עד מאוד וא"ל מה זכיות יש לך והלא אתה היית אדם כל דהו וא"ל רק באותו זכות שהייתי אומר ברכו' בקול נעים בביהכ"נ בזכות זה הביאוני בג"ע ומכבדין אותי וזה לך הסימן שאני הוא המדבר אליך כי תראה בית יד חילוקי שקרוע שקרעת לי כשהלבשתני התכריכין ושאל לו מה זה שבראשך וענהו הם עשבים שבג"ע ששמתי בראשי כדי לבטל ריח רע מעלי של זה העולם. כתבתי אני המחבר אילו המעשים כדי שיראה ירא שמים וישים אל לבו ויאמר שבחותיו של הקב"ה בקול נעים ובכוונה ויזכה לג"ע. מיהו בשבת ובימים טובים צריכים כך להתפלל שיצאו בשעה חמישית מביהכ"נ ויתחילו לאכול בשעה חמישית מפני שאסור להתענות בשבת עד שעה ששית כדאמרי' בירוש' פ' סדר תעניות האילו ובירושלמי פ' קונם יין ר' אחא ר' אבהו בשם ר' יוסה בן חנינה אסור להתענות עד שש שעות בשבת א"ר יוסה מתניתא אמרה כן היו מתענין וירדו להם גשמים קודם לחצות לא ישלימו עד כדון [צפרא] הא לאחר חצות ישלימו שכבר עבר רובו של יום [בקדושה]:

ז׳ואחר שגומרים מזמורים וקריאת שמע וברכותיה מתפללים תפילת לחש וסומכים גאולה לתפילה אע"פ שבשבת אין צריך לסמוך גאולה לתפילה כדפר"ת משום דילפינן לה בירוש' מיענך ה' ביום צרה ושבת לאו יום צרה הוא והכי איתא פ"ק דברכות ירוש' ר' זעירי [בשם] ר' אבא בר ירמיה שלש תכיפות הן תיכף לסמיכה שחיטה תיכף לנטילת ידים ברכה תיכף לגאולה תפילה כו' יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך וכתי' בתריה יענך ה' ביום צרה א"ר יוסי בר בון כל מי שהוא תוכף לסמיכה שחיטה אין פסול (נוהג) [נוגע] באותו קרבן וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה וכל מי שתוכף לגאולה תפילה אין השטן מקטרג באותו היום.

ח׳ומתפללים אבות וגבורות וקדושת היום ומתחילין ישמח משה ומתפלל עבודה והודא' וברכ' השלום ונ"ב אני המחבר דלכך מתחיל תפל' שבת בישמח משה ואינה מתחל' באתה בחרתנו כמו תפלה לכל המועדי' משו' דאמרי' פ' ר"ע דכ"ע בשבת ניתנה תורה לישראל ועל כך אנו מתפללים כך כדי שיזכור לנו זכות היום הזה שהוא קבלת תורה וזכות משה רבינו שהיום נתנה לנו תורה על ידו. ומורי ה"ר אליעזר מורמ"ש זצ"ל כתב ישמח משה במתנת חלקו ביום שמחתכם זה שבת לכך יסד בראש תפילת שבת ישמח כלו' משה יכול לשמוח במתנת חלקו שהראה לו הקב"ה אוצר שבת לדעת כי אני ה' מקדשכם ויכול לשמוח מזה עכ"ל. וכן בסדר ה"ר משה מיימן זצ"ל מתחלת תפלת יוצר של שבת בישמח משה וכן נהגו רוב העולם להתפלל מיהו יש שמתפללים אתה בחרתנו וכן שמעתי על גאון אחד שהיה יסדר תפל' יוצר דשב' באתה בחרתנו:

ט׳ואחר שיגמור כל תפילת [שחרית] כסדר אומר קדיש כולו. יתגדל כו' יתברך וישתבח. תתקבל וגומר כל הקדיש דכל יום שיש בו מוסף מקדש שלם קדישא בין יוצר לנטילת ספר כדי להפסיק בין תפילת יוצר לתפילת המוסף ובכל יום שאין בו מוסף מקדש עד דאמירן בעלמא ואמרו אמן וכך אני המחבר רגיל להתפלל יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמיה דקודשא בכאן אני מפסיק באתנחתא. והדר אני מתחיל [בריך הוא] לעילא מכל ברכתא כדכתיב על כל ברכה ותהלה ואין לומר אמן באמצע. ונ"ב המתפללים שמיה דקודש' בריך הוא ומפסיק כאן באתנחתא והדר מתחילי' לעילא מכל ברכתא ומניחים הצבור לומר אמן באמצע דמנהג שוטים הוא זה ואין לעשות כך אלא כדפרישית:

י׳ומנהגנו בארץ כנען לאחר שגומר כל הקדיש מתחיל ש"צ ואומר בקול רם אין כמוך כו' והצבור עונין אחריו פעמים ויש מקומות שאין עונים אחריו [רק] פ"א ולאחר שגמרו אין כמוך מלכותך אב הרחמים מיד הולך אחד מחשובי הקהל ומוציא ס"ת מארון הקודש ונותנה לשליח צבור ודרכם לקנות מן הקהל שירשוהו להוציא ס"ת מארון הקודש ולתתה ביד שליח צבור ומנהג כשר הוא וכבוד התורה הוא וראיה לדבר דתנן בפ' ואלו נאמרין ברכת כה"ג באיזה צד חזן הכנס' נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנס' וראש הכנס' לסגן והסגן נותנו לכה"ג וכו' וה"נ תנן התם גבי פר' המלך ואמרי' נמי במס' סופרי' בפ' ולמה אמרו אינו מן המובח' שיעמוד החזן יחידי לפני התיב' אלא שיעמדו עמו א' לימינו וא' לשמאלו כנגד אבות וכתיב נמי ברוב עם הדרת מלך. סתם חזן היינו שליח צבור חזן הכנסת היינו מה שאנו קורין שמש. ואחר שיקבל ס"ת הניתנה לידו פותח ואומ' בקול רם שמע ישראל כו' ועונין הצבור אחריו ושוב אומר אחד אלקינו ועונין הצבור אחריו כו' ואח"כ אומר גדלו לה' אתי כו' והעם עונין רוממו ה' אלקינו כו' על הכל יתגדל הכל הבו גודל כו' וקורין בתורה. ובני רינוס אין להם מנהג זה אלא כשגומר ש"צ תפילה אומר קדיש ומוציא ס"ת ואומ' גדלו לה' אתי כו' ובמס' סופרי' יש סמך למנהגנו אלא שלשם מוסיף פסוקים הרבה וגם לשם משמע שהמפטיר היה אומר כל אלו הפסוקים. ומשמע לכאורה דלאחר הקריאה הי' מנהגם. והכי איתא התם בפ' ולמה אמרו המפטיר בנביא הוא פורס על שמע באיזה שמע אמרו בשמע של ס"ת היכי פתח אשרי יושבי ביתך ואח"כ עומד המפטיר ואומ' אין כמוך באלקים ה' ואין במעשיך. מי כמוך באלקים ה' וגו' מלכותך מלכות כל עולמים כו' ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום אתה הוא אלקים לבדך אתה עשית את השמים כו' וצבא השמים לך משתחוים מיד נכנס ואוחז המפטיר את התורה ואו' שמע פסוק הראשון בנעימה ואף העם עונין אותו אחריו וחוזר ואומר אחד אלהינו גדול אדוננו קדוש אחד אלהינו רחום אדוננו קדוש אחד אלהינו גדול אדוננו קדוש ונורא שמו כנגד שלשת אבות וי"א כנגד שלש קדושות. וצדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדולות אלהים מי כמוך ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור הכל תנו עוז לאלהים ותנו כבוד לתודה גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו וצריך להגביה את התורה בשמע ישראל ובאילו יחודין שלשה ובגדלו לה' אתי. ועוד צריך על הכל יתגדל כו' ואח"כ מגביה את התורה למעלה ואומר אחד אלהינו גדול אדוננו קדוש ונורא שמו לעולם ועדומתחיל בנעימה [ואומד] ה' הוא האלהים ה' שמו ואח"כ עונין אותו העם ואומר וכופלו ועונין [אותו] פעמים מיד גולל ס"ת עד שלש דפין ומגביהו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו שמצוה לכל אנשים ונשים לראות את הכתב ולכרוע ולומר זאת התורה אשר שם משה לפני ב"י ועוד אומר תורת ה' תמימה כל הפסוק והמפטיר נותנו לחזן הכנסת והוא אחר התורה לכסות ראשי הקרואין שאין כבוד להיות התורה יחידה כו' החזן יחידי כו' ע"כ לשון מסכת סופרים:

י״אופותח ש"צ וקורא את הכהן ואחריו לוי ואחריו ישראל חשוב ואחריו החשוב אחריו וכן כל שבעה לעול' חשוב חשוב קודם בקה"ת כדתנן פ' הנזקין אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל ושלחו לי' בני גלילא לר' חלבו אחריהן מי קורא לא הוה בידי' אתא שיילי' לר' יצחק נפחא א"ל אחריהן קורין תלמידי חכמים הממונים פרנסים על הצבור [ואחריהן ת"ח הראויין למנותם פרנסים על הצבור] ואחריהן בני ת"ח שאביה' ממונה פרנס על הצבור ואחריהן ראשי כנסיות וכל האדם ובצרפת נוהגים [לקרות] הרב שבעיר שביעי ואומרי' טעם לדבר משום מעלין בקודש ולא מורידין ואיני רואה מנהגם שאין משמע כן בהלכה כדפרי'. ויש ליתן טעם למנהגם מפני שנוהגים שהשביעי גולל ס"ת לכך קורים את הרב בשביעי כדי שתהא נגללת בגדול שבהם כדאמרי' בסוף מסכת מגילה א"ר שפטי' עשרה שקראו בתורה גדול שבכולן גולל ס"ת כו' וכ"כ ה"ר משה מיימון זצ"ל וכל מי שגדול מחבירו בחכמה קודם לקרות והאחרון שגולל ס"ת נוטל שכר כנגד הכל לפיכך עולה ומשלים אפי' גדול שבצבור עכ"ל. ואם היה רוצה כהן לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו ולהניחו לקרות לפניו אינו רשאי כדתנן כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום וקילפי לה אמוראי בגמ' מקראי דכהנים קודמין ללוים וא"ל אביי לרב יוסף מפני דרכי שלום דהיינו שאפי' אם רוצה כהן לחלוק כבוד לרבו לוי או לישראל ולהניחו לקרות לפניו אינו רשאי כי היכי דלא ליתי לאנצויי וא"ר מתנה דווקא בשבתות וימים טובי' דשכיחי רבים אבל בשני וחמישי לא ויש בידו לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו. ופיר"ת זצ"ל דווקא לדידהו שהיו עסוקים כל ימות השבוע במלאכתן ולא היו רגילים לבוא לבהכ"נ כ"א בשבתות וי"ט אבל אנו דשכיחינן בבהכ"נ בשני ובחמישי כך לדידן שני וחמישי כמו לדידהו שבתות וי"ט ואין בידו לחלוק כבוד לא לרבו ולא למי שגדול ממנו. והיכא דאיכא בבהכ"נ כהן ת"ח ואיכא נמי ישראל ת"ח טפי מכהן. אפ"ה בהן קודם אבל אם ישראל ת"ח הוא ראש הישיבה שאפי' כהנים חשובים אחרים כפופים לו ה"ז קודם לכהן ת"ח הפחות ממנו ואם מניח את כהן ת"ח הפחות ממנו לקרות לפניו הרי זה משובח. אבל ישראל ת"ח המניח כהן עם הארץ לקרות לפניו עבירה הוא בידו מיהו עתה שכבר נהגו קורא אפי' כהן עם הארץ לפני ת"ח ישראל הואיל ונהגו כך יש להם לקיים המנהג מפני דרכי שלום וראי' לאלו הדברים דאמרי' במגילה פ' בני העיר שאלו את ר' פרידא במה הארכת ימים א"ל מימי לא ברכתי לפני כהן ופריך למימרא דמעליותא הוא והאמר רבב"ח אר"י כל ת"ח שמברך לפניו אפי' כה"ג עם הארץ אותו ת"ח חייב מיתה שנא' וכל משנאי אהבו מות א"ת למשנאי אלא למשניאיי ומשני כי קאמר איהו נמי בשוין. ופיר"ת דה"ק בשוין בזה ששניהם ת"ח מיהו ר' פרידא הי' יותר גדול דאי בשוין בתורה מאי רבותי' דאדרבה דין שיברך כהן שהרי הוא יתר על ר' פרידא בכהונה ותו כי פריך בהנזקין אמילת' דאמר אין בהן יכול לחלוק כבוד לרבו ולמי שגדול ממנו מרב דקרי בכהני ומשני שאני רב דאפי' רבי אמי ורבי אסי כהני חשיבי דארעא דישראל מיכף הוה כייפי לי' מאי רבות' הא לא היו שוים לרב אלא ודאי ש"מ דכל כהן ת"ח קודם לישראל דת"ח טפי ממנו והיינו רבותא דרב דאפ"ה הוה קרי בכהני שהי' חשוב כדאמ' דגבר בכולה ופירש"י בתורה ובחסידות. וא"ת אחרי שפירשתי דכהן ת"ח קודם לישראל אע"ג דת"ח טפי ממנו א"כ מאי רבותי' דר' פרידא י"ל שגם לו היו כפופים בני דורו החשובים כמו לרב ואפ"ה לא רצה לברך לפני ת"ח הפחות ממנו והיינו רבותי' אבל הא ודאי הוא אמת שאסור לישראל ת"ח להניח כהן ע"ה לקרות לפניו מיהו עתה נהגו מפני דרכי שלום גם זה כי נתמעטו הלומדים ורבו ע"ה ואפי' ממון אנו מוציאין מחזקתו מפני דרכי שלום דת"ר ששה דברים נאמרו בע"ה אין מוסרין להן עדות והאידנא מקבלינן עדותייהו מפני דרכי שלום וכ"כ ה"ר משה מיימן זצ"ל דמנהג פשוט הוא היום שאפי' כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול מישראל:

י״בוהיכא דליכא כהן אל יקרא לוי כלל אלא קורא ישראל אדם חשוב במקום כהן ואחריו שאר ישראל דאמר אביי נקיטינן אם [אין] שם כהן נתפרדה החבילה פי' אין לוי קורא במקום שאין כהן אלא ישראל החשוב קורא במקום כהן כדא' פ"ב דכתובות מוחזקני בזה שהוא כהן מה ראית שקרא ראשון בביהכ"נ בחזקת שהוא כהן. [או בחזקת שהוא] גדול אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר שהגדול קורא ראשון. וכן עמא דבר דהיכא דליכא כהן אין לוי קורא כלל. מיהו תמהני דהואיל דלוים קדושי מישראל מ"ט לא יקרא ראשון היכא דליכא כהן דכשם דכהן קודם ללוי כך המשפט להיות שיקדום לוי לישראל. ואית דמפרשי נתפרדה החבילה שבמקום שאין כהן אם רוצה ישראל לקרות לפני הלוי קורא ודוקא שאין [שם] כהן אבל היכא דאיכא כהן לא נתפרדה החבילה ולא יקרא [ישראל] גדול לפני לוי וההוא דכתובות דמסיק שקרא אחריו לוי והעלהו ר' אמי לכהונה על פיו התם כהן אחרינא הוי הלכך אי לאו דהאי כהן הוה לא הוי [לוי] קרי בתרי' ושניהם פירש"י פ"ב דכתובות וכפי' ראשון נהגו העם:

י״גוהיכא דליכא לוי ואיכא כהן קורא כהן פעמים וכהן אחר כהן לא יקרא דאמר אביי נקטינן אם אין שם לוי קורא כהן איני והאמר ר"י כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם ומשני כי קאמ' אותו כהן פי' שאותו כהן שקרא ראשון חוזר וקורא בפעם ב' במקום לוי וכדאמר בכתובות [ההוא דאתא לקמי' דריב"ל] ואמר מוחזקני בזה שהוא לוי כו' או בחזקת שהוא גדול שקרא לפניו כהן והעלהו ריב"ל ללויה על פיו פירש"י שקרא לפניו כהן ואי לאו דודאי לוי הוא לא הי' קורא שני אלא שלישי ושני כהנים היו קורין לפניו והוא שלישי דהכי אמרינן במסכת גיטין אם אין שם לוי קורא כהן במקומו עכ"ל והא דפי' שני כהנים היו קורין לפניו לא שני ממש שהרי כבר פירשנו כהן אחר כהן לא יקרא אלא כלומר ששני פעמים הי' קורא כהן לפניו:

י״דורגילים אנו לקרות עמוד פלוני בר פלוני הכהן וכן עמוד פב"פ לוי. אבל בימי חכמים נראה בעיני שלא היו רגילי' [לקרות] לא הכהן לא הלוי כדאמרי' פ"ב דכתובות ההוא דאתא לקמי' דר' אמי א"ל מוחזקני בזה שהוא כהן מה ראית שקרא ראשון בביהכ"נ בחזקת שהוא גדול או בחזקת [שהוא] כהן א"ל שקרא אחריו לוי הא למדת שלא ידע שהראשון כהן אלא מחמת שהכיר את זה הלוי שקרא אחריו ואם הי' מנהגם שהי' קוראים כמו שאנו קורין פלוני הכהן הול"ל ששמעתי שקראו אותו כהן וכן אתה מוצא שלא היו חותמים בשטרו' פב"פ הכהן אלא פב"ב ותו לא מדאמרי' בב"ב אם היו משולשים כו' יכתוב כהן ש"מ דהיכא שאינם משולשים אינו כותב כהן. וכתב ה"ר משה מיימון זצ"ל אין הקורא רשאי לקרות עד שיאמר לו גדול שבציבור לקרות אפי' חזן הכנסת או ראש הכנסת אינו קורא מעצמו עד שיאמרו לו הצבור או גדול שבהם לקרות עכ"ל. וכבר נהגו באלו המלכיות ששליח צבור קורא את מי שהוא חפץ ואת מי שקרא שליח צבור הוא יש לו לקרות ואין לקרות בס"ת את מי שאינו יודע לקרות בתורה כדתניא בתוספתא ביהכ"נ שאין להם מי שיקרא אלא אחד עומד וקורא ויושב ועומד וקורא ויושב אפי' ז' פעמים אלמא שאין ש"צ קורא את מי שאינו יודע לקרות:

ט״ווכשהוא קורא תחילה פותח ספר תורה ורואה הכתב במקום שיש לו לקרות ומברך וקורא כההיא דשלהי מסכת מגילה דת"ר פותח ורואה מברך וקורא ואר"ז א"ר מתנה אמר שמואל הלכה פותח ורואה מברך וקורא. מיהו עתה כבר נהגו העם שש"צ קורא בס"ת אפי' ע"ה שא"י לקרות והוא מברך וש"צ קורא ורוצים להסמיך המנהג על הא דתנן במסכת בכורים פ' כיצד מפרישין את הבכורים בראשונה כל מי שיודע לקרות קורא ושא"י מקרין אותו ונמנעו מלהביא התקינו שיהו מקרים [את מי שיודע] ואת מי שאינו יודע מיהו לא דמיין אהדדי דהתם אי אפשר שלא יביא דהבאת בכורים חובת הגוף הוא אבל הכא אפשר שפיר שלא יקרא כ"א היודע: וזה אשר שלח ה"ר יואל בר יצחק הלוי מבו"ן זצ"ל לרבינו אפרים זצ"ל. שמעתי עליך שאתה אוסר לחזן שהוא כהן או לוי שיקרא כהן אחר לקרות בתורה וכן הלוי מלקרוא לוי אחר משום דאמר כהן אחר כהן לא יקרא מפני פגמו של ראשון וכן הלוי. ותמהתי הלא מפני היוצאים גזרו שלא יראו כמה קרא אחר הראשון ויאמרו ראשון לא עלה למנין שבעה והכא אפי' היוצאין יודעין שהכהן עומד ומחזן כמנהג כל המקומות שיש חזן שקורא לעמוד ולקרות ואותן שקרויין הן קורין בתורה ומברכין אבל החזן אינו מברך וקורא אלא שמסייע לקרות עם הקורא מפני שיש שאין בקיאין לקרות ומקרא אותו כדרך שהיו עושין בביכורים כך פי' רבי חמי הטעם בספרו הלכך הכא מאי פגמו איכא בשלמא התם היוצאים שומעים שני כהנים שעומדין ומברכים בתורה ואהכי תמהו ואמרי חד מנייהו פגום אבל הכא שאינו מברך ברכת התורה ועוד שהוא מחזן לא תמהי ומשום המכירין אותו אין לחוש. ואי משום אורחין הבאים מארץ רחוקה מה הם יודעים שהחזן הוא כהן הואיל שאינו מברך בתורה במקום כהן. ותו דמשמע בירוש' שאין אדם קורא בתורה עד שיהא אחד עומד ומחזן עמו כדאי' פ' בתרא דמגילה ירושלמי ומאחר שבלא חזן אין לקרוא לא אתי למימר דפגום הוא. ודעתך תודיעני. יואל בר יצחק הלוי. וזה התשובה.

ט״זאשר שמעת עלי שאני אוסר לקרוא בהן אחר. אמת ויציב פתגמא ופליאה בעיני על כל כהן העושה כן שפוסל עצמו לכהונה ואם הוא לוי ללויה שהרי אמרו חכמים כהן אחר כהן לא יקרא מפני פגמו של ראשון כ"ש שני כהנים ביחד וכ"ש חזן שתופס בידו ס"ת וקורא כהן אחר. ואשר הבאת מירושלמי שאין יכול לקרות בלא הזן משום סרסור מההיא בר נש ואית ספר ירושלמי דגרסי חזנא וכו' כמה שגית וטעית חדא זה אינו תחותיי שלא העמיד אחר לקרות היל"ל לא קם בר אינש בהדי' מהו תחותיי ועוד אמר חזנא והלא החזן קורא אחרים ועוד כי זהו סרסור ששניהם קורין א"כ אין סרסור אחד כ"א שנים וא"ת קול חזן אנו שומעים ולא קול הקורא א"כ אם הי' הקורא משמיע קולו כמו החזן הי' אסור הא קא חזינן דאדרבה המגביה קולו ה"ז משובח ובצרפת ראיתי ר' יעקב זצ"ל מגביה קולו עם החזן. ובארץ יון ובלומברדיאה הקורא קורא והחזן שותק וישר בהם וגו' משה שומע מפי הגבורה ומשמיע לישראל ולא שניהם יחדיו כמו שאתה עושה והחזן שלך ופי' הירושלמי כן הוא קם חזנא קרי בספרא ולא קם בר נש תחותיי לא עמד אחר במקומו לתרגם אלא החזן עצמו תרגם וזהו סרסור ששומע מפי הקורא ומתרגם לאחרים כמו סרסור זה שקונה מזה ומוכר לזה זהו פי' נכון ולא כפירושך שיהו שניהם קורין עד כאן לא שנית במגילה שלא יהו שנים קורין בתורה ואחר מתרגם ותיפח רוחם של חזנים העומד מברך לפניה ולאחריה והחזן קורא ועוד פעמים ששותק ומברך ברכה לבטלה והצבור לא יצאו ידי קה"ת שבעה והחזן מברך ששה פעמים לכבוד התורה והוא קלון התורה ועתיד הקב"ה ליפרע ממי שיש בידם למחות ואינם מוחים ובידי אין למחות כי אומרים מנהג אבותיהם תורת משה כמו שכתבת ובשמחת תורה יצאתי מביהכ"נ בחרי אף כי שמעתי לבלע זה חזן מדלג יותר ממ' פעמים עבור ששה פשיטים (ולא) [ומי] התירו לדלג ולדן אמר [ולגד אמר] ולאשר אמר ורב ושמואל נחלקו בדלוג [גבי] ר"ח ובקושי התירו שם דלא אפשר ואתה יכול למחות ואם תמחה תזכה לשם ולתהלה. בישיבה של מעלה. אפרים ב"ר יצחק: וכתב ה"ר משה מיימון זצ"ל וצריך אחר לעמוד עמו בשעה שהוא קורא כדרך שהחזן עומד עם הקוראים ועוד כתב ואין המתרגם נשען לא לעמוד ולא לקורה אלא עומד ביראה ואימה. ונ"ב דשניהם למדו מהא דאמרי' בירושלמי רב שמואל בר רב יצחק על לבי כנישתא חמא בר נש קאי ומתרגם סמוך לעמודא א"ל אסור לך כשם שניתנה באימה כך אנו צריכים לנהוג בה באימה א"ר חגי רב שמואל בר רב יצחק חמא חזנא קאי ומתרגם ולא קם בר נש תחותיה א"ל אסור לך כשם שניתנה ע"י סרסור כך אנו צריכין לנהוג בה ע"י סרסור על ר' יהודה בן פזי ועבדא שאלה אנכי עומד בין ה' וביניכם. מיהו [לפי] דברי ר' אפרים זצ"ל אין כאן ראי' שצריך אחר לעמוד אצלו כשהוא קורא והא דפרי' דאין המתרגם רשאי לישען נראה דה"ה הקורא מיהו אדם שהוא חלש ומתניו כואבים לו נשען וקורא ואין בכך כלום: