אור זרוע, חלק ב ת״לOhr Zarua, Volume II 430
א׳תנן אין קורעין ואין חולצין ואין מברין אלא קרוביו של מת פירש רבי' שלמה ולא מברין. שמברין את האבל סעודה ראשונה משל אחרים. אלא קרוביו של מת. המתאבלים עליו כגון חמשה מתי מצוה כגון אביו ואמו כו' ואמרי' בגמרא אבל אסור לאכול משלו דאמר רחמנא ליחזקאל להם אנשים לא תאכל פי' להם אנשים אחרים לא לאכול מכלל דכ"ע בעו למיכל לחם אנשים אחרים ואמר נמי רבה ור"ח מחלפי סעודתייהו בהדי הדדי פירש"י סעודה ראשונה א"כ רוצה לומר דלא נאסר אלא סעודה ראשונה. וכתב ה"ר משה בר' מיימון זצ"ל דעושין הבראה בחולו של מועד ולכאורה משמע בדבריו דאמרי' ריש פרק אלו מגלחין מצורע מהו שינהוג צרעתו ברגל אמר רבא ת"ש והצרוע לרבות כהן גדול והא כה"ג דכל השנה כולה כלפי דידיה כרגל לכ"ע דתנן כה"ג מקריב אונן ואינו אוכל ש"מ דנוהג צרעתו ברגל ש"מ הא למדת דכל השנה כולה כלפי דידיה כרגל לכ"ע דמיא ואפ"ה היו מברין אותו כדתנן פרק כה"ג בסנהדרין וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל מעתה ש"מ דיש הבראה [בחוש"מ]. מיהו אינה ראיה דאי כרגל ממש הויא ליה כל השנה לגבי כה"ג א"כ יהיה אוכל בקדשים שהרגל מפסיק אלמה תנן ואינו אוכל ותו דאמר בירושלמי ס"פ אלו מגלחין רבנן דכי הוו עבדין חברייה בחולא דמועדא סברין מימר מן דעתהון דכולי רבנן איתעבד בדקון ואשכחון דלא מדעת' כולהון רבנן איתעבד. ואמר בירושלמי דמ"ק ובאיכה רבתי שכשמברין אותו אין האבל בוצע המוציא אלא המברה את האבל הוא בוצע משום שנ' פרשה ציון בידיה אין מנחם לה הא יש לה מנחם מנחם בוצע ואין מניחין את האבל להתענו' ביום א' אלא מאכילין ומשקין אותו וכבר רבי' שב"ט זצ"ל לא הניח בתעניו' שלפני ר"ה להתענות ביום קבורה דכיון שאינם חובה תעניות הללו מוכלינן ומשקינן ליה לפכוחי צערא:
1