אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קכ״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 123
א׳ויש אומרים שאני התם דאפילו אי הוה שקיל חד קרקע אצל הקרקע שקנה זה לא היה מרויח כלום דשתיהן שוות ואפי' בעי לארווחי (ו)לא מצי לארווחי ולא מידי. הילכך כגון זה כופין על מדת סדום. אבל הכא אי בעי בעל חצר לאוגרי לעלמא הוה מרווח. השתא כי נמי לא אוגר ליה לא כייפינן ליה:
1
ב׳וכן כתב רבינו שמשון בר אברהם זצ"ל בשמעתתין דרך פשטיה שיכול למונעו מלדור בביתו. ואי חצר דקיימ' לאגרא הוא צריך להעלות לו שכר ואפי' בגברא דלא עביד למיגר דהוה ליה זה חסד וזה לא נהנה. וראיה משמעתתין דפרכינן תנן המקיף את חבירו משלש רוחותיו וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית אין מחייבין אותו. הא רביעית מחייבין אותו ש"מ זה נהנה וזה לא חסד חייב. ושנינן שאני התם דאמר ליה (אי לאו) את גרמת לי היקיפא יתירא. דאי לאו שדה שמעון בין שדותיו שריבה לו הדרך הוה סגי ליה בחיצונות והיו כל שדותיו גדודים. הילכך חסר הוא בשבילו. הא למדת דבשביל דחסר בשבילו מחייבינן אותו. הכא נמי חסר בשבילו הוא דאי לאו הוא דר ביה הוה מיגר לאחריני והוה מרווח. הילכך חייב ליתן לו השכר. כך פסק מ"ו רבינו אבי העזרי ז"ל. ואע"ג דלא דמו דהכא זה חסר ולא נהנה וגבי מקיף חבירו זה נהנה וזה חסר. אעפ"כ אין הפטור תלוי אלא בדלא קיימא לאגרא דאמר ליה מאי חסרתיך. אבל חצר דקיימא לאגרא אפי' גברא דלא עביד למיגר חייב דהא חסריה. וכן השיב רבינו יצחק בר אשר זצ"ל:
2