אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא ע״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 79
א׳למדנו מכאן שראוי שאין הבכור נוטל פי שנים היינו שראוי לבוא למוריש לבכור כגון שהיה ראוי לבוא ליעקב המוריש את ראובן בכורו. אבל מת הבכור בחיי אביו ואחר כך מת אביו. הואיל שאבי הבכור היה מוחזק כשמת בכורו הרי בן הבכור נוטל פי שנים בנכסי אבי הבכור. ותנן בפ' יש בכור לנחלה הבכור נוטל פי שנים מנכסי האב ואינו נוטל פי שנים מנכסי האם ואינו נוטל בשבח ולא בראוי בבמוחזק. ופרש"י זצ"ל בנכסים שלא היה אביהם מוחזק בהן בשעת מיתתו אבל ראויין הן ליפול לו בירושה ונפלו להן לאחר זמן אין הבכור נוטל בהן פי שנים. ותנן נמי התם בסיפא ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונותיהם ולא היבם. כולן אין נוטלין בשבח ולא בראוי כבמוחזק ואמרי' בגמ' לאתויי מאי נכסי דאבא אבא. ופרש"י זצ"ל התם אם היה אבי אביהם חי בשעת מיתת אביהן והיו נכסים ראויים ליפול להם כשימות. אע"ג דודאי עתידין ליפול להן ואפי' יש לו בן אחר הסיבו לו חלק אביהן וסד"א כבמוחזק דמי וקמ"ל סיפא דראוי הוי דאי מרישא הוה אמינא דאוי דקתני רישא דאין הבכור נוטל בו כגון שנפלו להם נכסי אחי אביהם שהיו לו בנים בשעת מיתת אביהן של אלו ומתו בניו ואחר כך מת הוא דנכסים לא היו ראויין להם בשעת מיתת אביהם אלא מספק. עכ"ל. ומדלא אוקי בגמ' יתורא דסיפא כגון שאם היה יעקב בכור ומת בחיי יצחק אביו שוב מת יצחק שאין ראובן פשוטו של יעקב נוטל פי שנים בנכסי יצחק. ש"מ דכל כי האי גוונא שקיל פי שנים כפי' רבינו שמואל זצ"ל. כך נראה בעיני:
1
ב׳[דף קכ"ג ע"ב]
ת"ר בכור בן כהן נוטל פי שנים בזרוע ובלחיים ובקיבה. היכי דמי אי דאתא ליד אבוהון פשיטא ואי דלא אתא ליד אבוהון ראוי הוא ואין הבכור נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק. אמרי במכרי כהונה ולויה עסקי' ודאשתחיט בחיי אבוהון וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין. פי' רבי' שמואל ז"ל שאנשי העיר קרוביו ומכיריו של כהן זה ומזכין לו זיכוי גמור במתנות בהמותיהם מיד כשנשחטו קודם שנפרשו מן הבהמה בחיי אבוהון ודאי כמאן דאתו לידיה בטיבלייהו דאמרי' בשחיט' חולין פ' הזרוע דקנו להו כהן אי אתו לידיה בטיבלייהו דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין. והכא נמי ביון דאישתחיט בחיי אבוהון והם מכיריו של בהן זה ומרעיו ומאוהביו אע"פ שלא הופרשו עדיין הרי הם כאילו באו לידו שאלו אוהביו גמרו ומקנו לי' המתנות כשהן עדיין בתוך הבהמה ודאי כמי שהחזיק בהן בחייו עכ"ל. וקצת לבי מגמגם בלשונו שבתחילה פי' שמזכין לו זיכוי גמור משמע שאינו נוטל פי שנים אלא א"כ זיכו לו לאביו זיכוי גמור. ושוב פירש כיון שהן אוהביו וריעיו ויודעיו ומכיריו גמרו ומקנו ליה משמע מסתמא הקנו לו אע"פ שלא עשו זיכוי גמור. ורבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל הביא מפ' כל הגט דתנן המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהן. ואוקימנא בגמ' במכרי כהונה ולוייה ואע"ג דלא מטי לידיה משמע דיכול להקנות. והתם אע"ג דלא הופרשו עדיין. מיהו היכא דוקא דאישתחיט בחיי אבוהון דאי לא שחיט הדי מת . וכן נמי אמרי' בהזהב ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשות תרומת מעשר על מקום אחר ומוקי לה אע"ג דלא נטלו עדיין וטעמא משום דכל מתנות כהונה מועטת היא ואסור לחזור בו ואפילו בדברים בעלמא. ואע"פ שאם היה חוזר בו בדיעבד היה יכול. מיהו כל זמן שלא חזר בו יכול לסמוך עליו שיכול להפריש לעשות תרומת מעשר כאילו כבר באו לידו משום דשארית ישראל לא יעשו עולה להיות חוזר במקום שאסור לחזור בו. וכן הכא הואיל ונשחטו בחייו חשבינן ליה כאלו בא לידו להיות מוחזק להחזיק חלק בכורה לבכור. ותימא לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל ולרבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל דמאי שייך הכא למימר כמי שהורמו דמיין לענין זרוע והלחיים והקיבה דמבוררין הן וכמפורשין דמו לגבי תרומות ומעשרות הוא דשייך למימר הכי דכל זמן שאינו מבורר מה יתן לכהן וכל זמן שלא הופרשו אין שם תרומה חלה עליהם אלא שם טבל משום ישראל שנפלו לו מבית אבי אמו כהן אינו זוכה בתרומה ומעשר שבהן כמי שהורמו כי ההיא דפ' האיש מקדש . ותו קשיא לי אני המחבר דאוקימנא להא ברייתא אליבא דרבי והתם בהאיש מקדש תניא הגונב טבלו של חבירו משלם לו דמי כולו דברי רבי ר' יוסי בר יהודה אומר אינו משלא אלא דמי חולין שבו. ואסקי' התם לחד לישנא לכולי עלמא מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי והכא בדשמואל קמיפלגי דאמר חיטה אחת פוטר' את הכרי וכו' . מעתה קשיא דר' אדר'. ומתוך זאת הקושיא מיתרצא לי תמיהא דכוות' ופיר' סוגייתי' דאע"ג דסבר ר' לענין תרומות דמתנות שלא כמי שלא הורמו דמיין. (וכן) הני מילי התם משום דאין מבוררין. אבל זרוע והלחיים והקיבה דמבוררין וכמפורשין דמו ודאי כמי שהורמו דמיין. וכן לכולהו תנאי סברי לענין תרומ' ומעשר לאו כמי שהורמו דמיין ולהכי איצטריך הכא למיתני בבריית' דסברי כמי שהורמו דמיין:
ת"ר בכור בן כהן נוטל פי שנים בזרוע ובלחיים ובקיבה. היכי דמי אי דאתא ליד אבוהון פשיטא ואי דלא אתא ליד אבוהון ראוי הוא ואין הבכור נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק. אמרי במכרי כהונה ולויה עסקי' ודאשתחיט בחיי אבוהון וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין. פי' רבי' שמואל ז"ל שאנשי העיר קרוביו ומכיריו של כהן זה ומזכין לו זיכוי גמור במתנות בהמותיהם מיד כשנשחטו קודם שנפרשו מן הבהמה בחיי אבוהון ודאי כמאן דאתו לידיה בטיבלייהו דאמרי' בשחיט' חולין פ' הזרוע דקנו להו כהן אי אתו לידיה בטיבלייהו דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין. והכא נמי ביון דאישתחיט בחיי אבוהון והם מכיריו של בהן זה ומרעיו ומאוהביו אע"פ שלא הופרשו עדיין הרי הם כאילו באו לידו שאלו אוהביו גמרו ומקנו לי' המתנות כשהן עדיין בתוך הבהמה ודאי כמי שהחזיק בהן בחייו עכ"ל. וקצת לבי מגמגם בלשונו שבתחילה פי' שמזכין לו זיכוי גמור משמע שאינו נוטל פי שנים אלא א"כ זיכו לו לאביו זיכוי גמור. ושוב פירש כיון שהן אוהביו וריעיו ויודעיו ומכיריו גמרו ומקנו ליה משמע מסתמא הקנו לו אע"פ שלא עשו זיכוי גמור. ורבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל הביא מפ' כל הגט דתנן המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהן. ואוקימנא בגמ' במכרי כהונה ולוייה ואע"ג דלא מטי לידיה משמע דיכול להקנות. והתם אע"ג דלא הופרשו עדיין. מיהו היכא דוקא דאישתחיט בחיי אבוהון דאי לא שחיט הדי מת . וכן נמי אמרי' בהזהב ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשות תרומת מעשר על מקום אחר ומוקי לה אע"ג דלא נטלו עדיין וטעמא משום דכל מתנות כהונה מועטת היא ואסור לחזור בו ואפילו בדברים בעלמא. ואע"פ שאם היה חוזר בו בדיעבד היה יכול. מיהו כל זמן שלא חזר בו יכול לסמוך עליו שיכול להפריש לעשות תרומת מעשר כאילו כבר באו לידו משום דשארית ישראל לא יעשו עולה להיות חוזר במקום שאסור לחזור בו. וכן הכא הואיל ונשחטו בחייו חשבינן ליה כאלו בא לידו להיות מוחזק להחזיק חלק בכורה לבכור. ותימא לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל ולרבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל דמאי שייך הכא למימר כמי שהורמו דמיין לענין זרוע והלחיים והקיבה דמבוררין הן וכמפורשין דמו לגבי תרומות ומעשרות הוא דשייך למימר הכי דכל זמן שאינו מבורר מה יתן לכהן וכל זמן שלא הופרשו אין שם תרומה חלה עליהם אלא שם טבל משום ישראל שנפלו לו מבית אבי אמו כהן אינו זוכה בתרומה ומעשר שבהן כמי שהורמו כי ההיא דפ' האיש מקדש . ותו קשיא לי אני המחבר דאוקימנא להא ברייתא אליבא דרבי והתם בהאיש מקדש תניא הגונב טבלו של חבירו משלם לו דמי כולו דברי רבי ר' יוסי בר יהודה אומר אינו משלא אלא דמי חולין שבו. ואסקי' התם לחד לישנא לכולי עלמא מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי והכא בדשמואל קמיפלגי דאמר חיטה אחת פוטר' את הכרי וכו' . מעתה קשיא דר' אדר'. ומתוך זאת הקושיא מיתרצא לי תמיהא דכוות' ופיר' סוגייתי' דאע"ג דסבר ר' לענין תרומות דמתנות שלא כמי שלא הורמו דמיין. (וכן) הני מילי התם משום דאין מבוררין. אבל זרוע והלחיים והקיבה דמבוררין וכמפורשין דמו ודאי כמי שהורמו דמיין. וכן לכולהו תנאי סברי לענין תרומ' ומעשר לאו כמי שהורמו דמיין ולהכי איצטריך הכא למיתני בבריית' דסברי כמי שהורמו דמיין:
2