אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קי״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 119
א׳כתב רבינו יצחק אלפסי זצ"ל איכא מאן דפסק כרבה משום דהוה רביה דרבא. ואיכא מאן דפסק כרבא משום דבתראה הוא. ואין נראה למ"ו רבינו אבי העזרי זצ"ל כיון שכנגדו חלוק:
1
ב׳[שם]
אמר ליה רב חסדא לרמי בר חמא לא הוית גבן באורתא בתחומא דאיבעיא לן מילי מעלייתא. ואמר ליה מאי מילי מעלייתא אמר ליה הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר או אין צריך להעלות לו שכר. היכי דמי אילימא בחצר דלא קיימא לאגדא וגברא דלא עביד למיגר זה לא נהנה דלא עביד למיגר זה שדר באותו חצר לפי שמצוין לו בתים להשאיל או יש לו בית אחר. וזה לא חסר דהא לא קיימא לאגרא. ופשיטא דפטור אבל בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר זה נהנה שהיה צריך לשכור אחרת וזה חסר דחצירו קיימא להשכיר והוה מיגר ליה לאחריני ופשיטא דחייב. ל"צ בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר דהוה ליה זה נהנה וזה לא חסר מאי. מצי אמר ליה מאי חסרתיך או דילמא מצי אמר ליה הא אתהנית:
אמר ליה רב חסדא לרמי בר חמא לא הוית גבן באורתא בתחומא דאיבעיא לן מילי מעלייתא. ואמר ליה מאי מילי מעלייתא אמר ליה הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר או אין צריך להעלות לו שכר. היכי דמי אילימא בחצר דלא קיימא לאגדא וגברא דלא עביד למיגר זה לא נהנה דלא עביד למיגר זה שדר באותו חצר לפי שמצוין לו בתים להשאיל או יש לו בית אחר. וזה לא חסר דהא לא קיימא לאגרא. ופשיטא דפטור אבל בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר זה נהנה שהיה צריך לשכור אחרת וזה חסר דחצירו קיימא להשכיר והוה מיגר ליה לאחריני ופשיטא דחייב. ל"צ בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר דהוה ליה זה נהנה וזה לא חסר מאי. מצי אמר ליה מאי חסרתיך או דילמא מצי אמר ליה הא אתהנית:
2
ג׳[שם ע"ב]
שלחוה קמיה דר' אמי ואמר וכי מה עשה לו ומה חסדו ומה הזיקו ופשיטא דפטור דזה לא נהנה וזה לא חסר. אמר ר' חייא בר אבא נתיישב בדבר ונעיין בה בישוב הדעת הדר שלחוה לקמיה דר' אמי ואמר כולי האי שלחו לי ואזלי אילו אשכח בה טעמא לחיובא מי לא שלחנא להו:
שלחוה קמיה דר' אמי ואמר וכי מה עשה לו ומה חסדו ומה הזיקו ופשיטא דפטור דזה לא נהנה וזה לא חסר. אמר ר' חייא בר אבא נתיישב בדבר ונעיין בה בישוב הדעת הדר שלחוה לקמיה דר' אמי ואמר כולי האי שלחו לי ואזלי אילו אשכח בה טעמא לחיובא מי לא שלחנא להו:
3
ד׳[שם]
איתמר רב הונא אמר ר"י אינו צריך להעלות לו שכר. ר' אבהו אר"י צריך להעלות לו שכר. וההיא דר' אבהו לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר. וליתא:
איתמר רב הונא אמר ר"י אינו צריך להעלות לו שכר. ר' אבהו אר"י צריך להעלות לו שכר. וההיא דר' אבהו לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר. וליתא:
4
ה׳[דף כ"א ע"א]
שלח ליה ר' אבא בר זבדא למרי בר מר בעי מיניה מרב הונא הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר או לא. אדהכי והכי נח נפשיה דרב הונא. א"ל רבא בר רב הכי אמר אבא מרי משמיה דרב אין צריך להעלות לו שכר. והשוכר בית מראובן מעלה שכר לשמעון. שמעון מאי עבידתיה. ה"ק נמצא בית של שמעון מעלה שכר לשמעון. תרתי בתמיה. הא דקיימא לאגרא מעלה שכר דהוה ליה (ד)זה נהנה וזה חסר. והא דלא קיימא לאגרא פטור. איתמר נמי א"ר חייא בר אבין אמר רב ואמרי לה חייא בר יוסף א"ר יוחנן הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר והשוכר בית מבני העיר ונמצאו לו בעלים מעלה שכר לבעלים וכגון דקיימא לאגרא. אמר רב חסדא א"ר הונא אמר רב הדר בחצר חבירו שלא מדעתו דלא קיימא לאגרא אין צריך להעלות לו שכר. משום ושאיה יוכת שער שד ששמו שאיה מכתת שער בית שאין בני אדם דרין בו. הילכך זה שעמד בו הנאהו. אמר בר רב אשי לדידי חזי לי' והוי מנגח כי תורא. רב יוסף ואיתימא רב הונא אמר ביתא מייתבא יתיב. כלו' בית שהוא מיושב בדירות בני אדם ישובו קיים לפי שהדרים בתוכו רואים מה שהוא צריך ומתקנים אותו. מ"ב איכא בינייהו דקשתמשי ביה בעה"ב בתיבנא וציבי שהיו עציו ואבניו בו. למ"ד משום שאיה הכא ליכא שאיה הואיל ומשתמשים בו וחייב בעבוד שנהנה הימנו ואע"ג דלא קיימא לאגרא. למ"ד משום ביתא מיתבא יתיב איכא אע"ג דמשתמש ביה בתבנו ובעציו אפ"ה הואיל ואינו דר כל שעה בתוכו אינו רואה מה שהוא צריך. הילכך זה שדר בתוכו רואה מה שהוא צריך ומתקנו. הנאהו ופטור:
שלח ליה ר' אבא בר זבדא למרי בר מר בעי מיניה מרב הונא הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר או לא. אדהכי והכי נח נפשיה דרב הונא. א"ל רבא בר רב הכי אמר אבא מרי משמיה דרב אין צריך להעלות לו שכר. והשוכר בית מראובן מעלה שכר לשמעון. שמעון מאי עבידתיה. ה"ק נמצא בית של שמעון מעלה שכר לשמעון. תרתי בתמיה. הא דקיימא לאגרא מעלה שכר דהוה ליה (ד)זה נהנה וזה חסר. והא דלא קיימא לאגרא פטור. איתמר נמי א"ר חייא בר אבין אמר רב ואמרי לה חייא בר יוסף א"ר יוחנן הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר והשוכר בית מבני העיר ונמצאו לו בעלים מעלה שכר לבעלים וכגון דקיימא לאגרא. אמר רב חסדא א"ר הונא אמר רב הדר בחצר חבירו שלא מדעתו דלא קיימא לאגרא אין צריך להעלות לו שכר. משום ושאיה יוכת שער שד ששמו שאיה מכתת שער בית שאין בני אדם דרין בו. הילכך זה שעמד בו הנאהו. אמר בר רב אשי לדידי חזי לי' והוי מנגח כי תורא. רב יוסף ואיתימא רב הונא אמר ביתא מייתבא יתיב. כלו' בית שהוא מיושב בדירות בני אדם ישובו קיים לפי שהדרים בתוכו רואים מה שהוא צריך ומתקנים אותו. מ"ב איכא בינייהו דקשתמשי ביה בעה"ב בתיבנא וציבי שהיו עציו ואבניו בו. למ"ד משום שאיה הכא ליכא שאיה הואיל ומשתמשים בו וחייב בעבוד שנהנה הימנו ואע"ג דלא קיימא לאגרא. למ"ד משום ביתא מיתבא יתיב איכא אע"ג דמשתמש ביה בתבנו ובעציו אפ"ה הואיל ואינו דר כל שעה בתוכו אינו רואה מה שהוא צריך. הילכך זה שדר בתוכו רואה מה שהוא צריך ומתקנו. הנאהו ופטור:
5