אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא רמ״דOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 244
א׳במס' יבמות בפ' ר"ג אמר רב יוסף העודר בנכסי הגר וכסבור שלו הן לא קנה. ואמר אביי העודר בנכסי גר זה וכסבור שהן של גר אחר קנה:
1
ב׳[דף נ' ע"א]
ת"ר חפר ופתח ומסר לרבים פטור. חפר ופתח ולא מסר לרבים חייב. פי' רש"י זצ"ל מסר לרבים דאמר לבני עירו הרי בור זה שחפרתי צריך להיות למי גשמים מתכנסין לשם וראויין לשתות מהם בהמה הרי הוא מסור לכם. ובפי' ר"ח זצ"ל מסור לרבים כגון דיהיב להו נעולה פטור:
ת"ר חפר ופתח ומסר לרבים פטור. חפר ופתח ולא מסר לרבים חייב. פי' רש"י זצ"ל מסר לרבים דאמר לבני עירו הרי בור זה שחפרתי צריך להיות למי גשמים מתכנסין לשם וראויין לשתות מהם בהמה הרי הוא מסור לכם. ובפי' ר"ח זצ"ל מסור לרבים כגון דיהיב להו נעולה פטור:
2
ג׳[שם ע"ב]
מתני' החופר בור ברשות הרבים ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב. אחד החופר בור עגול שיח ארוכה וקצרה. מערה מרובעת ומכוסה בקירוי אלא שיש לה פתח. חריצין רחבין ומרובעין כמערה ואין מקורין אלא כל פיו פתוח. נעיצין קצרין מלמטה ורחבין מלמעלה. חייב. א"כ למה נאמר בור מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אף כל דבר שיש בו כדי להמית עשרה טפחים. היו פחותין מי' טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור. ואם הוזק בו חייב. אמר רב בור שחייבה עליו תודה להבלן ולא לחבטן משום דעביד ליה הבל לבור ולא משום חבטו דקרקע אינה שלו אלא קסבר קרקע עולם הזיקתו. ושמואל אמר להבלו חייבה תורה כדקאמר' אע"ג דהבלא ממילא אתי ליה וכ"ש לחבטו דאיהו עבד ליה חבט. וא"ת לחבטו ולא להבלו התורה העידה על הבור אפי' מלא ספוגין של צמר דליכא חבט דהא בור סתם כתב. מ"ב מכדי היכא דמת בו בין לרב בין לשמואל חייב ואפילו נבקע כריסו או נשברה רגלו או מפרקתו מחייב ליה נמי רב דאיכא למימר הבלא נמי קטליתיה ואפילו נשברה רגלו וכחש איכא למימר נמי מחמת ההבל הבור חלה וכחש ומה לי אי טעמא דחיובא דבור משום חבטו ומה לי משום הבלו. א"ב דעבד תל גבוה ברה"ר ועלה שם שור ונפל דהכא ליכא הבל אלא חבט. לרב לא מיחייב לשמואל מיחייב מ"ט דרב דאמר קרא ונפל שמה שור עד שיפול דרך נפילה בעומק משמע ועל פניו. ושמואל אמר ונפל כל דהו משמע. פר"ח דקיי"ל כשמואל דחייב בין בהבלא בין בחבטא ואפי' עבד [תל] גבוה ברה"ר מ"ט ונפל כל דהו משמע:
מתני' החופר בור ברשות הרבים ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב. אחד החופר בור עגול שיח ארוכה וקצרה. מערה מרובעת ומכוסה בקירוי אלא שיש לה פתח. חריצין רחבין ומרובעין כמערה ואין מקורין אלא כל פיו פתוח. נעיצין קצרין מלמטה ורחבין מלמעלה. חייב. א"כ למה נאמר בור מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אף כל דבר שיש בו כדי להמית עשרה טפחים. היו פחותין מי' טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור. ואם הוזק בו חייב. אמר רב בור שחייבה עליו תודה להבלן ולא לחבטן משום דעביד ליה הבל לבור ולא משום חבטו דקרקע אינה שלו אלא קסבר קרקע עולם הזיקתו. ושמואל אמר להבלו חייבה תורה כדקאמר' אע"ג דהבלא ממילא אתי ליה וכ"ש לחבטו דאיהו עבד ליה חבט. וא"ת לחבטו ולא להבלו התורה העידה על הבור אפי' מלא ספוגין של צמר דליכא חבט דהא בור סתם כתב. מ"ב מכדי היכא דמת בו בין לרב בין לשמואל חייב ואפילו נבקע כריסו או נשברה רגלו או מפרקתו מחייב ליה נמי רב דאיכא למימר הבלא נמי קטליתיה ואפילו נשברה רגלו וכחש איכא למימר נמי מחמת ההבל הבור חלה וכחש ומה לי אי טעמא דחיובא דבור משום חבטו ומה לי משום הבלו. א"ב דעבד תל גבוה ברה"ר ועלה שם שור ונפל דהכא ליכא הבל אלא חבט. לרב לא מיחייב לשמואל מיחייב מ"ט דרב דאמר קרא ונפל שמה שור עד שיפול דרך נפילה בעומק משמע ועל פניו. ושמואל אמר ונפל כל דהו משמע. פר"ח דקיי"ל כשמואל דחייב בין בהבלא בין בחבטא ואפי' עבד [תל] גבוה ברה"ר מ"ט ונפל כל דהו משמע:
3