אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא פ״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 86
א׳פי' רבינו שמואל זצ"ל שני חלקים שלו יטול במקום אחד בחלק פשוט אם יטול בלא גורל חלק פשוט שהוא חלק א' במקום אחד נוטל. ונפקא מינה דכל מקום שנפל לו הגורל בחלק פשוט שם יטול בלא גורל חלק בכורה. ואם הם שני אחין ושלש שדות לא יפילו שלשה גורלות שנים לבכור ואחד לפשוט שהרי אם יפול חלק הפשוט בשדה אמצעי לא יזכה בו דנמצא הבכור בשני מקומות אלא שני גורלות יפילו ויטילו שני שדות החיצונות ואיזה שיעלה לבכור יקח ויטול גם האמצעי שאצלו עמו. וכן הלכה:
1
ב׳[שם]
ההוא דאמר להו נכסיי לסיבתי לזקנתי אני נותן כל נכסי אם אביו או אם אמו ובתרה לירתיי כלומר אחר מות זקנתי לא ירשו יורשיה בנה או בתה או אביה או אחיה אלא יורשים שלי כגון בני או בתי או אחי. הויא ליה לההוא גברא חד ברתא דנסיבא ושכיבא בחיי בעלה ובחיי סיבתא. בתר דשכיב' אתא בעל וקתבע לפי שבשעת צוואת המת היתה בתו קיימת וכמי שאמר כל נכסיי לסיבתא ובתראה לבתי דמי דהיינו ירתיי והיה הבעל רוצה לירש זכות אשתו. אמר רב הונא לירתיי ולירית ירתיי. ורב ענן אמר לירתיי ולא ירתי ירתיי. דהכי קאמר לאותם יורשים שהיו לי בעולם בשעת שתמות הזקינה אני נותן כל נכסיי כגון אם היתה בתו קיימת או אחיו או אביו. אבל היכא דליכא ירתיי אחר מות הזקינה נשארו הנכסים ביד יורשי הזקינה. שלחו מתם הילכת' כרב ענן דבעל לא ירית ולא מטעמיה דאילו לרב ענן סבר דאע"ג דהוה ליה ברא וברתה דהוה לי ירתי ירתיי קאמר רב ענן. דההוא ברא לא ירית ונשארו הנכסים ביד יורשי הזקנה. ולא היא אילו הוה לה ברא לברתא ירית ובעל היינו טעמא דלא ירית דהוה ליה ראוי ולא משום דהוה ליה ירית ירתיי. וטעמא דרב הונא פי' ר' אלעזר דכל לאחריו כאומר מעכשיו דמי. וכיון דאמר ובתרה לירתיי דהיינו לבת דהיינו כמי שאמר מיד אני נותן גוף הקרקע לבתי אלא שזקינתי תאכל פירות בחייה ואחר כך תקח בתי או הבא מכחה את הנכסים דחשיב ליה רב הונא לגבי בת במתנה מהיום ולאחר מיתה הילכך הויא גם זו הבת מוחזקת בחייה בהני נכסים וכי קא ירית בעל שפיר קא ירית במוחזק. אמר רבה מסתברא טעמא דבני מערבא דחשיבי להו ראוי לגבי בת ולא מוחזק דהא אי קדים וזבנה זביניה זביני. וכשתמות הזקינה אפי' אם תהיה הבת קיימת לא תטול כלום כדאמרי' לקמן בפרקין נכסיי לך ואחריך לפלוני אם קדם הראשון ומכר מה שמכר מכר ואין לשני אלא מה ששייר הראשון ואם לא שייר כלום לא שקיל מידי. הילכך בעל לא ירית דאשתו לא הוחזקה כלל בהני נכסים בחיי הזקנה היתה יכולה למוכרה לגמרי (שהרי) מה שאין בן במתנה מהיום ולאחר מיתה. נמצא שהגוף של קרקע לא הוחזק לבת בחיי הזקנה:
ההוא דאמר להו נכסיי לסיבתי לזקנתי אני נותן כל נכסי אם אביו או אם אמו ובתרה לירתיי כלומר אחר מות זקנתי לא ירשו יורשיה בנה או בתה או אביה או אחיה אלא יורשים שלי כגון בני או בתי או אחי. הויא ליה לההוא גברא חד ברתא דנסיבא ושכיבא בחיי בעלה ובחיי סיבתא. בתר דשכיב' אתא בעל וקתבע לפי שבשעת צוואת המת היתה בתו קיימת וכמי שאמר כל נכסיי לסיבתא ובתראה לבתי דמי דהיינו ירתיי והיה הבעל רוצה לירש זכות אשתו. אמר רב הונא לירתיי ולירית ירתיי. ורב ענן אמר לירתיי ולא ירתי ירתיי. דהכי קאמר לאותם יורשים שהיו לי בעולם בשעת שתמות הזקינה אני נותן כל נכסיי כגון אם היתה בתו קיימת או אחיו או אביו. אבל היכא דליכא ירתיי אחר מות הזקינה נשארו הנכסים ביד יורשי הזקינה. שלחו מתם הילכת' כרב ענן דבעל לא ירית ולא מטעמיה דאילו לרב ענן סבר דאע"ג דהוה ליה ברא וברתה דהוה לי ירתי ירתיי קאמר רב ענן. דההוא ברא לא ירית ונשארו הנכסים ביד יורשי הזקנה. ולא היא אילו הוה לה ברא לברתא ירית ובעל היינו טעמא דלא ירית דהוה ליה ראוי ולא משום דהוה ליה ירית ירתיי. וטעמא דרב הונא פי' ר' אלעזר דכל לאחריו כאומר מעכשיו דמי. וכיון דאמר ובתרה לירתיי דהיינו לבת דהיינו כמי שאמר מיד אני נותן גוף הקרקע לבתי אלא שזקינתי תאכל פירות בחייה ואחר כך תקח בתי או הבא מכחה את הנכסים דחשיב ליה רב הונא לגבי בת במתנה מהיום ולאחר מיתה הילכך הויא גם זו הבת מוחזקת בחייה בהני נכסים וכי קא ירית בעל שפיר קא ירית במוחזק. אמר רבה מסתברא טעמא דבני מערבא דחשיבי להו ראוי לגבי בת ולא מוחזק דהא אי קדים וזבנה זביניה זביני. וכשתמות הזקינה אפי' אם תהיה הבת קיימת לא תטול כלום כדאמרי' לקמן בפרקין נכסיי לך ואחריך לפלוני אם קדם הראשון ומכר מה שמכר מכר ואין לשני אלא מה ששייר הראשון ואם לא שייר כלום לא שקיל מידי. הילכך בעל לא ירית דאשתו לא הוחזקה כלל בהני נכסים בחיי הזקנה היתה יכולה למוכרה לגמרי (שהרי) מה שאין בן במתנה מהיום ולאחר מיתה. נמצא שהגוף של קרקע לא הוחזק לבת בחיי הזקנה:
2