אור זרוע, חלק ב ה׳Ohr Zarua, Volume II 5
א׳פרק הזורק תנן ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו אם אינן קשורות אע"פ שמוקפות אין מטלטלין מזו לזו: גמ' פשיטא אמר רבא לא נצרכה [אלא] להתיר ביצית שביניהן. א"ל [רב ספרא] משה שפיר קאמרת הא מטלטלין מזו לזו קתני אלא אמר (רבא) [רב ספרא] לא נצרכא [אלא] לערב ולטלטל מזו לזו וכדתניא ספינות קשורות זו בזו מערבין ומטלטלין מזו לזו נפסקו נאסרו חזרו ונקשרו בין שוגגין בין מזידין בין מוטעין בין אנוסין חזרו להיתרן הראשון פירש"י פשיטא דמטלטלין. לא נצרכה מטלטלין דמתניתין אלא לטלטל מזו לזו [דרך] ביצית קטנה שבין שתי הגדולות ואע"פ שאינה קשורה נתרת על ידי קשירות השתים החיצונות. ביצית. היינו ביצייאתא דלעיל. משה. כלומר דבינו בדורו במשה רבינו בדורו. שפיר קאמרת בתמיה. מזו לזו. משמע תיכף לזו שאין אחרת מפסקת ליכנס בה המטלטל. לערב. הא אשמעינן מתני' דאפי' שתי הספינות של שני בני אדם שצריכין לערב מערבי' ומטלטלים. נפסקו בטל העירוב מפני שנפרדות. שוגגין שגגת שבת או שגגת מלאכה. או מוטעין מתעסקין בדבר אחר לקושרו וקשרה ע"כ רש"י. הלכך שתי ספינות של אדם אחד קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו ואם אינם קשורות אע"פ שמוקפות אין מטלטלין מזו לזו. מוקפות פי' נוגעות זו בזו. והיכא שהם קשורות וביצית ביניהם סברא הוא שאסור לטלטל מביצית לספינות הואיל ואין הביצית קשורה. ואף על פי שמכח הלכה אין להוכיח די"ל דה"ק רב ספרא הא פשיטא שמותר מיהו מתני' לאו ביצית קמ"ל אעפ"כ הדעת נוטה לאסור. ושתי ספינות של שני בני אדם אין מטלטלין מזו לזו עד שיהיו קשורות וגם עד שיערב ואם אינם קשורות לא מהני בהו עירוב והיכא שנקשרו מע"ש ונפסקו וחזרו ונקשרו חזרו להיתרן הראשון בין שנקשרו במזיד בין בשוגג בין מוטעין בין אנוסין בכל ענין חזרו להיתרן הראשון. ופר"ח היכא דאיתעביד מחיצה בשבת מותר לזרוק אליה ואסור לטלטל שם. מפורש בפ' עושין פסין לענין יבשו מים בשבת ובאו מים בשבת וספינה קשורה בחברתה לא שרו לטלטולי מינייהו עד דמיקטרו בדבר שיכול להעמיד ואפי' בחוט הסרבל ויכול להעמידה. ע"ב פר"ח. והכי איתא להדיא דאמר שמואל ואפי' קשורות בחוט הסרבל ומסיק תלמודא היכי דמי אי דיכול להעמידן פשיטא ואם דאין יכול להעמידן אמאי לעולם דיכול להעמידן ושמואל לאפוקי מדנפשיה קאתי דתניא קשרה בדבר דמעמידה מביא לה טומאה וכו' מיהו לענין שבת כך הוא המסקנא שאם קשרה אפי' בחוט הסרבל ויכול להעמידה דשרי לטלטל מזו לזו והא נמי דפר"ח היכא דאתעבדא מחיצה בשבת מותר לזרוק אליה נראה בעיני דט"ס הוא וכך יש להיות אסור לזרוק אליה ואסור לטלטל שם דתניא סיפא דברייתא דלעיל שכל מחיצה שנעשה בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה ופרכי' איני והאמר ר"נ לא שנו אלא לזרוק אבל לטלטל אסור כי איתמר דר"נ אמזיד איתמר ופירש"י לא שנו. דשמה מחיצה. אלא לזרוק. לחייב את הזורק מתוכו לר"ה או מרה"ר לתוכו. אבל לטלטל. להיות מותר לטלטל בתוכה אסור מדבריהם. אמזיד איתמר. ומשום קנסא ודקתני חזרו להיתרן הראשון אשוגגין ואנוסין ומוטעין [קאי] וכי קתני מזידין אשמה מחיצה קאי ולזרוק כרב נחמן ע"כ רש"י הרי למדנו דהיכא שנעשה מחיצה באונס או בשוגג או במוטעה דמחיצה גמורה היא ואסור לזרוק מתוכה לרה"ר ומותר לטלטל בה והיכא שנעשה מחיצה במזיד אסור לזרוק בתוכה דמחיצה גמורה היא ואסור לטלטל בה דהואיל ועבד במזיד קנסוהו רבנן:
1