אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קכ״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 129

א׳[שם ע"ב]
איבעיא להו המשסה כלבו של חבירו בחבירו כגון לוי המשסה כלב ראובן בשמעון מהו. משסה ודאי פטור דגרמא בניזקין פטור. בעל כלב מאי. מימר אמר אנא מאי עבדינא ליה. או דילמא אמרינן ליה כיון דידעת ביה דמשסי ליה בגברא ומשתסי לא תיבעי לך לשהויי גבך. אמר רבא אם תמצי לומר המשסה כלבו של חבירו בחבירו חייב בעל כלב. שיסהו בעצמו פטור. מ"ט כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור. אמר ליה רב פפא איתמר משמיה דרשב"ל כוותיך דארשב"ל שתי פרות ברשות הרבים אחת רבוצה ואחת מהלכת בעטה מהלכת ברבוצה פטורה שלא היה לה לרבוץ וכל המשנה ובא אחר ושינה פטור רבוצה במהלכת חייבת. אמר לי' אנא (בההיא) בהא חייובי מחייבינא דאמר ליה כי אית לך רשותא לסגויא עלי לבעוטי בי לית לך רשותא. פסק רבינו יצחק אלפסי ז"ל הלכה כרבא:
1
ב׳[שם]
מתני' שור המזיק ברשות הניזק כיצד נשך נגף נגח רבץ בעט ברשות הרבים משלם חצי נזק. ברשו' הניזק ר' טרפון אומר נזק שלם וחכ"א חצי נזק:
2
ג׳[דף כ"ו ע"א]
איבעיא להו רגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק מהו שיהא חייב בכופר מי אמרי' מידי דהוה אקרן כיון דעבד תרי ותלתא זימני אורחיה הוא ומשלם כופר הכא נמי לא שנא. או דילמא קרן כוונתו להזיק הא אין כוונתו להזיק. וסלקא לה שמעתתין דחייב בכופר. ורבינא נמי קיבלה לרב אחא מדיפתי דאיכא כופר ברגל. ואע"ג דאיפליגו בה אביי ורבא בפ' שור שנגח ד' וה' דלאביי משלם כופר ולרבא לא משלם כופר. התם אליבא דההוא תנא פליגי נוגח משלם את הכופר רובע אינו משלם את הכופר דאוקמא אביי דרבעה ולא קטלה ואתיוה לבי דינא וקטלוה דהוא קטלה דמיא ורבא אוקמא דרבעה וקטלה. ודקא קשיא לך מה לי קטלה ברביעה מה לי קטלה בקרן. קרן כוונתו להזיק האי אין כוונתו להזיק להנאת עצמו קא מיכוון. ואפי' דת"ל דבסברא דנפשי' נמי פליגי. אפילו הכי הלכתא כרבינא דקיבלה לדרב אחא מדפתי:
3
ד׳ונראה בעיני דקיי"ל כופרא כפרה הוא בההיא דשור שנגח ד' וה' דת"ר אפוטרו' משלמין מן העליה ואין משלמין את הכופר. ואמרי' מאן דאמר כופרא כפרה ויתמי לאו בני כפרה נינהו אמר רב חסדא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה היא דתניא ונתן פדיון נפשו דמי ניזק ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר דמי מזיק. מאי לאו בהא קמיפלגי דרבנן סברי כופרא ממונא הוא. ור"י ב"י של ר"י בן ברוקה אומר כופרא כפרה הוא. אמר רב פפא לא דכ"ע כופרא כפרה. והכא בהא קמיפלגי דרבנן סברי בדניזק שיימינן ור' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה סבר בדמזיק שיימינן. והכי נמי אוקמא לה בריש פ"ק דמכות דלכ"ע כופרא כפרה. דת"ר התם עדים זוממין אין משלמין את הכופר קסבר כופרא כפרה. ואמרי' בפ' שור שנגח ד' וה' משתבח ליה רבא לרב נחמן בדרב אחא בר יעקב דאדם גדול הוא. א"ל לכשיבוא לידך הביאהו לידי. כי אתו לגביה א"ל בעאי מינאי מילתא. בעא מיניה שור של שני שותפין כיצד משלמין את הכופר דבשלמא נזיקין האי משלם חצי נזק והאי משלם חצי נזק דאהיזק דניזק קפיד רחמנא והא מטי ליה נזק שלם. אבל כופרא כפרה דמזיק הוא ותרווייהו כפרה בעו ובחצי כופר לא מיכפר הילכך היכי משלמי נשלם האי כופרא והאי כופרא. כופר אחד אמר רחמנא ולא שני כופרין. לישלם האי חצי כופר והאי חצי כופר כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר. אדיתיב רב נחמן וקא מעיין ביה אמר ליה תנן חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותם גזברי הקדש חייבי ערכין ממשכנין אותם דכיון דלאו לכפרה אתו משהו להו. חייבי כופרים מאי כיון דאית ליה כפרה כחטאת וכאשם דמי ומיחמר חמיר עלויה ולא בעי משכוניה. או דילמא כיון דלחבריה הוא דבעי למיתבה ליה לא חמיר עליה דממונא הוא ולא לגבוה הוא ובעי משכוניה. אי נמי כיון דהוא לא חטא אלא ממוניה הוא דאזיק לא חמיר מילתא עלויה ובעי משכוניה. א"ל שבקן איסתגרי לי בקמייתא. הא למדת דכופרא כפרה דלא מסתבר למימר דלמאן דאמר כופרא כפרה קא בעי מיניה דסתמא קאמר ולא קאמר דלמאן דאמר כופרא כפרה:
4