אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא י׳Ohr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 10
א׳תנו רבנן מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב שדהו של ניזק ומיטב שדהו של מזיק דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר לא בא הכתוב אלא לגבות ניזקין מן העידית וקל וחומר להקדש. ואוקמא רב אחא בר יעקב דמודה ר' ישמעאל דלא ישלם אלא דמי ערוגה לפי מה שהיא. ובהא פליגי כגון שהיתה עידית דניזק כזיבוריות דמזיק דר"י סבר בדניזק שיימינן דהא דכתב שישלם לו דמי נזקו מקרקע מיטב אשדות דניזק קאי ומשלם לו מזיק בדמי נזקו קרקע זיבוריות שלו בשוה נזקו. שהרי היא מיטב שדהו של ניזק. ור"ע סבר למיטב דקרא יהיב ליה מעידית דידיה וקיימא לן הלכה כר"ע מחביריו דבמזיק שיימינן. ולקמי' בעא מיניה רב שמואל בר אבא מאקרועני' א"ר אבא כשהן שמין בשלו הן שמין או בשל עולם הן שמין מאי מיטב שדהו אמר רחמנא למעוטי דניזק דלא אזלינן בתר מיטב גניזק. ואע"ג דהך זיבורית דמזיק כמיטב דניזק א"ד הואיל ולא הוי מיטב דעלמא לא יהיב ליה מיניה. אבל אי הוה לעלמא מיטב יהיב לי' מיניה אע"ג דאית ליה עידית למזיק דבשל עולם הן שמין. או דילמא למעוטי נמי דעלמא דשדהו דוקא דבשלו הן שמין וההוא דלגביה עידית הוי יהיב א"ל רחמנא מיטב שדהו ישלם ואת אמרת בשל עולם הן שמין. ואיתיביה ושני ליה. ותו מוקמינן לברייתות דלקמי' כתנאי דאיכא דסבר דשלו הן שמין ואיכא דסבר בשל עולם הן שמין וקיימא לן בשלו הן שמין כדמשמע פשטיה דקרא. ובפ' שני דייני גזירות (סבר) אפליגו בה רב נחמן ורב ששת דרב נחמן סבר בשלו הן שמין ורב ששת סבר בשל כל אדם הן שמין. ופסק רבי' חננאל זצ"ל הלכה כרב נחמן וכן פסק רבינו יצחק אלפסי זצ"ל:
1
