אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא רכ״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 229
א׳ורבינו אליקום זצ"ל פי' כדברי רבינו שמואל זצ"ל. וכן נראה האמת דלא מסתבר כלל לומר דצורבא מרבנן אין דרכו לדקדק יפה בעדות וסומך על האחרים. ההוא תברא דהוה חתים עליה רב ירמיה בר אבא אתיא לקמיה אמר ליה לאו אנא הואי א"ל איברא את הוית. אמר אביי אע"ג דאמור רבנן צורבא מרבנן לאו אורחיה למידק כיון דדק דק:
1
ב׳[שם]
מתני' כותבין גט לאיש וכו' והבעל נותן שכר. מאי טעמא דאמר קרא וכתב ונתן. והאידנא דלא עבדינן הכי שדיוה רבנן אאשה כי היכי דלא לישהייה בשביל השכר שאינו רוצה ליתן ותיענן:
מתני' כותבין גט לאיש וכו' והבעל נותן שכר. מאי טעמא דאמר קרא וכתב ונתן. והאידנא דלא עבדינן הכי שדיוה רבנן אאשה כי היכי דלא לישהייה בשביל השכר שאינו רוצה ליתן ותיענן:
2
ג׳[שם]
מתני' כותבין שטר ללוה אע"פ וכו' להיות מזומן בידו לתת למלוה כשילוה לו מעות אע"פ שאין מלוה עמו. והלוה נותן שכר שהרי כל הנאה שלו. פשיטא לא נצרכא דעבד ביה עיסקא מעות למחצית שכר. ופ"ק דב"מ מיפרשא מתני':
מתני' כותבין שטר ללוה אע"פ וכו' להיות מזומן בידו לתת למלוה כשילוה לו מעות אע"פ שאין מלוה עמו. והלוה נותן שכר שהרי כל הנאה שלו. פשיטא לא נצרכא דעבד ביה עיסקא מעות למחצית שכר. ופ"ק דב"מ מיפרשא מתני':
3
ד׳[שם]
מתני' כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו. ואין כותבין ללוקח עד שיהא מוכר עמו והלוקח נותן שכר. פשיטא במוכר שדהו מפני רעתה מס גדול שבה או רחוקה. וסד"א יתן הוא השוכר דרווחא דידיה הוא קמ"ל דלעולם לוקח נותן שכר דהנאה דידיה הוא כדכתיב הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל. וכדאמרי אינשי זבנת קנית. זבין אוביד:
מתני' כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו. ואין כותבין ללוקח עד שיהא מוכר עמו והלוקח נותן שכר. פשיטא במוכר שדהו מפני רעתה מס גדול שבה או רחוקה. וסד"א יתן הוא השוכר דרווחא דידיה הוא קמ"ל דלעולם לוקח נותן שכר דהנאה דידיה הוא כדכתיב הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל. וכדאמרי אינשי זבנת קנית. זבין אוביד:
4
ה׳[שם]
מתני' אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם והחתן נותן שכר. פי' רבינו שמואל זצ"ל מפרש באלו מגלחין שטרי פסיקתא כדרב גידל כמה אתה נותן לבנך כך וכך כו'. אלא מדעת שניהם אבי חתן ואבי כלה. ונישואין כתובה. פשיטא לא צריכא ואפי' צורבא מרבנן החתן. סד"א הוא יתן כל השכר שהרי משיא בתו לתלמיד חכם קמ"ל:
מתני' אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם והחתן נותן שכר. פי' רבינו שמואל זצ"ל מפרש באלו מגלחין שטרי פסיקתא כדרב גידל כמה אתה נותן לבנך כך וכך כו'. אלא מדעת שניהם אבי חתן ואבי כלה. ונישואין כתובה. פשיטא לא צריכא ואפי' צורבא מרבנן החתן. סד"א הוא יתן כל השכר שהרי משיא בתו לתלמיד חכם קמ"ל:
5